לדלג לתוכן

יעקב בנאור-קלטר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה ויקיזציה, בפרט אין בערך כמעט בכלל קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה ויקיזציה, בפרט אין בערך כמעט בכלל קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יעקב בנאור-קלטר (1969-1897) היה צלם, צייר, מעצב גרפי וארכיטקט. אחד מצלמיה הבולטים של ארץ ישראל, שתיעד בעדשתו את היישוב היהודי בשנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20 ואת דמותו של "היהודי החדש" הבונה את ארצו.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב בנאור-קלטר נולד בשנת 1897 בלנצוט שבפולין, לחיה וליוסף קלטר. בפולין למד הנדסה ובמסגרת לימודיו הוכשר גם באדריכלות ובגרפיקה. בין השנים 1915–1918, שירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי. ב-1921, כשהיה בן 24, היגר לא"י ביחד עם קבוצת חלוצים והתיישב בירושלים.[1][2] בשנת 1922 נישא לבהירה לוי (לבית מיוחס) ונולדו להם שני ילדים: דניאל וגבריאל.[2]

זמן קצר לאחר הגעתו לא"י, עבד בנאור-קלטר כצלם וכמעצב גרפי עבור מוסדות המנדט הבריטי והקרן הקיימת לישראל. במקביל, ייסד וניהל את קולנוע "עדן" בירושלים[3] והקים את חברות הסרטים "קדם" ו"צלמונוע".[4][5] החל משנות ה-40, התמקד בפרויקטים אדריכליים ותכנן בין היתר את בניין "בית העם" בירושלים.[6]

בשנת 1939, בעיצומן של מאורעות תרצ"ט, בנה יעקב בנאור-קלטר את ביתו על הר הצופים, בחלקה הממוקמת בין האוניברסיטה העברית לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה. ביתו היה הבית היהודי היחיד באזור. שנה לאחר שעבר להתגורר בביתו ביחד עם אשתו ושני ילדיו, הפקיעו רשויות השלטון הבריטי את ביתו לצורך שיכון אחיות בריטיות שעבדו בבית החולים הסמוך. בזמן מלחמת השחרור, השתקע הלגיון הערבי בביתו, ובמאי 1948 פוצץ הבית ונהרס כליל.[6] [7][2] 

צילומי ארץ ישראל המנדטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית קפה ערבי ביפו, 1925 צילום: יעקב בנאור-קלטר

תצלומיו של בנאור-קלטר מהווים תיעוד חזותי ייחודי של נופי הארץ ושל "היהודים החדשים" הבונים את ביתם, והם מאפשרים הצצה רומנטית לארץ ישראל המנדטורית, כמו גם מבט על התוכניות להקמת מדינה יהודית מודרנית באזור.[8]

במשך כמעט שני עשורים, תיעד יעקב בנאור-קלטר את מראות העיר העתיקה בירושלים. הוא הנציח בעדשתו את המבנים ההיסטוריים שבה, את סמטאותיה רבות הפנים ואת הדמויות המהלכות בה, הנעות בין שני עולמות ושתי אדמות קדושות.[8] אלבום הצילומים הראשון שלו "ירושלים, מראות מהעיר העתיקה" (The Old City of Jerusalem) הוזמן על ידי "האגודה למען ירושלים" (The Pro-Jerusalem Society), וראה אור בהוצאתה בשנת 1924 בעברית, אנגלית וצרפתית. האלבום כלל 12 תחריטים צילומיים של העיר העתיקה בירושלים: ירושלים מעל הר הצופים, מסגד עומר, מגדל דוד, הכותל המערבי, רחוב שער דמשק, רחוב שער השלשלת, בית קפה ערבי, שוק הבהמות ועוד. האלבום יצא לאור שוב ב-1931 בהוצאת "דיואן", וב-1958 הודפס במהדורה חגיגית לכבוד חגיגות העשור של מדינת ישראל.[6]

אלבום נוסף בשם "ארץ ישראל, אוסף ממראות הארץ" (The Holy Land) פורסם במקביל בהוצאת "מגדל", שהייתה בבעלותו הפרטית, וכלל אוסף של 24 מצילומיו. בין התצלומים שהופיעו באלבום: קבר רחל, ירושלים מהר הזיתים, הר הבית, רחובות בירושלים, הכותל המערבי, בית קפה ביפו, יער התמרים בחיפה, בית ספר עברי בחיפה (הטכניקום), הכרמל, עכו, טבריה, צפת, יריחו, צרעה ועוד.

