יצחק חצרוני
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| יצחק חצרוני, 1962 | |
| לידה |
10 באפריל 1910 אנסבך, בוואריה, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
15 באוקטובר 1990 (בגיל 80) קיבוץ בית השיטה |
| שם לידה | Otto Dietenhoeffer |
| תאריך עלייה | 1931 |
| מקום מגורים | קיבוץ בית השיטה |
| כינויים נוספים | יצחק אוטו |
| פעילות בולטת | מומחה לגידול זיתים |
| ידוע בשל | עבודות פסיפס |
| השכלה | מקצועית בגרמניה |
| מקצוע | חקלאי |
| בת זוג | מרים חצרוני |
| צאצאים | רותי ברוך |
יצחק חצרוני, (10 באפריל 1910 - 15 באוקטובר 1990 ; בגרמנית: Otto Dietenhoeffer) נוטע ומייסד כרם הזיתים בקיבוץ בית השיטה, מומחה בעל שם עולמי בגידול זיתים ואמן פסיפס ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק חצרוני נולד ב-10 באפריל 1910 באנסבך שבחבל בוואריה, גרמניה, להוריו באבט ולודביק דיטנהופר, והיה הצעיר מבין ארבעה אחים ואחות. משפחתו שמוצאה מהכפר דידינהופך, ישבה בגרמניה מאות שנים. אביו היה תעשיין אמיד, פטריוט גרמני, מתנגד חריף לציונות. יצחק למד בבית-ספר ריאלי, שם נתקל בתופעות של אנטישמיות, עליהן הגיב קשה. עם סיום בית-הספר, בהיותו בן שש-עשרה, היה אמור להכשיר עצמו להמשיך בעסקיו של אביו, אך יצחק, שמנעוריו היה בעל השקפת עולם חברתית מתקדמת, תמך בעמדות הפועלים בניגוד להשקפות אביו. יצחק נסע לנירנברג שם החל בלימודי מנהל עסקים ועסק במסחר. בעקבות פגישותיו בנירנברג עם חלוצים ציונים סוציאליסטים הוא יצא להכשרה חקלאית בחווה בגרמניה.[1] לימים כתב לחברו שלמה מרכוס כי חבר שפגש סיפר לו על הקונגרס הציוני. "הוא סיפר לי על קיום העם בפלשתינה, על חלוצים, חקלאות וקיבוצים… באותו רגע מצאתי את עצמי וגיליתי את דרכי"[2].
ב-1931 עלה ארצה והצטרף לקבוצת החוגים ששכנה ליד מעיין חרוד. הוא נשלח ל"עבודת חוץ" כפועל בנין בירושלים וסבל בחברת האשלג בים המלח. בשובו הביתה עבד בעבודות שונות. חצרוני היה חבר בארגון ההגנה ובשנות המערכה לעצמאות השתייך לצוות הזעיר והחשאי של ה'סליקרים' בבית-השיטה. צוות זה בנה בסודיות מוחלטת את מחסני הנשק התת-קרקעיים במבנים ובמתקנים חקלאיים ברחבי הקיבוץ. חצרוני, שהיה גבר חסון וחזק מאוד, היה חופר הסליקים הראשי, בפעילותו הלילית של הצוות הסודי[3][4][5].
זיתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1934 השריש חצרוני במעין חרוד שתילי זיתים מייחורים של עצי זית מהגליל לקראת נטיעת כרם הזיתים באדמות בית השיטה. לאחר עליית הקיבוץ על הקרקע הוא נטע את כרם הזיתים וכשהניבו פרי הוא התחיל לכבוש זיתים במכלים גדולים לצורכי החברים בקיבוץ. בכך הונח היסוד למפעל ”זיתיה” (לימים "זיתי בית השיטה")[6]. במרוצת השנים התמחה חצרוני באקלום זני זיתים חדשים בארץ. הוא נודע כפורץ דרך בשיטת הנטיעה הצפופה של עצי הזית והיה ממניחי היסוד לפיתוח המסיק המכני. חצרוני יצר קשרי עבודה וחילופי ידע פוריים עם חקלאים מגדלי זיתים בארצות אירופה לחופי הים התיכון, במיוחד ביוון וברודוס. בארץ הוא עבד בשיתוף פעולה עם מגדלים נוספים ועם חוקרים במכון וולקני בניסויים חקלאיים להשבחת זנים ובטיפוח שיטות עיבוד חדשניות (הכשרת הקרקע, השקיה, דישון, גיזום, הדברת מזיקים ועשבייה, מיכון חקלאי ועוד). במרוצת השנים נודע חצרוני כמומחה בעל שם עולמי בגידול זיתים, אירח חוקרים ממדינות רבות והוזמן לכנסים בין לאומיים.
