יצחק אלחנן חסקין

יצחק אלחנן חסקין

יצחק חסקין, גזבר ההסתדרות, 1953
יצחק חסקין, גזבר ההסתדרות, 1953
לידה	20 ביוני 1905 קרקינובה, האימפריה הרוסית (כיום בשטח ליטא)
פטירה	8 באוקטובר 1979 (בגיל 74)
מדינה
מקום מגורים	כפר ביל"ו
פעילות בולטת	ממיסדי כפר ביל"ו חבר במזכירות מפא"י גזבר ההסתדרות
מפלגה	מפא"י, מפלגת העבודה
בת זוג	נחמה חסקין (קרבן)

יצחק אלחנן חסקין (20 ביוני 1905 - 8 באוקטובר 1979) היה ממייסדי כפר ביל"ו, חבר במזכירות מפא"י, חבר בוועדה המרכזת של הועד הפועל של ההסתדרות הכללית, כשזו מנתה רק חברים מעטים. במשך תקופה ארוכה כיהן גם כגזבר ההסתדרות.

ביוגרפיה

חסקין נולד בתמוז תרס"ה בעיירה קראקינובה, סמוך לפוניבז' שבאימפריה הרוסית (כיום בשטח ליטא), למשה חסקין, רב הקהילה, ולחנה, בת יהודה רבינוביץ'. כפעוט למד ב"חדר" וכן למד תורה מפי אביו, שנודע בספרו "כלכלת שביעית".

בשנת 1915, בעת גירוש היהודים ממחוזות הספר בראשית מלחמת העולם הראשונה, עבר עם הוריו ואחותו מרי, לפרילוקי שבאוקראינה, על גדות הנהר אודאי, יובלו של הדנייפר. משפחת חסקין הגיעה לעיר כחלק מגל של אלפי פליטים, שנמלטו בחוסר כל משאבלי, מקובנה ומשאר מקומות. כפי שכתוב ברשומות אותם ימים: "יהודי פרילוקי נזדעזעו ונרתמו לפעולה למען הפליטים שנתקבלו על ידיהם בזרועות פתוחות" . אביו קיבל שם משרת רב ראשי, וכיהן בתפקיד, תחת הצקות הקומוניסטים, עד שנת 1933.

חסקין המשיך את לימודיו בישיבות לומז'ה וסלובודקה. בשנים 1922–1923 היה חסקין חבר בקבוצה של מספר נערים יהודיים, בני 16–17, שארגנו פעילות ציונית במחתרת, בהיעדר פעילות ציונית מאורגנת בפרילוקי. חסקין עמד בראש הסניף ועל מכתביו היה חותם בפסבדונים: "אלדד הדני" או "בן יהודה". הם חדרו לכול החוגים היהודיים וגייסו לשורותיהם למעלה ממאה חברים. הם הקימו קשר עם מרכזי התנועה בפולטאבה ובקייב. הם נסעו לשם כדי לקבל חומר לפעילותם ולקבל אליהם שליחים. כמה מהם הצטרפו לתנועת החלוץ.

ב-9 במרץ התאחדו ארגוני הנוער הציוני שפעלו באזורים שונים בברית המועצות להסתדרות אחת – "ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה", או לפי ראשי תיבות של שנה ברוסית: י.ו.או.ס.מ.". האיחוד הכניס רוח חיים חדשה בתנועת הנוער והשפעתה של ההסתדרות המאוחדת התרחבה והלכה. לסוף השנה הראשונה לקיומה, מנתה כבר 140 סניפים ברחבי רוסיה. הפעילים החליטו לעשות מעשה שיגביר את תודעת התנועה הציונית בקרב היהודים. משום כך פרסמו כרוזים כתובים בכתב יד, באותיות דפוס בשפה הרוסית, עליהם רשמו "תחי ארץ ישראל העובדת" וקראו לציבור היהודי שלא ייתן את אמונו במפלגה הקומוניסטית. ב-2 בספטמבר 1924 בוצעו ברוסיה הסובייטית מעצרים המוניים של פעילי כול המפלגות. באותו לילה נעצרו והושלכו לכלא למעלה מ-3000 פעילים ציונים. הטקטיקה של החברים הייתה הכחשה מוחלטת של כול פעילות ציונית, אם וכאשר ייתפסו. אולם כאשר עלו שלוחי המשטר על עקבותיו של גרבובסקי, הם מצאו ברשותו עדויות מפלילות על פעילות ציונית, כולל מכתב חתום על ידי חסקין.

