ימליאן פוגצ'וב
.jpg) | |
| לידה |
1742 Pugachyovskaya, רוסיה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
10 בינואר 1775 (יוליאני) (בגיל 33 בערך) מוסקבה, האימפריה הרוסית |
| שם לידה |
Емельян Иванович Пугачёв |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השקפה דתית |
נצרות אורתודוקסית |
| בן או בת זוג |
|
  | |
יֵמֵליָאן איבנוביץ' פּוּגָצ'וֹב (ברוסית: Емельян Иванович Пугачёв; (1742 – 10 בינואר [כך על פי הלוח היוליאני; על פי הלוח הגרגוריאני: 21 בינואר] 1775), מנהיג מרד הקוזאקים הגדול ביותר בהיסטוריה הרוסית. המרד של פוגצ'וב התרכז באורל וכוון נגד הצארינה יקטרינה השנייה בשנים 1773–1774.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימליאן פוגצ'וב נולד במחנה זימוביסקה של מחוז דון למשפחה אורתודוקסית מהקוזקים של הדון. משפחתו של פוגצ'וב נמנתה עם הזרם הרשמי של הדת בניגוד לרוב הקוזקים שהיו מבני "אדוקי האמונה הישנה". מגיל 18 שירת בצבא הרוסי בחיל הקוזקים של הדון והשתתף במלחמת שבע השנים בין 1756 ל-1763 ובמלחמת רוסיה-טורקיה, 1774-1768. בגיל 19 נשא לאשה את סופיה. בעת שירותו בצבא עזר לכמה חיילים לערוק ולבסוף נאלץ לערוק בעצמו ב-1771. לאחר שערק הגיע לטרק, והחל לקשור קשרים עם משתתפי המרד הקודם של 1771. במקביל התחיל פוגצ'וב - להפתעת עצמו, כפי שהעיד באחת החקירות - לטעון שהוא הצאר הנמלט פיוטר ה-3. רוב האנשים שסביבו לא האמינו לו, אך מאחר שחיפשו רעיון מאחד ובגלל כישורי המנהיגות שלו בחרו בו הקוזקים של טרק למנהיגם (אטמן). פוגצ'וב נתפס על ידי הבולשת ונאסר במוזדוק, אך נמלט מהמאסר. ב-1772 הגיע לסטניצה מצ'טניה ליד סראטוב שם התוודע אל סטרו-אוברדצי-אורתודוקסים רוסיים שלא קיבלו את חידושיו של הפטריארך ניקון ונחשבו מאז כופרים בכנסייה הרוסית האורתודוקסית. אי-שביעות הרצון מן היחס אליו בצבא, התלונות על הדיכוי מצד השלטון ששמע במצ'טניה וכן רצונם של הקוזקים להמשיך את המרידה שדוכאה בשנה שלפני כן הניעו אותו לארגן מרד קוזקים חדש נגד המלכה.
המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1773 הגיע פוגצ'וב לנהר יאיק (אורל), למחנה הקוזקים שהיו שותפים למרד בשלטון בשנה שלפני כן, והכריז על מרד נגד השלטון. הוא טען כי הוא הצאר פיוטר השלישי, וכי יקתרינה לא הצליחה לרצחו. בהנהגתו, התמרדו כמעט כל הקוזקים באזור אורל, כמו גם בשקירים, טטרים וקלמיקים תושבי האזור. לאחר כיבוש העיר יאיק, פוגצ'וב פתח במתקפה על הערים והמבצרים הממוקמים במעלה נהר אורל. בתחילת המרד, הטיל פוגצ'וב מצור על אורנבורג, אך העיר עמדה בפניו ונשארה מחוץ לשליטתו עד שהצבא הרוסי, בפיקוד הגנרלים ביביקוב, מיכלסון ואלכסנדר סובורוב, מיגר את המרד.
בשלב הראשון, פוגצ'וב הצליח להנחיל תבוסות למתנגדיו, ורבים מהם הצטרפו אליו. אולם כשנאבק מול צבאות סדירים בפיקודו של ביביקוב ומיכלסון, ניצחונותיו הקודמים ירדו לטמיון. הוא הצליח להחזיק מעמד לתקופה קצרה והתקדם בזרם העליון של אורל, עבר לזרם הוולגה, וכבש את קזן. הצבא הצארי כבש את אורנבורג ואת יתר הערים והמבצרים שלא נכנעו לו. באוגוסט 1774, נערך קרב מכריע ליד צריצין (לימים וולגוגרד), בו הובס צבא פוגצ'וב על ידי מיכלסון. שארית צבאו של פוגצ'וב נסוג לקדמת הים הכספי. ב-8 בספטמבר 1774 שותפיו של פוגצ'וב הסגירוהו לצבא הרוסי בתמורה ל-100,000 רובל. פוגצ'וב הובא למוסקבה, וב-21 בינואר 1775 נערף ראשו בכיכר המרכזית.
תוצאות המרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות המרד, הוציאה הצארית יקתרינה צו לשנות את שמותיהם של מספר אתרים שהיו מעורבים במרד. שם נהר יאיק שונה לאורל, ושם מקום לידתו של פוגצ'וב שונה לפוטיומקינסק. בנוסף, במקום 20 הגוברניות הישנות הוקמו 50 חדשות. האצולה הטטרית, הבשקירית והקלמיקית קיבלה הכרה ברמה של האצולה הרוסית, והותר לה לשלוט באיכרים. הקוזקים זכו ליותר חופש והקלות בשירות הצבאי. בתי חרושת רבים לייצור מתכות באורל, שהיו שותפים במרד, ספגו הפסדים בסך 5 מיליון רובל, והממשלה נאלצה להשקיע הון רב בשיקומם. בעקבות המרד חוקקה יקתרינה חוק חדש ששינה את אופן ניהול המחוזות באימפריה הרוסית. החוק כלל שינוי בחלוקת המחוזות והורה על הקמת 205 ערים חדשות ברחבי האימפריה.
פוגצ'וב בתרבות הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרד וגורלו של מנהיגו עניינו מאז ומתמיד את גדולי סופריה של רוסיה. הראשון שבהם הוא אלכסנדר פושקין, שכתב סיפור על המרד, בת הקפיטן. גם לב טולסטוי התעניין במרד. בתרבות הבשקירית נחשב שותפו הבשקירי של פוגצ'וב סלבט יולייב כגיבור לאומי וכפטרונה של בשקירה. כמו כן רואים הבשקירים במרד ביטוי לגאווה לאומית ומרידה נגד השלטון הרוסי המדכא. בתקופה הסובייטית ראו בפוגצ'וב גיבור וחוזה מהפכת אוקטובר הקומוניסטית. בחוגי האינטליגנציה הייתה תנועה שנקראה "פוגצ'וב באוניברסיטה", שדגלה בניהיליזם.
הנצחתו ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמה של סלובודה מצ'יוטניה, שממנה פוגצ'וב התחיל את המרד שונה לפוגצ'וב בשנת 1918 על ידי וסילי צ'פייב. כמו כן נקראה על שמו הכיכר המרכזית בעיר אורלסק שבמערב קזחסטן.
