ייפוי כוח
ייפוי כוח הוא מתן הרשאה למיופה הכוח לבצע פעולה משפטית כלשהי, בשם מייפה הכוח, כלפי צד שלישי. קיימות פעולות בהן מיופה הכוח הוא עורך דין, כאשר הלקוח מייפה את כוחו של עורך הדין על מנת לבצע בשמו פעולות משפטיות. עם זאת, יש פעולות שלא נדרשת מעורבותו של עורך דין ולכן אין כל מניעה לייפות את כוחו של כל אדם אחר לביצוע פעולות אלו.
הזכות להיות מיוצג: כל פעולה בבית משפט שנדרשת מאת בעל דין, או המותרת לו על פי דין - רשאי בעל הדין לעשות בעצמו או על ידי ייצוג של עורך דין כל עוד אין הוראה מפורשת אחרת[1]. חריגים לכלל זה:
- בעל הדין חייב להתייצב בעצמו כאשר בית משפט הורה על כך[2].
- בבית משפט לתביעות קטנות - בעל דין לא רשאי להיות מיוצג על ידי עורך דין, בכפוף לסייגים מסוימים[3].
הדינים בחוק השליחות מבוססים רבות על העיקרון במשפט העברי "שלוחו של אדם כמותו". עם זאת, במשפט העברי הסוגיה יותר מרחיבה ומסועפת, בעוד החוק הישראלי מתמקד בפעולות משפטיות.[4] דוגמה נוספת להשפעת המשפט העברי בתחום זה ניתן לראות גם בפסיקת בית המשפט בנוגע להאצלת סמכויות ברשות מנהלית[5].
סוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייפוי כוח נוטריוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרים אחדים נדרשת חובה לפנות אל נוטריון לאימות החתימה על ייפוי הכוח. במקרים אלה יהיה האישור הנוטריוני תנאי לתוקף המשפטי של המסמך[6]. על הנוטריון לוודא שמייפה הכוח כשיר משפטית, מבין את משמעות הפעולה ומייפה את כוחו של מיופה הכוח מרצונו החופשי. מקרים אלה:
- ייפוי כוח כללי - במסגרתו הרשאתו של מיופה הכוח אינה מוגבלת לנושא משפטי מסוים או לסוג מסוים של פעולות משפטיות. בשל היקפו הרחב קבע המחוקק שייפוי הכוח אינו בר תוקף אם הוא לא נערך או אומת על ידי נוטריון.
- ייפוי כוח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום בלשכת המקרקעין - מדובר בפעולות משפטיות בעלות ערך כלכלי רב ולכן קבע המחוקק שייפוי הכוח ייחתם בפני נוטריון.
חריג לדרישה הזו היא במקרה שמיופה הכוח הוא עורך דין. אז חל סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין אשר קובע שייפוי כוח שניתן לעורך דין אינו טעון אישור אחר.
ייפוי כוח מיוחד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייפוי כוח זה מסמיך את מיופה הכוח לבצע פעולה משפטית אחת בנושא מסוים או מספר פעולות משפטיות המוגדרות בייפוי הכוח מראש. חתימה על ייפוי כוח מיוחד איננה מצריכה פנייה אל נוטריון.
ייפוי כוח בלתי חוזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייפוי כוח שניתן לטובת צד שלישי מסוים ביחס לנכס מסוים ונועד להבטחת זכויותיו של אותו צד שלישי. תוקפו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר אינו ניתן לביטול, אלא בהתאם לתנאים שמכוחם ניתן, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. היות ייפוי הכוח בלתי חוזר תלוי בתוכנו של ייפוי הכוח ולא בכותרתו.
ייפוי כוח מתמשך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אפוטרופסות#ייפוי כוח מתמשך והנחיות מקדימות
ייפוי כח מתמשך לפי תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נכנס לתוקף באפריל 2017 ונועד לתת מענה ואף חלופה לאפוטרופוס במקרה בו האדם מוכרז כ"פסול דין". כלומר, הוא לא יכול או מסוגל (אין לו את הכשירות) לקבל החלטות משפטיות שנוגעות לחייו.
ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך חוקי משפטי וכלי תכנון מרכזי - בו אדם (בגיר) יכול להסדיר מראש מה יהיה במצב בו הוא יהיה "פסול דין". במסמך זה מגדירים מי יהיו מיופי הכוח העתידים ("אפוטרופוס עתידי") וכן את כל הסוגיות האפשריות הנוגעות לניהול חייו של האדם: אישיים, רפואיים ורכושיים (כלכלים).
בכל אחד משלושה הסעיפים יש לוודא שהעורך דין שעבר הסמכה לכך הרחיב הנחיות מקדימות ופירט ככל הניתן מצבים עתידים. זאת, על מנת למנוע בעתיד את עירובו של בית המשפט לאחר כניסת היפוי כוח לתוקף.
בשונה מאפוטרופוס, יפוי כוח מתמשך מעניק חירות לאדם באשר לבחירותו ורצונו במצב בו הוא יהיה "פסול דין". לדוגמה בהיבט הזיקנה יש הרואים בכך חשיבות ביחס לתכנון הזיקנה ה"לא מיטבית", לרבות מקרים של דמנציה או ירידה קוגניטיבית משמעותית. רק עורכי דין שעברו הכשרה לייפוי כוח מתמשך רשאים לבצע זאת.
ייפוי כוח מתמשך לא חל בסוגיות של סוף חיים - לכך נועד חוק החולה הנוטה למות, וכן לאחר מות האדם - לכך משמשת צוואה. כלומר נדרשים שלושה כלי תכנון מרכזיים: ייפוי כוח מתמשך, חוק החולה הנוטה וצוואה.
פקיעת ייפוי כוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייפוי כוח פוקע בכל אחד מהמקרים:
- ייפוי הכוח בוטל על ידי מייפה הכוח או על ידי מיופה הכוח.
- אם ייפוי הכוח ניתן לתקופה מוגבלת, בתום התקופה.
- מייפה הכוח או מיופה הכוח נפטר.
- נגרעה כשרותו המשפטית של מיופה הכוח.
- נגרעה כשרותו המשפטית של מייפה הכוח (חוץ מאשר בייפוי כוח מתמשך)
אם חלפו למעלה מעשר שנים ממועד החתימה על ייפוי הכוח, לא יהיה ניתן להשתמש בו לרישום עסקאות שבהן הרישום הוא תנאי לתוקפה של העסקה (למשל - במרשם המקרקעין), אלא אם ניתן לכך אישור מחודש של מייפה הכוח[7].
ייפוי כוח בלתי חוזר הוא חריג לכללים אלה. הוא נועד להבטחת זכויות של צדדים שלישיים, ולכן הוא עומד בתוקפו גם במקרים האמורים לעיל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
- ^ תקנה 474 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
- ^ סעיף 63 לחוק בתי המשפט.
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 917-932 חוק השליחות, באתר דעת.
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 200-201: האצלת סמכותו של תפקיד ניהולי ברשות מוניציפלית. אתר דעת
- ^ סעיף 20 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976
- ^ חוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה-1964, סעיף 6