יין קינוח
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
יין קינוח הוא שם כולל ליינות מתוקים המוגשים בדרך כלל עם קינוח.
הגדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין הגדרה אחת פשוטה ליינות קינוח:
בבריטניה, כל יין מתוק המוגש בתוך הארוחה, נחשב ליין קינוח. לעומת זאת, היינות המחוזקים הלבנים (שרי: פינו (אנ') ואמונטייאדו (אנ')) ששותים לפני הארוחה, והיינות המחוזקים האדומים (פורט ומדיירה (אנ')) שנהוג לשתות לאחר הארוחה, אינם נחשבים יינות קינוח.
בארצות הברית, כל יין המכיל מעל 14% כוהל בנפח מוגדר חוקית כיין קינוח, ובכלל זה כל היינות המחוזקים. להגדרה זו יש השלכה על המחיר בשל חיובם של יינות אלו במס גבוה יותר. הגדרה זו נעשתה מיושנת כאשר באמצעות שיטות מודרניות של גידול גפנים ושל הוספת שמרים מודרניים ליין אפשר לייצר יינות יבשים בעלי תכולה של 15% אלכוהול בנפח.
שיטת הייצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן כמה שיטות להעלאת רמת הסוכר היחסית ביין המוגמר: 1. גידול הענבים כך שתכולת הסוכר שלהם תהיה גבוהה יותר, דבר התורם למתיקות גדולה יותר ולתכולת אלכוהול גבוהה יותר; 2. הוספת סוכר לפני התסיסה (אנ') או אחרי התסיסה (אנ'); 3. הוספת אלכוהול לפני שכל הסוכר הותסס, דבר המפסיק את התסיסה בשלב מוקדם ומשאיר תכולת סוכר גבוהה ביין המוגמר; 4. ייבוש הענבים (מקובל בייצור יין צימוקים ויין קש) המגדיל את החלק היחסי של הסוכר; 5. הקפאת חלק מהנוזלים בענב (מקובל בייצור יין קרח) המגדילה אף היא את החלק היחסי של הסוכר; 6. ריסוס מכוון של הענבים בנבגי בוטריטיס (ריקבון אציל).
