יער חניתה

יער חניתה
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	מחוז הצפון
קואורדינטות	33°04′23″N 35°09′31″E / 33.073081°N 35.158476°E
	(למפת הגליל המערבי רגילה) יער חניתה

יער חניתה משתרע על פני כ-2,300 דונם במורדות הרי הגליל המערבי, בין קיבוץ חניתה לשלומי. היער נטוע בעיקר בעצי אורן ובחלקו העליון דגם משוחזר של "חניתה תחתית". כיום זהו מקום מושבו של האתר "חומה ומגדל" שהיווה נקודה יהודית ראשונה באזור בו הקימו ראשוני מתיישבי חניתה את המחנה, בליל ה-20 במרץ בשנת 1938.

היער מכיל ברובו עצים מחטניים, עצי חורש ובוסתן וראשית נטיעתו בשנות ה-40, אולם נטיעתו הושלמה רק בשנות ה-70 של המאה העשרים.

אדמות הקרקע שעליה ניטע היער נקנו על ידי יוסף סינגליה שהיה נשיא הוועד המרכזי של קק"ל באיטליה. סינגליה השתמש בדרכונו האיטלקי לצורך קניית האדמות, בתקופה שבה ממשלת בריטניה הערימה קשיים ליהודים לרכוש את אדמות הארץ.

אתרי היער

חומה ומגדל

באתר שהוקם על "חניתה תחתית" בנתה קק"ל שחזור של מגדל וחומה עשויים עץ, המהווים עדות חיה לסיפורם של המתיישבים ששהו במחנה בימיו הראשונים של הקיבוץ – תקופה שבה הקיבוץ הותקף בידי ערבים פעמים רבות. לאחר 6 חודשים נפרצה הדרך ל"חניתה עילית", מקום משכנו של הקיבוץ כיום.

מצפה חניתה

מצפה חניתה ממוקם מדרום-מערב לקיבוץ ובסמוך לגדר עם לבנון. המצפה משקיף על כפרי דרום לבנון ובקעת העיר צור. במדרונו נמצאת "מערת חניתה" (מערת סולם) שנתגלו בה כלי חרס מהתקופה ההלניסטית. המערה סגורה למבקרים בשל סכנה ביטחונית וקרבתה לגבול לבנון.

נחל הבאר

שביל הנחל מתחיל בסמוך למבנה "חומה ומגדל", ולאתר ההנצחה ליהודה ברנר ויעקב ברגר שנורו בלילה הראשון להקמת המחנה בתקיפה ערבית. במעלה השביל נמצאת חורשת אורן ובה מבנה הבאר. את הבאר מבטון יצרו מתיישבי חניתה, בשל דרישת המשק למים לאחר שהמחנה עלה לקרקע. המבנה הוקם בשילוב עם בריכת אגירה ומשאבת דיזל, אולם מכיוון שהוא לא סיפק את צורכי המים של המתיישבים, הוא ננטש.

מצפור שביט

בנובמבר 2014 נחנך מצפור שביט ביער חניתה על שם יהודה שביט שהיה ראש המועצה האזורית מטה אשר בשנים 1994–2013. מהמצפור הנמצא מזרחית לכביש העולה לחניתה, יש תצפית יפה על כל הגליל המערבי.

מצדית חניתה

עמדת שמירה מבטון שנבנתה ב-1943 ושימשה אחר כך כמחסן לציוד חקלאי של קיבוץ חניתה. נמצאת על גבעה ממערב לכביש העולה לחניתה. כיום נמצאת בתחום שלומי בשכונת מורד ההר. הגבעה מזוהה כמקומה של העיירה המוזכרת בתלמוד בשם "פי מצובה".