יוסף מקובסקי

יוסף איסקוביץ' מקובסקי
Ио́сиф Исаа́кович Мако́вский
לידה	10 בנובמבר 1918; ילניה, פלך סמולנסק, רוסיה הסובייטית
פטירה	24 בדצמבר 1986 (בגיל 68); מוסקבה ברית המועצות
מקום קבורה	בית העלמין קונצבסקויה
השכלה	אקדמיה הצבאית לכוחות שריון
השתייכות	הצבא האדום
תקופת הפעילות	1937–1961 (כ־24 שנים)
דרגה	פולקובניק (אל"ם)
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד טנקים, מפקד רגימנט טנקים
פעולות ומבצעים
	מלחמת החורף ; מלחמת העולם השנייה;
עיטורים
	מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה; מדליה על ההצטיינות בקרב; מדליית ההגנה על מוסקבה; מדליה על הגנת סטלינגרד; גיבור ברית המועצות; עיטור לנין; עיטור הכוכב האדום; עיטור הדגל האדום; מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 ;
תפקידים אזרחיים
	מהנדס בטיחות בתעבורה

יוסף איסקוביץ' מקובסקי (ברוסית: Ио́сиф Исаа́кович Мако́вский;‏ 10 בנובמבר 1918 – 24 בדצמבר 1986) היה קצין יהודי סובייטי בחיל השריון של הצבא האדום, שעוטר כגיבור ברית המועצות.

קורות חיים

נולד בעיר ילניה שבפלך סמולנסק ברוסיה הסובייטית במשפחה יהודית. בשנת 1937 סיים 10 שנות לימוד בבית ספר ובאוקטובר של אותה שנה התנדב לשירות בצבא האדום. בשנת 1939 סיים בית הספר לקציני שריון בעיר אוריול. שירת כמפקד מחלקה בחטיבת טנקים קלים מס' 13. השתתף במלחמת החורף נגד פינלנד. בפברואר 1940, הצטיין במהלך הקרבות ליד ויבורג, כוח של 3 טנקים בפיקודו הצליח לעבור שדה מוקשים ולתקוף סוללת תותחים נגד טנקים, אשר מנעה התקדמות של החטיבה שלו. על כך הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות במרץ 1940. בהמשך שירת כמפקד פלוגת טנקים ביחידת שריון שהוצבה באסטוניה. בתחילת 1941 נשלח ללימודים באקדמיה צבאית במוסקבה.

לאחר פלישת הגרמניה הנאצית לברית המועצות לא הוצב בחזית הלחימה, אלא המשיך את לימודיו באקדמיה. באוקטובר 1941, הופסקו הלימודים ומקובסקי הוצב בחטיבת הטנקים מס' 21 של חזית קלינין בתפקיד מפקד הגדוד. ב-17 באוקטובר 1941 השתתף בפשיטת החטיבה על העיר קלינין, שזה עתה נכבשה על ידי הגרמנים. מקובסקי הוביל את אחד משלושת הכוחות המשולבים (חי"ר ושריון) שפשטו על העיר. הכוח בפיקודו הצליח לפרוץ קווי הגנה של הגרמנים, להיכנס לעיר ולהשמיד עמדות ומחסני תחמושת. למרות האבדות שספג, הצליח להוציא את הכוח מהעיר בסיום הפשיטה ולהובילו אל השטח בשליטת הצבא האדום. במהלך הקרבות נפצע, אך המשיך לפקד על הכוח. על תפקידו בפשיטה לקלינין עוטר בעיטור הדגל האדום. עד ינואר 1942 היה מאושפז בגלל הפציעה.

באפריל - אוגוסט 1942 פיקד על גדוד טנקים כבדים בחזית וורונז'. באוגוסט 1942 נפצע מרסיסי פגז. כשהחלים - נשלח לחזית הדון כמפקד רגימנט טנקים כבדים. נטל חלק במבצע אורנוס - כיתור הארמייה ה-6 הגרמנית בסטלינגרד. בסוף נובמבר 1942 נפצע קשה מאוד, כאשר טנק שלו נפגע. הוא אושפז בבית חולים במוסקבה ועבר תהליך החלמה ושיקום ארוך. באוגוסט 1943 שוחרר מבית החולים והתחיל ללמוד באקדמיה הצבאית של חיל השריון במוסקבה. בתום הלימודים נשאר באקדמיה כמדריך בכיר. בשנת 1952 נשלח לשרת בחצי האי קמצ'טקה כמפקד רגימנט טנקים. בשנת 1956 הועבר לשרת בלטביה. בשנת 1959 מונה לקצין תחזוקה וספקה של דיוויזיית חרמ"ש. בשנת 1961 פרש מן השירות בדרגת פולקובניק.

לאחר הפרישה עבד כמהנדס בטיחות בתעבורה במשרדי ממשלה שונים במוסקבה. בשנת 1985 פרש לגמלאות. נפטר ב־24 בדצמבר 1986. נקבר בבית העלמין קונצבסקויה.

קישורים חיצוניים