יצחק די-בוטון

ד"ר יצחק די-בוטון

לידה	25 במאי 1898 סלוניקי, יוון
פטירה	7 באוקטובר 1967 (בגיל 69) תל אביב, ישראל
מדינה	יוון ו- ישראל
מקום קבורה	בית העלמין חולון
מקום מגורים	סלוניקי, קסטוריה וקסנתי (יוון), תל אביב (ישראל)
פעילות בולטת	פעילות ציונית
השכלה	אוניברסיטת אתונה
מקצוע	רופא שיניים
בת זוג	שרה לוי (1928–1967)

יצחק די-בוטון (נכתב גם דה-בוטון; גם יצחק א. די בוטון; 25 במאי 1898 – 7 באוקטובר 1967) היה סופר, עיתונאי ופעיל ציבור יהודי-יווני, רופא שיניים במקצועו. היה פעיל ציוני בקסטוריה ושימש כיו"ר קרן קיימת לישראל וכחבר מועצת העיר בקסנתי שביוון. פעל להפצת השפה העברית, החינוך העברי והציונות בקרב קהילות יהודי יוון, ולשם כך ייסד וניהל ביוון מספר אגודות והוציא לאור מספר עיתונים בעברית ובלאדינו. במחצית השנייה של חייו חי ופעל בתל אביב.

קורות חיים

נולד ב-1898 בסלוניקי שביוון, בנם של אברהם די-בוטון, ממשכילי וממנהיגי הקהילה המקומית, מצאצאיו של הרב אברהם די-בוטון, ולאה בת הרב יצחק אלחסיד, מרבני העיר.

בגיל שלוש התייתם מאביו, וכשבגר החל ללמוד בבית הספר של כל ישראל חברים. בגיל 13 ייסד בבית הספר את אגודת התלמידים "תקוות ציון", שמטרתה הייתה הפצת השפה העברית בין התלמידים באמצעות לימוד עצמאי ומאורגן. מנהל בית הספר, יוסף נחמה, שדגל בהפצת השפה הצרפתית, הורה לעכב את הענקת תעודות הגמר של התלמידים שהשתתפו בלימוד ובהפצת העברית. לאחר שדי-בוטון הודיע כי יפנה לפרסם את המקרה בעיתונות, הורה המנהל לשלול מחברי האגודה את הארוחות שניתנו להם בבית הספר, ולגרש ממנו תלמידים נוספים שיצטרפו אליה. רוב חברי האגודה פרשו ממנה, מלבד ארבעה, ודי-בוטון החליט לפרסם את המקרה בכתב עת מקומי, שממנו נפוץ הסיפור וקיבל גיבוי על ידי כלל העיתונות היהודית. לאחר הפרסום, חשש המנהל שדבר המקרה יגיע להנהלת כל ישראל חברים בפריז, ולבסוף הורה להעניק לתלמידים את תעודות הגמר.

בסיום לימודיו בבית הספר של כל ישראל חברים המשיך ללימודים בקולג' צרפתי. בהמשך החל לעסוק בפעילות ציבורית, וייסד יחד עם יוסף עוזיאל ואחרים וועד פעילים שעסק בסיוע ל-40,000 יהודים שנותרו ללא קורת גג. בתקופה זו גם הוציא לאור ספר בלאדינו שההכנסות ממכירתו הועברו לטובת עניי העיר.

בשנת 1919 גויס לצבא היווני ושימש כצנזור בשפות צרפתית, ספרדית, יוונית וטורקית. בתקופה זו החל להוציא לאור עיתון בשם "איל שאמאר", וסיים את שירותו הצבאי בהכשרת עיתונאי. עם סיום שירותו הצבאי עבר לקסטוריה, וייסד בה את אגודת "בני ציון", והרצה בשבתות בפני בני הקהילה היהודית על היהדות והציונות. כן יצא במסע הסברה לאינטלקטואלים יוונים אודות הציונות, שלדידו נועדה לטובת היהודים, ואין לה דבר נגד העם היווני. הודות לכך, לא חששו יהודים להצטרף לתנועה הציונית, ובהמשך, חניכיו בציונות מקסטוריה ייסדו את המושב צור משה בישראל.

נודע בקשריו וביחסיו הטובים עם הממשל המקומי, וכונה בפי המקומיים "קונסול פלסטינה". בהזדמנוית רבות ניצל את קשריו ומעמדו לסייע ליהודי קהילתו.

לאחר פטירת אמו בשנת 1921, עבר להתגורר בקסנתי, שם פעל לטובת החינוך העברי ולהפצת הציונות. בשנת 1922 סיים לימודי רפואת השיניים באוניברסיטת אתונה. עם סיום לימודיו החל לעסוק במקצועו כרופא שיניים בקסנתי, והמשיך גם לעסוק בפעילות ציבורית וציונית. באותה תקופה נבחר לשמש כחבר מועצת העיר בקסנתי מטעם תנועת הסוציאל-דמוקרטים. במקביל שימש גם כיושב ראש וועד בית הספר העברי בעיר.

