לדלג לתוכן

איסור ייחוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יחוד)
המונח "ייחוד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו ייחוד (פירושונים).
איסור ייחוד
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו, עמוד ב'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב
שולחן ערוך שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בהלכה היהודית, איסור ייחוד קובע שאסור לגבר ואישה לשהות יחד במקום סגור (או במקום שאנשים אינם מגיעים לשם), אלא אם כן הם נשואים זה לזה או קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אבא ובת, אמא ובן, אח ואחות), או שאחד צאצא של השני (סבא ונכדה, סבתא ונכד, וכו'). האיסור נובע מהחשש שבמקום בו אין איש רואה, עלולים להגיע לידי יחסי אישות אסורים.

דיני ייחוד נידונים בהרחבה בפרק הרביעי (והאחרון) של מסכת קידושין.

מקור האיסור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיים מקור מפורש לאיסור בתורה, אך חז"ל מצאו לו רמז בפסוק מספר דברים: ”כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ” (י"ג, ז).

דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא, בן מתייחד עם אמו, ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה! ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפי' אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפי' אייחוד דעובדת כוכבים.

קיימת מחלוקת בין הראשונים אם איסור זה הוא איסור דאורייתא, הרמב"ם לא מנה איסור זה בתרי"ג מצוות, כיוון שלדעתו איסור זה אינו מהתורה. אולם לדעת הרבה ראשונים[1] איסור זה מהתורה וביארו דבריהם בספרות האחרונים[2] שהוא איסור עשה, שכן אין מפורש בתורה האיסור אלא בעקיפין. המשנה למלך צידד בבאור דברי הרמב"ם, שהוא איסור דאורייתא, אך כיוון שאינו מפורש בכתוב אין הרמב"ם קורא לזה איסור תורה כי אם מדברי קבלה[דרוש מקור].

הרחבת האיסור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובא שדוד המלך ובית דינו הרחיבו את איסור ייחוד גם לייחוד עם אישה פנויה, בעקבות מעשה אמנון ותמר[3]. בתקופה מאוחרת יותר בית דינם של הלל ושמאי הרחיבו שוב את האיסור, וגזרו גם על ייחוד של יהודים עם גויים[4]. למעשה חלק מהמקרים של ייחוד יהיו מדרבנן, כמו למשל ייחוד בין אשה פנויה לבין גבר, וחלק מהמקרים יהיו מהתורה, כמו במקרה של ייחוד בין גבר לאשה נשואה או נידה.

דיני ייחוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רוב רבני אשכנז, אם אישה נמצאת במקום עם שני גברים יהודים לפחות שאינם פרוצים בענייני עריות, מותרת שהייתם יחד. לפי רוב רבני ספרד אישה אסורה בייחוד עם גברים (לא משנה כמה)[5]. איש אחד אסור בייחוד עם נשים (גם לפי האשכנזים וגם לפי הספרדים). מותר לגבר להתייחד עם נשים בזמן שאשתו עמו.

אם הגבר והאישה נמצאים במקום ציבורי, או במקום שייתכן כי כל רגע ייכנס מישהו - אין איסור בשהייה יחד.

נחלקו הפוסקים האם איסור ייחוד נוהג רק בבית שדלתותיו נעולות, או גם בבית שדלתותיו סגורות, אף על פי שאינן נעולות. להלכה נפסק לפי נוהג המקום, אם הדלת פתוחה ורגילים להיכנס ולצאת בה בדרך קבע (כגון מעלית) אז אין איסור ייחוד מאחר שידוע כי לא יהיה ייחוד של יותר מכשתי דקות. אך אם ידוע כי לא יכנסו לחדר בתדירות רבה - הרי זה בגדר ייחוד. נסיעה במונית בשעות היום, מאחר שכאשר נוסעים בעיר והחלונות שקופים ויושבים מאחור, ניכר לאנשים בחוץ מה הנעשה בפנים ואין זהו איסור ייחוד. באופן כללי: העיקרון בייחוד אומר, שאם אדם כלשהו יכול להיכנס פתאום - אזי מותר להתייחד.

למרות שאיסור קרבה לעריות חל בין קרובים (כגון אם, אחות, דודה, ובת חורגת), עם הקרובים ביותר מותר להתייחד (אם ואחות), כי אין חשש לעבירה. גם איש ואשתו נידה אסורים בקרבה, אך בייחוד - מותרים[6].

לגבי משך הזמן בו נחשב הדבר לאיסור ייחוד ישנן כמה דעות. לדבר זה ישנה השלכה לגבי השאלה האם קיים איסור ייחוד בעליה של איש עם אשה במעלית. אחת הדעות היא שמשך הזמן המינימלי הנחשב לייחוד הוא שלש דקות[7].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רבנו חננאל במסכת עבודה זרה; תוספות במסכת שבת, דף י"ג, ד"ה מה, ובסוטה דף ז, ובסנהדרין דף לז; רבנו יונה שם; שו"ת הרשב"א חלק א' סימן תקפ"ז; שו"ת הריב"ש סימן תכ"ה; טור אה"ע כב; והסמ"ג והחינוך
  2. ^ ביאור הגר"א, כב, ד, והמנחת חינוך, קפח, ג
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד ב'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב, הלכה ג'. שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב, סעיף ב'
  5. ^ מחלוקת זו תלויה במעשה המובא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"א, עמוד א' בו רב אומר לרב יהודה שכשאמרו ששני אנשים כשרים מותרים להתייחד עם אשה, הכוונה היא לאנשים מדרגתו של רבי חנינא בר פפי, שעמדו בניסיונות, ואילו רב ורב יהודה אינם בדרגה זו "שני כשרים". מכאן הסיק הרמב"ם שהיתר זה אינו תקף, וכמו שנראה מדבריו במשנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב, הלכה ה'. וכך היא גם שיטת השולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב, סעיף ה'. לעומת זאת לשיטת הרמ"א שם ההלכה אינה נלמדת ממעשה זה, וההיתר לשני אנשים להתייחד עם אשה אחת נשאר בתוקפו.
  6. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב, סעיף א'
  7. ^ ראו מנחת יצחק חלק ד סימן צזז.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.