בית הסוהר

שוטרים הגיעו באישון לילה לעצור את חסקין, והוא הסביר את המצב להוריו והודה לפני שלוחי המפלגה שהוא חבר הוועד המקומי של המפלגה הציונית. לאחר חיפוש יסודי וממושך בבית ובעיקר בספרייה הגדולה של האב, לקחו את חסקין לבית הסוהר של פרילוקי, שם פגש כמה מחבריו ונחקר במשך תקופה ארוכה. לאחר כחודש הועברו לכלא גדול יותר בעיר המחוז פולטאבה, שם פתחו בשביתת רעב לשיפור תנאי המעצר. השביתה נחלה הצלחה והעצורים הועברו לתא מרווח יותר. העצירים הוצאו מדי לילה לחקירות. חוקריהם היו ברובם יהודים, אם אנשי הבונד ואם ציונים לשעבר, שהיו בקיאים בזרמי הציונות השונים. חוקרו של חסקין סיפר לו על התנאים הקשים בארץ ישראל, על העדפת הפועלים הערבים על פני היהודים, אך חסקין לא האמין לו ורק לימים, כשעלה לארץ ישראל, התפלא לגלות שהחוקר דיבר אמת.

יצחק חסקין עם החולצה השחורה, ברחובות ב-1925 עם חבורת פועלים

יצחק נדון ללא משפט, לגירוש לאוראל הצפוני לשלש שנים. באותם ימים, יקטרינה פישקובה, אשתו הראשונה של הסופר הרוסי מקסים גורקי, הייתה יושבת ראש של הצלב האדום הפוליטי ועזרה לאסירים הפוליטיים ולציונים (ביניהם בבה אידלסון, ישראל בר יהודה, אלכסנדר פן ויהושע גלוברמן) ודאגה להשיג עבורם סרטיפיקטים מארץ-ישראל. בעזרתה המירו בשנת 1925, את הגירוש לאוראל, בגירוש מברית המועצות ובהתחייבות, שלא ינסו לשוב אליה בעתיד.

עלייה

חסקין עלה לארץ ישראל בכ' תמוז תרפ"ה, 12 ביולי 1925, בעיצומו של גל העלייה הגדול, של העלייה הרביעית. עם עלייתו, הצטרף חסקין אל מכריו מפרילוקי, שקודם לכן ייסדו את קריית ענבים. ביניהם היו אברהם בן-נריה שהיה למומחה לגידול דבורים והזוג לייבוש ושפרה ביבר (אביו של שאול ביבר), ממייסדי קריית ענבים. בין חברי הקבוצה היה לביטוב, אביה של הטייסת זהרה, שנפלה במלחמת העצמאות.

חבורת הדרום ברחובות

קבוצת פועלים שעבדו ברחובות לימים הקימו את "חברות הדרום" שביעי מימין יצחק חסקין

יצחק שם פעמיו לרחובות, שם הצטרף ל"חבורת הדרום", שנוסדה, כמו חבורות אחרות שהתארגנו באותה תקופה, כדי להקל על הפועלים להתערות במושבות ולסייע להם בכיבוש העבודה. בהמשך הצטרף לחבורת "השחר", שמנתה 25 חברים בלבד, עבדה בפרדסי רחובות, לצד "חבורת הדרום" והייתה מורכבת מבני פרילוקי ובני עיירות סמוכות.

לאחר מאורעות תרפ"ט נוסדה בארצות הברית "קרן העזרה לארץ ישראל", בהנהלת שמואל פסמן, שאספה את הכספים שתרמו יהודי אמריקה ביד רחבה ושהוקצו להתיישבות חקלאית. יצחק יסד יחד עם כמה חברים, ביניהם מרדכי גובר, ואליעזר מילרוד (איש "הר כנרת" ומדריך בחבורת הדרום), את "הארגון להתיישבות אינטנסיבית", שהיה לחלק מהתיישבות האלף, מבצע של הסוכנות היהודית להעלות על הקרקע, בשנה אחת, אלף משפחות. בסופו של דבר יושבו במבצע זה 432 משפחות בלבד. במקומות שונים בארץ התארגנו אגודות דומות, אך לא הצליחו להגיע למטרה שהציבו.