בקסנתי ייסד וניהל גם את אגודת "בני ציון", שייסד לראשונה בקסטוריה. בתקופה זו הוציא לאור עיתון חינמי בלתי-מפלגתי בשם "הכח". את העיתון, שניהל וערך בעצמו, הדפיס תחילה בבית דפוס בסלוניקי, ובהמשך במו ידיו בקסנתי.

פעילותו עבור קרן קיימת לישראל

בין מגוון תפקידיו, שימש כיושב ראש קרן קיימת לישראל בקסנתי. בשנת 1923 הגיע דוד אבישר לקסנתי בשליחות מטעם קרן קיימת לישראל, וקבע את משכנו במרפאתו של די-בוטון, שהודות לפעילותו הציונית בקהילה בעיר, גדלו הכנסותיה של הקרן בעיר ובקהילות תראקיה המערבית. בשנת 1925 קבע שלום פזי את משכנו במרפאתו של די-בוטון, שבמשך חודש שימשה כמרכז לפעילות הקרן בעיר. בתקופה זו נתלו במרפסת המרפאה דגל יוון ודגל התנועה הציונית, והדבר הביא את יהודי העיר להגדיל את תמיכתם ותרומתם לבניין ארץ ישראל.

בשנת 1925 הוציא לאור חוברת בעברית, ביוונית, בצרפתית ובלאדינו לרגל הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים שההכנסות ממכירתה הועברו לקרן קיימת לישראל.

כעיתונאי

די-בוטון פרסם וכתב מאמרים בעיתוני הלאדינו "האמת", "הזמן", "לה ב'ירדאר", איל טיימפו, "לי פרוגרי", "לה רינאסינסייה", "לה אקסיון", "לי פ'לאמבו", "איל פואיבלו" ו"אקסיון פרינטה ריאונידוס", שיצאו ברובם בסלוניקי.

נודע במלחמתו על גבי העיתונים המקומיים נגד החלטת הממשל לחייב את הקהילות היהודיות לשמור את יום השבתון הנוצרי שחל ביום ראשון, דבר שהיה גורם להם לחלל את השבת היהודית. בשורת המאמרים שכתב בעיתונו "איל פרוגריסו" ובעיתון הגדול ביוון - "אקסלסיור" - תקף את החוק ואת ראש הממשלה שיזם אותו, תול שהוא מאשים אותו באנטישמיות. הודות לכך, נאלץ ראש הממשלה להתפטר מתפקידו, ובמקומו נכנס לתפקיד ראש ממשלה ששוכנע מדבריו של די-בוטון.

בשנת 1927 ערך ביקור בארץ ישראל, ובשנת 1928 נישא לשרה לוי (1901–1968), ילידת בולגריה ששימשה כמורה לעברית בבית הספר של הקהילה היהודית בקסנתי. במשך השנים סייעה לו בפעילותו להפצת השפה העברית והציונות, והוא היה נשוי לה עד מותו.

בארץ ישראל

בשנת 1930 עלה לארץ ישראל עם בת זוגו והתיישב איתה בתל אביב.

לפני שעלה ארצה, קיבל בשנת 1925 מכתב מאת הוגו ברגמן, מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, שבו קבל על החוסר בחיבורים בלאדינו הקיימים בספרייה. בשל כך יצר די-בוטון אוסף עיתונים וספרים בלאדינו, וכשעלה ארצה מסר אותו לספרייה.

בשנת 1933 ייסד בתל אביב יחד עם משה דוד גאון "אגודה למען בית הספרים", ושימש כיושב הראש שלה. הודות לפעילותו באגודה, נאספו מרחבי העולם חיבורים רבים נוספים. בשנת 1934 יצא לאור בתכמיכתו הכספית קטלוג שפירט את כל החיבורים בלאדינו הקיימים בספרייה, כתוספת לרבעון קריית ספר.

בשנת 1935 הוציא לאור ספר שירים בלאדינו, והפיץ אותו בקהילות היהודים הספרדים שבאמריקה הלטינית, ובכך סייע בהגברת זיקתם ליהדות ולארץ ישראל.

די-בוטון אח בלשכת "חירם" של הבונים החופשיים, ובתקופת מלחמת העולם השנייה פעל מדי יום במפעל בית התה של אגודת "בנות ברית" שמטרתה הייתה לסייע לפליטים ולעולים נצרכים.

הלך לעולמו בשנת 1967 בתל אביב, ונקבר בבית העלמין הדרום. הותיר אחריו את רעייתו ובת, לאה.

חיבוריו

רשימת חיבורים חלקית:

• ריקולייו די פואיזיאס דיב'ירסאס, תל אביב תרצ"א. (בלאדינו)
• קואדרינו די פואיזיאס, תל אביב תרצ"ה. (בלאדינו)
• C. Nott [שם בדוי של יצחק א. דה בוטון], T. Valiz [שם בדוי של אלברט ברזילי], איל אינסינדייו דיל 18–19 אגוסטו 1917, סלוניקי 1919 – זיכרונות, עובדות והתרחשויות מאסון השריפה שאירע בסלוניקי (בלאדינו)
• למען תל אביב - ליסטה די קאנדידאטוס, תל אביב 1935/36. (בלאדינו)

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "יצחק די-בוטון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1782
• יצחק בן אברהם די בוטון, דף שער בספרייה הלאומית