בשנות ה-30 פרסם ביחד עם אחיו, צלם האדריכלות יצחק קלטר (1995-1903), את אלבום הצילומים "תמונות מארץ ישראל העובדת" (Photographs of the New Working Palestine). הצילומים המופיעים בו הודפסו בווינה, והאלבום יצא לאור בהוצאת "אדלר", חיפה. העבודות שהופיעו באלבום זה הושפעו מן המודרניזם האירופי וכללו שימוש בטכניקת הפוטומונטאז'. טכניקה נוספת שבאה לידי ביטוי בעבודותיו היא צילום באמצעות מראות, שאפיינה את טכניקת הצילום של הלמר לרסקי.[1] אלבום נוסף שצילמו יעקב בנאור-קלטר ויצחק קלטר, פורסם בתקופה זו בהוצאת "אדלר" ונשא את השם "תל אביב העיר העברית החדשה" (Tel-Aviv the new Jewish town).

החל משנת 1934 הוציא לאור בהוצאות "מגדל" ו"אדלר" מספר סדרות של גלויות עם צילומי א"י, שנעשו בטכניקה של דפוס שקע[6], ביניהן גלויות המנציחות את עליית החלוצים ביפו, בית הכנסת הגדול, בית ח.נ. ביאליק, תהלוכת פורים בתל אביב, פועלים עבריים בתל אביב, בית הכנסת בראשון לציון, הקטיף במקווה ישראל ועוד.[9]

עיצוב כריכת "ספר הזהב" השלישי של הקרן הקיימת לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך סד' בולי פלשתינה מעצב הבול: י. בנאור-קלטר

בין עבודות האומנות שביצע עבור קהק"ל, בולטת כריכת "ספר הזהב" השלישי. תחרות עיצוב כריכת "ספר הזהב" הוכרזה בתחילת שנת 1924, וההצעה שהגיש יעקב בנאור-קלטר זכתה במקום הראשון ואף הוכתרה בידי השופטים כהישג אומנותי יוצא דופן. הגרסה המקורית עברה מספר שינויים עיצוביים, ויוצרה בבית המלאכה של אלפרד זלצמן בירושלים בשנת 1925.[10] [11] [12] על כריכת "ספר הזהב" נראה מפרץ חיפה ומוטיבים המשקפים את תהליך ההגירה וההתיישבות בארץ: חקלאי בלבוש אירופאי החורש את האדמה, אוהלים ולבני בנייה.[6]

עבודות אומנות נוספות שיצר עבור הקרן הקיימת לישראל, כוללות סדרת בולים המציגים דימויים גרפיים של אתרים חשובים בא"י שרשם בהשראת צילומיו,[13] [14][15] ועיצוב סמל הקהק"ל לרגל חגיגות 25 שנה להיווסדה.[16]

ייסוד קולנוע "עדן" בירושלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב בנאור-קלטר ביחד עם עובדי קולנוע עדן (יושב על כיסא שלישי מימין)

בשנת 1928 ייסד יעקב בנאור-קלטר את ראינוע "עדן" בירושלים, שלימים הפך לקולנוע "עדן". הראינוע פעל בשנתו הראשונה בגן העיר בשם ראינוע "גן-העיר", וכשנה לאחר מכן עבר למבנה החדש שנבנה עבורו בפינת הרחובות אגריפס והמלך ג'ורג', ונקרא מרגע זה "עדן".[3] הראינוע חסר הגג פעל בשנותיו הראשונות רק בחודשי הקיץ, ולאחר שהפך האולם הפתוח למבנה סגור ב-1931, הוקרנו בו סרטים במשך כל השנה.[17] [18] ישיבה בכיסאות הקש עלתה 45/65 מיל, ובמושבים הרגילים 15/25 מיל. בשנותיו הראשונות ליוותה תזמורת בת חמישה נגנים את ההצגות שהועלו ב"עדן".[3] בין הסרטים הראשונים שהוקרנו בקולנוע "עדן" המחודש היו "עיר השיירה", "שני עולמות" ופעמיים נשואים".[17] בנאור-קלטר ניהל את קולנוע "עדן" עד שנת 1933.[19]