אורי לנדאו מבכירי המגדלים של עצי זית בישראל סיפר על חצרוני: 'כרם יצחק' היה ממוקם בצמרת ענף הזיתים של ה-FAO, ארגון המזון הבין-לאומי. חלקה צנועה, של חמישים דונם, שהייתה מקור משיכה ועלייה לרגל לגדולי המדענים והחוקרים בעולם מפרופ' שפיגל ממכון וולקני, פרופ' ניגונד מאוניברסיטת מונטפאלייר בצרפת, פרופ' דאביצ'י מברנדייסי בדרום איטליה, ד"ר פסילאקיס מנהל תחנת הניסיונות בכרתים ועד ההזמנה שקיבל יצחק חצרוני להרצות בפני 5,000 טכנאי-זית באוניברסיטת בייג'ין בתקופת החרם המוחלט של סין הקומוניסטית על ישראל[7].
אמנות הפסיפס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע שנות ה-50 של המאה העשרים החל חצרוני ליצור עבודות פסיפס קטנות מאבנים וחרסים שמצא. הוא קיבל במתנה מחבר ספר של אמן פסיפס שוויצרי בשם וולטר אגלין (גר') ושלח אליו מכתב בגרמנית. אגלין החליט לבוא לביקור בישראל והתארח אצל חצרוני בבית השיטה במשך חצי שנה במהלך 1960. "הידע המקצועי שרכשתי על ידו עזר לי 'לצאת' מן העבודות הקטנות בהן הייתי שקוע עד אז, ולהעז ולנסות את כוחי בממדים גדולים יותר האופייניים לעבודות הפסיפס".[8] השניים טיילו ברחבי הארץ, בעיקר בנגב ובהרי אילת ואספו אבנים ליצירת הפסיפסים. הם עבדו ביחד על עבודות שונות כגון שולחנות פסיפס ועיטורי קיר. המשמר שי פרקש מבאר כי "הפסיפסים שיצר אגלין היו שונים מהפסיפסים שהיו עושים בארץ, האבנים היו גדולות יותר. אגלין הביא שיטה של יצירת פסיפס מאבנים גדולות ולא חלקות, וחצרוני אימץ את השיטה הזו". חצרוני התמקצע בחיתוך האבנים בסטודיו קטן שהיה סמוך לדירת מגוריו בקיבוץ. במשך השנים יצר עשרות עבודות שנתלו על קירות מבנים בקיבוץ. ביצירות הפסיפס שלו נהג חצרוני להגיב על אירועים אקטואליים. הוא יצר מאבנים את ה"ספוטניק" – הלוויין הרוסי לחלל, ושילב סמלים של שואה ותקומה בהשראת משפט אייכמן. הוא יצר פסיפסים עבור החיים, אך גם להנצחת המתים. בבית העלמין של בית השיטה הוצבו יצירות פסיפס שלו בקברים אחדים.[8] לסופרת עמיה ליבליך בספר קיבוץ מקום הוא סיפר כי הוא עובד בשביל אגף העתיקות בכל מיני מבצעים של שחזור ושיפוץ מוזאיקות עתיקות. "זה דבר נורא מצחיק – אני בעיפרון ונייר לא מצליח לצייר יותר טוב מילד בגן, אבל באבנים קטנות יוצא לי משהו… אני מאוד נהנה מהמוזאיקה שאני עושה ולהפתעתי גם אנשים אחרים נהנים מזה… אני מחפש את האבנים בכל הארץ, במיוחד באילת, ואני שובר אותן בעצמי לאבנים קטנות – זה כל היופי בעבודה הזאת".[9] פרט ליצירת פסיפסים, היה חצרוני פעיל גם בשיקומם ובשחזורם של פסיפסים באתרים ארכיאולוגיים ברחבי הארץ. כך למשל, הוא תיקן את פסיפס בית הכנסת העתיק במעוז חיים, שחזר את פסיפס המנורה שהתגלה סמוך לטירת צבי ועסק בשחזור פסיפס בבית אלפא ובקיבוץ עין הנצי"ב.[8][10]
