יעקב ניישטדט
 | |
| לידה |
6 באוקטובר 1923 מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 2023 (בגיל 99) באר שבע, ישראל |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה, ישראל |
| השכלה |
הפקולטה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יעקב איסייביץ' ניישטדט (ברוסית: Яков Исаевич Нейштадт; 6 באוקטובר 1923 - 23 במרץ 2023) היה מבכירי השחמטאים בישראל ומחבר רבי מכר בתחום ספרות השחמט.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניישטדט נולד במוסקבה ב-6 באוקטובר 1923.החשיפה הראשונה שלו לשחמט הייתה כשהיה בכיתה ג', וצפה בסטודנט ששכר חדר בדירה שבה התגוררה משפחתו.[2]
כשהיה בן 11, השיג אביו, יצחק (איסאי) מואיסייביץ (1893–1955), כרטיסים לסיבוב הראשון של טורניר השחמט הבינלאומי השני שנערך במוזיאון לאומנויות יפות במוסקבה. השניים צפו בניצחונו של מיכאיל בוטביניק על רודולף שפילמן ובניצחונו של ניקולאי ריומין על חוסה ראול קפבלנקה.[2] בהמשך פגש ניישטדט, בתחרות אזורית שנערכה באולם "אומנות"(רו') במוסקבה, את יורי אברבך, שהיה אז מדורג בדרגה שלישית, והם התחילו להשתתף ביחד בשיעורי שחמט לצעירים שהעבירו מיכאיל יודוביץ(אנ'), איליה מייזליס(אנ') וסרגיי בלוונץ(אנ').[2]
ב-1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, נלקחו הוא וחבריו ללימודים ברכבת משא אל העיר פוגצ'וב לגיוס לצבא האדום. משם הוא עבר לבית הספר לחי"ר שהיה ממוקם תחילה באודסה ולאחר מכן באוראלסק. בתום שישה חודשי הכשרה קיבל דרגת סגן והועבר לחזית הדרום מערבית. הוא לחם כסגן מפקד כיתת רובאים,[3] ולאחר שמפקד הפלוגה שלו נהרג בקרב החליף אותו ניישטדט. בין היתר השתתף בקרבות חרקוב, קריבוי רוג, קירובוגרד ומולדובה, נפצע פעמיים, ב-1942 וב-1944 וזכה לכמה עיטורים על הצטיינות בשירות. עם תום המלחמה ב-1945, שב למוסקבה ולמד משפטים באוניברסיטת מוסקבה.[3]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1940 השתתף ניישטדט לראשונה בטורניר שחמט לתלמידי בית ספר, שנערך באמצעות הטלפון בין קבוצות במוסקבה ובלנינגרד. את התעודה בסיום המשחק שבו השתתף ניישטדט העניק לו בוטביניק בעצמו.[2]
בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 השתתף בתחרויות ברמת מאסטר והתמודד מול רבים מטובי שחמטאי התקופה. ב-1961 זכה לדרגת "אמן ספורט ברית המועצות". בשנים 1955–1973 היה מזכיר מערכת הירחון "Shakhmaty v SSSR", ולאחר מכן בשנים 1977–1979 שימש כעורך ראשי של מגזין השחמט הסובייטי "64".
ניישטדט פרסם רבי מכר רבים בתחום השחמט שתורגמו לשפות רבות, בעיקר על פתיחות, תחבולות והיסטוריה שחמטאית. בשנות ה-70 וה-80 שימש כעורך כללי בהוצאת הספרים המזרח גרמנית Sportverlag בברלין, ושיתף פעולה עם רבי אמנים כמו יצחק בולסלבסקי, מארק טיימנוב, יורי אברבך, לב פולוגייבסקי בהפקת ספרי שחמט מצליחים בגרמנית שבני דורי זוכרים היטב מן העידן הטרום-דיגיטלי. חלק נכבד מן היבול הספרותי שלו תורגם לאנגלית ולשפות אחרות וראה אור בהוצאות האירופיות המובילות.
ניישטדט נודע גם כשחקן שחמט בהתכתבות, ועמד בראש נבחרת B של ברית המועצות באולימפיאדות השחמט בהתכתבות ה-7 וה-8. בין 1984 ל-1991 שיחק בגמר אליפות העולם ה-12 בשחמט בהתכתבות, סיים במקום השביעי אחרי גריגורי סנקוב[4] וזכה בתואר אמן בינלאומי של הפדרציה הבינלאומית לשחמט בהתכתבות. ICCF. בשנת 2003 הוענק לו התואר אמן בינלאומי בכיר מטעם הפדרציה.[5]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1992 עלה לישראל עם משפחתו והתגורר בבאר שבע עד פטירתו בגיל 99.[6] היה נשוי לאלנה זינובייבנה סמליאנסקאיה.
הסופר ויקטור ארדוב היה בן דודו, ונכדתו היא החוקרת והבלשנית מילה ניישטדט.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
ישראל שרנצל, פרידה מיעקב ניישטדט, באתר הארץ, 30 במרץ 2023
- ^ 1 2 3 4 Яков Нейштадт: Благодарю судьбу за сделанный ей выбор, федерация шахмат россии, 9 мая 2020 (ברוסית)
- ^ 1 2 ChessPro | К 85-летию Якова Нейштадта, chesspro.ru (ברוסית)
- ^ WC12/Final, World Championship 12 Final, www.iccf.com
- ^ Player Details, www.iccf.com
- ^ יעקב ניישטדט איננו, אתר האיגוד הישראלי לשחמט, באתר www.chess.org.il