ייסוד חברות סרטים בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעזב את ירושלים ועבר להתגורר בתל אביב בשנת 1933, הקים את חברת הסרטים "קדם" ונמנה עם מנהליה.[2][5] משרדי החברה מוקמו ברחוב פינסקר בתל אביב, ושותפיה היו: מ. גרדינגר, משה הלוי, ירוחם ורדימון, ישעיהו יאיר, אירמה ל. לינדהים וד"ר הינץ פפלאום. חברת הסרטים "קדם" הוקמה במטרה להפיק סרטים אומנותיים בנושאים הקשורים לחיים בארץ: היסטוריה, תנ"ך וחיי המזרח.[4] [20][21] החברה הושקה במלון ריץ' בתל אביב באוגוסט 1933, בנוכחותו של ראש העיר מאיר דיזנגוף, הסופר אשר ברש, אומנים ונציגי תקשורת. בנאומו ציין דיזנגוף את חשיבות הקמת חברת הסרטים בא"י: "כמעט כל חברות הפילמים בעולם הגדול נוצרו על ידי היהודים, ורק בשבילנו אנו עוד לא הצלחנו ליצור את הפילם הארצישראלי, שישמש ראי לאחינו בגולה ולאומות העולם, בכל אשר יצר עם ישראל בארץ-ישראל".[22]

בשנת 1933 יזם בנאור-קלטר הפקת סרט קולנוע תעמולתי בשם "החלוצים", שמטרתו הייתה לשפוך אור על חיי ארץ ישראל החדשה.[23] מאוחר יותר, הקים בנאור-קלטר ביחד עם פאול בורושק את חברת הסרטים "צלמונוע א"י בע"מ", שהציגה ב-1935 סרט חלוצי אומנותי בשם "עבודה", בביומו של הצלם היהודי גרמני הלמר לרסקי.[24]

פרויקטים אדריכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-40 התמקד יעקב בנאור-קלטר בפרויקטים אדריכליים והפך לאדריכל נודע.[6] בשנת 1949, זכה בתחרות שנערכה לבניית מרכז התרבות "בית העם" בירושלים.[25] התכנית שהגיש לתחרות, הציגה מתחם מרובה מבני חינוך, תרבות וקהילה, וכללה הריסת מבנים קיימים. טקס הנחת הפינה נערך ביוני 1950, ונפתח בציטוט של הנביא ישעיהו: "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן, אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד" (ישעיהו כ"ח, ט"ז). בנייתו של "בית העם" יצאה לדרך, ובינתיים החליטה הממשלה להסב את המבנה למקום מושבה הזמני של הכנסת.[25] בנייתו של "בית העם" שהחלה בהתלהבות גדולה, נעצרה תוך זמן קצר בשל קשיים תקציביים שצצו ואפיינו את התקופה. השלד בן ארבע הקומות נותר דומם במשך שנים, וניסיון להשלים את המבנה ב־1958 נכשל, על רקע חיכוכים רבים בין האדריכל לבין מהנדס העיר ירושלים. חיכוכים אלה נבעו מחוסר שביעות רצונו של בנאור-קלטר מתפקודה ומביצועיה של חברת "סולל בונה" שהופקדה על הבנייה, וגרמו להפסקת ההתקשרות עם בנאור-קלטר.[26] [27]

ב-1960, פנה מהנדס העיר ירושלים, צבי ליבוביץ, לאדריכל דוד רזניק בהצעה להשלים את בניית "בית העם" תוך תקופה קצרה, על מנת שיוכל לשמש כזירת משפטו של אדולף אייכמן. לבסוף, הושלם המבנה על ידי רזניק, תוך יישום חלקי של התכנית האדריכלית המקורית של בנאור-קלטר.[25]

כאדריכל, נטל יעקב בנאור-קלטר חלק בהקמת מצודות טגארט (תחנות משטרה שהוקמו ביוזמתו של סר טגארט) בארץ ישראל.[28][7][6]

תערוכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הצלמים - ירושלים בעיני צלמיה 1900-1950, מגדל דוד, 2016.
  • Project “Holy Land”: Yaakov Benor-Kalter’s Photographs of British Mandate Palestine, 1923-1940. The Magnes Collection of Jewish Art and Life, University of California, Berkeley Aug 28,2018 to Dec 14, 2018 ; Jan 29, 2019 to Jun 28, 2019.
  • מירון סימה וחברים: לודויג בלום, יעקב בן-דב, גרטי קרקואר, ליאופולד קרקואר, יעקב ב. קלטר, יעקב שטיינהרט, בצלאל שץ / אוצרת: גליה גביש ; עריכה: נינה וישקאוצן ; תרגום: דבורה שטרן ; עיצוב גרפי: ערן צירמן. חצר היישוב הישן, הרובע היהודי, ירושלים, 2007.
  • מראה מקום, מאה שנות צילום בארץ ישראל, מוזיאון מאנה כץ, חיפה, 2000.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב בנאור-קלטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 בנאור קלטר, יעקב, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית (ארכיון)
  2. ^ 1 2 3 4 טיוטה לספר, מעיזבון שמואל קלדור, 1972
  3. ^ 1 2 3 הודעה לקהל (עמ' 4), באתר הארץ, הספריה הלאומית, עיתונות יהודית היסטורית, ‏27.7.1928
  4. ^ 1 2 חברת סרטים "קדם", באתר עיתון דבר, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏12.7.1933
  5. ^ 1 2 Film Company Launched (עמ' 2), בית הסרט העברי, ‏31.7.1933
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Silver-Brody, Vivienne, Documentors of the Dream, Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University, 1998
  7. ^ 1 2 קיבל פיצויים מבריטניה על פיצוץ ביתו לפני 11 שנה, באתר מעריב, הספריה הלאומית, ‏10.11.1959
  8. ^ 1 2 Project “Holy Land”: Yaakov Benor-Kalter’s Photographs of British Mandate Palestine, 1923-1940, THE MAGNES COLLECTION OF JEWISH ART AND LIFE
  9. ^ ישראל נגלית לעין - גלויות מארץ ישראל וחו"ל, באתר יד יצחק בן-צבי: מאגר הצילומים
  10. ^ Cover of Third Golden Book Made in Palestine (עמ' 2), The Jewish Transcript, ‏21.8.1925
  11. ^ ספר הזהב השלישי (עמ' 27-28), באתר בן-ארצי, הספריה הלאומית: עיתונות ילדים של פעם, גיליון 6, ‏29.12.1925
  12. ^ ספר הזהב השלישי של הקהק"ל (עמ' 12), באתר דואר היום, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏25.12.1925
  13. ^ A Short Introduction To The Philately Of Palestine
  14. ^ בולים חדשים של הקהק"ל, באתר דואר היום, הספריה הלאומית, ‏17.1.1926
  15. ^ A Collection of 37 Photogravure Pictures by Benor-Kalter, 1926, Gilai Collectibles
  16. ^ Symbol for J.N.F Jubilee Campaign, The Palestine Bulletin הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית
  17. ^ 1 2 תיאטרון "עדן" המחודש (עמ' 7), באתר דואר היום, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏24.4.1931
  18. ^ פתיחת קולנוע "עדן" (עמ' 1), באתר הארץ, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏26.6.1931
  19. ^ מודעה (עמ' 952), באתר העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה, ‏3.8.1933
  20. ^ מפעולות חברת "קדם" לתוצרת סרטים (עמ' 3), באתר דואר היום, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏17.9.1933
  21. ^ עיתון דבר, מודעה (עמ' 5), באתר בית הסרט העברי, ‏7.8.1933
  22. ^ עתידו של הפילם הארץ-ישראלי (עמ' 3), באתר בית הסרט העברי, ‏2.8.1933
  23. ^ י. בנאור קלטר, מכתב לקהק"ל, באתר בית הסרט העברי, ילקוט מקורות לדברי הסרט הארץ-ישראלי-1933, 5/4807, ‏1.2.1933
  24. ^ נתן גרוס ויעקב גרוס, הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל 1886–1991, ירושלים: הוצאת המחברים, 1991
  25. ^ 1 2 3 Grabiner Esther, Uniting the Nation’s Various Limbs into a National Body, the Jerusalem People’s House, 2015 ,(Israel Studies, 20(2, עמ' 76-109
  26. ^ יהושע ביצור, בית העם בו יישפט רוצח העם (עמ' 3), באתר מעריב, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏18.8.1960
  27. ^ Cultural Center for Jerusalem (עמ' 3), The Palestine Post, הספריה הלאומית: עיתונות יהודית היסטורית, ‏13.12.1949
  28. ^ בנאור-קלטר מצלם (עמ' 13), באתר עתמול, גיליון מס' 80, ‏1988
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יעקב_בנאור-קלטר&oldid=35670355"