ייסוד כפר ביל"ו

ערך מורחב – כפר בילו

אנשי פו"ש וביניהם יצחק חסקין בכפר בילו ב-1938

ב-1932 נטעו חברי הארגון להתיישבות את פרדסי כפר ביל"ו, שנקרא כך לציון יובל שנים לעליית הבילויים וב-1933 עלו על הקרקע . 12 חברים נבחרים, בהם יצחק, הקימו את "אגודת המים", מיד לאחר העלייה לקרקע מונה יצחק למוכתר כפר ביל"ו, היינו ראש הרשות כלפי שלטונות המנדט. תפקיד זה העניק לו את הזכות לשאת אקדח ברישיון. את משכורתו החצי חודשית, על סך 12 לא"י, העביר לקופת כפר ביל"ו.

עוד בשבתו ברחובות, הצטרף יצחק לארגון ההגנה ברחובות. כמו כן היה פעיל במסגרת "ועד הביטחון".

פעילותו הציבורית

ערך מורחב – עבודה עברית

יצחק השתלב בפעילות ציבורית. הוא היה חבר הפועל הצעיר, מפלגה שהייתה מתונה יותר ממתחרתה אחדות העבודה (ההיסטורית). היא הייתה יונית יותר מבחינה מדינית ופחות מהפכנית מבחינה סוציאליסטית. ב-1930 השתתף חסקין כציר בוועידת היסוד של מפא"י. חסקין המשיך להשתתף בכל ועידותיה של מפא"י כחבר מרכז המפלגה, וכן השתתף כציר בכל ועידות ההסתדרות מהשלישית ואילך. היה חבר מועצת הפועלים ברחובות. הוא חזר לעבודה חלקית במועצת פועלי רחובות, שהיה אחד ממייסדיה. בין היתר עסק ברכישת קרקעות, עליהן הוקמה שכונת חבצלת. ב-1936 הצטרף לנוטרות.

חסקין מונה למזכיר לשכת העבודה ברחובות. באותה תקופה התנהל מאבק של הפועלים על עבודה עברית בפרדסי רחובות. בשנת 1943, לאחר המשבר בפרדסנות בעקבות מלחמת העולם השנייה, והמעבר של הפועלים לעבודות מכניסות יותר, ביכה חסקין את נטישת האידיאה של כיבוש העבודה העברית בפרדסנות ואת נטישת המושבה.

פעילות ביטחונית

במסגרת פעילותו ב"הגנה" עסק יצחק ברכישת נשק. איש הקשר שלו היה בדואי בשם סולימאן אבו חט'ב, שהביא את הרובים לביתו.

במלחמת העצמאות, הגם שהיה כבר בן 43, השתתף בקרבות מבצע "עשר המכות" מבצע יואב, בסתיו 1948. עם תום המלחמה התמסר לפעילות ציבורית בייתר שאת. ב-1949 נבחר לוועדה המרכזת של ההסתדרות, שמנתה שמונה חברים, זלמן (זיאמה) ארן, זאב און לשעבר איש 'גדוד העבודה', אהרון בקר וראובן ברקת אנשי מפא"י, ברל רפטור, מאחדות העבודה, ברוך לין ממפ"ם ויוחנן כהן, לימים שגריר ישראל ברומניה.

בהנהגת ההסתדרות

ביולי 1949 נתמנה לגזבר הראשי של ההסתדרות. הוא כיהן בתפקיד זה 11 שנה. בראשית כהונתו שם לב לכך שמזכירי מועצות הפועלים המקומיות הקדישו את מיטב עתותיהם להשגת כספים לפעולתם, דבר שהכביד על פעולתם. הוא גרם לכך שכול מיסי החבר יגיעו לגזברות הוועד הפועל וזו תחלק את הכספים למועצות הפועלים המקומיות, לפי צרכיהן. הוא הסדיר את נושא התשלומים, כך שההמחאות לא יירשמו עוד על שם המזכיר המקומי, אלא על שם המועצה, ובכך גרם לכך שהכספים יתועלו רק למטרות שלשמן נגבו. הוא יזם את קרן הבניינים הציבוריים, בתוך בנק הפועלים וסייע לבניית מבני ציבור בפריפריה. הוא רתם את איש המגבית דוד לוינסקי להקמת בית החולים שבנגב. בעקבות פנייתם של מרדכי ורבקה גובר, שיצאו לחבל לכיש להדרכת עולים, גייס את הכסף להקמת המרכז הקהילתי בנהורה. כמו כן היה פעיל בהקמת מגבית ההסתדרות, שפעלה בעיקר בארצות הברית במסגרת זו נפגש עם נשיא ארצות הברית הארי טרומן.