עבודת פסיפס של חצרוני מעטרת את שער הכניסה לביתה של האמנית מילה לאופר בקרית האמנים בצפת, גפן משתרגת עפ"י ציור של בעלת הבית.[11]
אוסף גדול של עבודותיו נמצא בביתה של בתו רותי ברוך בישוב גן נר[12]
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רעייתו מרים גליקסמן[13] (2003-1912) ילידת פולין, עלתה מגרמניה בשנת 1933 והצטרפה לקבוצת החוגים במעין חרוד. הם נישאו בשנת 1933 ומרים היתה המטפלת של קבוצת הילדים הראשונים. בשנת 1944 אימצו מרים ויצחק את ביתם היחידה רותי. רותי ברוך הביאה את ניסיונה האישי לעולם האימוץ והיא עובדת סוציאלית המתמחה בליווי ילדים ומשפחות.[14][15]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמליה ליבליך, קיבוץ מקום, שוקן, ירושלים,1984, עמ' 261-255 (אשר)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק חצרוני באתר יזכור של קיבוץ בית השיטה (נמשך בתאריך 10 בינואר 2025)
- יצחק חצרוני באתר בית השיטה, אמנים ויוצרים (נמשך בתאריך 10 בינואר 2025)
- יצחק חצרוני בסקר אמנות הקיר בישראל מבית יד בן צבי וציוני דרך (נמשך בתאריך 10 בינואר 2025)
- מאיה פולק, מה שנשאר מאמנות הפסיפס הישראלית, מקור ראשון, תרבות, ח׳ בתשרי ה׳תשפ״ב, 14/09/2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אתר יזכור קיבוץ בית השיטה
- ^ ארכיון קיבוץ בית השיטה
- ^ אתר בית-השיטה, פרק הביטחון
- ^ רפאל קיטרון, סליקים בישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט 1920–1948, עבודה לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, רמת-גן: המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, 2005, עמ' 92
- ^ יפתח היינמן, בית-השיטה במבחן ההגנה העצמית, 1929–1939, עבודת גמר כיתה י"ב, בית-השיטה, 1987
- ^ הזיתיה שהפכה לבית השיטה עסיס, באתר בית השיטה, 2005
- ^ ניר מן, חלקת ימי המשק, מהדורה שנייה, הרצליה: הוצאת מ.ל.א, 2001, עמ' 132-130
- ^ 1 2 3 מאיה פולק, מה שנשאר מאמנות הפסיפס הישראלית, מקור ראשון, 14 בספטמבר 2021
- ^ עמיה ליבליך, קיבוץ מקום, ירושלים: שוקן, 1984, עמ' 261
- ^ בר-טור, מעשה המומחה והדונג, למרחב, 16.10.1960, עמ' 2
- ^ גפן משתרגת וציפורים | סקר אמנות הקיר בישראל, 2021-10-26
- ^ יצירה #0996, באתר סקר אמנות הקיר בישראל
- ^ מרים חצרוני באתר יזכור של בית השיטה
- ^ "יש מאומצים שלצערי לא מקבלים תשובות וגם אלה שמקבלים, התהליך תמיד יהיה כרוך בכל כך הרבה חוסר יחס", באתר ilan.wpc.sapir.ac.il
- ^ חברת הנהלה במשפחתא, עמותה המסייעת למשפחות מאמצות