בשנת 1953 ביקר חסקין בדרום אמריקה. שליחותו בברזיל הייתה קצרה, הוא נתקבל באהדה על ידי כל עסקני המגביות והתנועה הציונית. נפגש עם עסקנים ובאספות שקיימו שם את הדגש על המצב הכלכלי בארץ. הוא ביקר בפורטו אלגרה ובסאן פאולו ונתן דחיפה להגברת פעילות המגבית בערים אלה. הוא הוזמן לביתו של ציר ישראל שם נפגש לפגישת היכרות עם ראשי המפלגה הסוציאליסטית והאגודות המקצועיות. הנוכחים גילו עניין רב ובקיאות בתנועת העבודה בארץ. בארגנטינה טיפל חסקין בהשגת הון להשקעה במוסדות המשקיים של ההסתדרות .

ב-22 בדצמבר 1954 נבחרה הנהלה חדשה לחברת החשמל. יצחק חסקין נמנה עם שישה עשר המנהלים של החברה. אחת הפעולות החשובות בהן עסק הייתה הקמת קרן התעסוקה. מרדכי נמיר, מי שהיה מזכיר ההסתדרות ב-1954, טען שאין די בתביעה מהממשלה לספק מקומות עבודה ועל ההסתדרות לתרום למטרה זו מכוחותיה היא. חסקין נמנה עם שלושת החברים שניסחו את הלכות הגמלאות של קרן הגמלאות המרכזית, שנוסדה ב-1954, תפקיד שייחס לו חשיבות רבה. עד סוף ימיו כמעט היה יו"ר הנהלת קרן הגמלאות. הוא הרחיב את "מבטחים", שהתחילה כקרן פנסיה של הפועלים.

יצחק ונחמה חסקין ביום נישואיהם ב-1928.

חסקין כיהן גם כחבר ההנהלה המצומצמת של סולל בונה; חבר הוועד המפקח של קופת חולים כללית, וחבר הנהלת יכין חק"ל. בתפקידו זה עסק בעיקר בעיבוד מטעים, בנטיעת מטעים חדשים, בשיווק פרי הדר ובתעשייה חקלאית .

במאי 1960 סיים חסקין את תפקידו כגזבר ומונה למנהל לשכת המס של ההסתדרות.

משפחה

ב-1928 נשא יצחק לאשה את נחמה בת יצחק קרבן. ב-1931 נולד בכורם יגאל; ב-1933 נולדה חנה; ב-1938, נולד אפרים וב-1944 – נורית. בתו חנה הירש הייתה ליועצת המשפטית של המשטרה בדרגת ניצב, האישה הראשונה בתפקיד זה. בנו אפריים נפל במלחמת יום הכיפורים.

יצחק אלחנן חסקין נפטר בשנת 1979. אשתו נפטרה בגיל 96 כאחרונה למייסדי כפר ביל"ו.

לקריאה נוספת

• בן נריה אברהם, "בשליחות קבוצת הכשרה", בתוך: יהודה ארז, (עורך), ספר העלייה השלישית, תל אביב, עם עובד, 1964, כרך א'^{[דרושה הבהרה]}
• באר חיים, גולדשטיין יעקב, שביט יעקב (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1983^{[דרושה הבהרה]}
• הטיס-רולף שילה, לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל, כתר, ירושלים, 1998.^{[דרושה הבהרה]}
• כנעני אליהו, רוחמה היישוב היהודי הראשון בנגב 1912 – 1936, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשמ"א^{[דרושה הבהרה]}
• לייב גרפונקל ואחרים (עורכים), יהדות ליטא: השואה 1941 – 1945, תל אביב: איגוד יוצאי ליטא בישראל, תשמ"ד, כרך רביעי, עמ' 354–355^{[דרושה הבהרה]}

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק אלחנן חסקין בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "יצחק חסקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2251
• ביוגרפיה של יצחק אלחנן חסקין באתר של גילי חסקין