יוסף ברוך סרמוניטה

יוסף ברוך סרמוניטה
Giuseppe Sermoneta

אין תמונה חופשית
לידה	25 בדצמבר 1924 רומא, איטליה
פטירה	2 באוקטובר 1992 (בגיל 67) ירושלים, ישראל
ענף מדעי	מחשבת ישראל
מקום לימודים	ישיבת כפר הרא"ה ספיינצה – אוניברסיטת רומא האוניברסיטה העברית
מנחה לדוקטורט	שלמה פינס
מוסדות	האוניברסיטה העברית
תלמידי דוקטורט	אביעזר רביצקי, ראובן בונפיל

יוסף ברוך סרמוניטה (באיטלקית: Giuseppe Sermoneta;‏ 25 בדצמבר 1924 – 2 באוקטובר 1992) היה חוקר מחשבת ישראל. מפעלו הבולט היה חקר כתבי היד של יהודי איטליה בימי הביניים.

ביוגרפיה

סרמוניטה נולד ברומא שבאיטליה, למשפחה יהודית-איטלקית ידועה. בגיל צעיר עלה לארץ ישראל, אך חזר לרומא ללמוד פילוסופיה. את עבודת הדוקטורט, שכתב באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכת שלמה פינס, הקדיש למשנתו הפילוסופית של הלל בן שמואל מוורונה, ובפרט ל"ספר תגמולי הנפש" שלו. בהמשך ערך מהדורה מדעית ומבוארת של ספר זה.

מונה לפרופסור באוניברסיטה העברית, ושימש בין השאר כראש המחלקה למחשבת ישראל. השתתף בכתיבת ערכים לאנציקלופדיה העברית, בעיקר בתחומים הקשורים לאיטליה וליהדות איטליה וכן כתב את הערך על דנטה אליגיירי. בנוסף, היה בין עורכי כתב העת "איטליה" לחקר תולדות יהדות איטליה, היוצא בהוצאת מאגנס בירושלים.

ב-9 באוקטובר 1982 נפצע בפיגוע שביצע מחבל אש"ף, בעת ביקורו בבית הכנסת הגדול של רומא. עשר שנים לאחר מכן, ב-2 באוקטובר 1992 הלך לעולמו, בן 67 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.

סרמוניטה התגורר בירושלים. היה נשוי ואב ל-5 בנים. בנו הרב הלל משה סרמוניטה משרת באופן לא רשמי כרב הקהילה האיטלקית בירושלים, והוציא סידורים ומחזורים כפי מנהגי הקהילה.

הגניזה האיטלקית

מפעלו החשוב של סרמוניטה היה בתחום מחקר כתבי היד העבריים באיטליה מימי הביניים. החל מראשית שנות ה-80 נעשתה עבודה שיטתית של ליקוט אלפי כתבי יד בארכיונים ממשלתיים ובספריות ציבוריות ופרטיות. התופעה קיימת גם בשאר ארצות אירופה, אך נדמה כי באיטליה היא הגיעה לשיא מיוחד, עד שניתן לכנותה 'גניזה', על משקל הגניזה הקהירית.

במאות ה-15 וה-16 היגרו לאיטליה יהודים מארצות אירופה האחרות, בעקבות רדיפות וגירושים, והביאו עימם כתבי יד רבים. לעומת 1,700 כתבי יד שנמצאו ברחבי אירופה - 700 בגרמניה, 500 באוסטריה, 170 בהונגריה ורק 150 בספרד, הרי באיטליה מספרם נאמד ב-8,000.

החלוקה האחרונה של כתבי היד לפי מקומות הימצאם היא: אמיליה-רומאניה - כ-4,800, מארקה - 614, לומברדיה - 373 ולאציו - 106. האזורים הבולטים הם במרכז איטליה ובצפונה, שם היו ריכוזי היהודים הגדולים, ולשם אף הגיעו המהגרים ממרכז אירופה.

הממצאים הפריכו את הדעה הרווחת, לפיה עיקר הכתיבה מחדש של כתבי היד העבריים הייתה במדינת האפיפיור. בעיר מודנה שמחוץ לתחום השליטה של האפיפיור נמצא המספר הגדול ביותר של כתבי יד - 3,000, ואחריה, בבולוניה, 850 כתבי יד. הארכיונים שבהם בוצע רישום מלא של כתבי היד היו בבולוניה, מודנה, ויטרבו, אימולה, נוננטולה (Nonantola), קרמונה וצ'נטו.

תופעה אופיינית ל"גניזה האיטלקית" היא שרוב כתבי היד כוללים דפים בודדים או רבים ולא חלקי דפים, דוגמת אלה שנמצאו בגניזה הקהירית. רובם על קלף, אשר בהיעדר כריכה הוצא מגדר השימוש הרגיל.

בין השאר, נמצא אוסף גדול שערך סרמוניטה באוניברסיטת פרוג'ה , בספרית הרקטור (Biblioteca dei Dottorato). בשנת 1981 הוא החל בליקוט המגילות בפרוג'ה. המגילות התגלו בתוך כריכות של ספרים מתקופות מאוחרות יותר, כאשר דפי הקלף שימשו לבניית כריכות הספרים. עד כה נחשפו בארבעים ספרים דפים כפולים של מגילות קלף. בין השאר נמצאו דפים מהמקורות הבאים: ספרי התנ"ך, תלמוד בבלי וספרי הלכה. האוסף כונה בשם "הגניזה של פרוג'ה".

מבין כתביו

ביבליוגרפיה מלאה ומסודרת כרונולוגית שחיבר בנו, הלל סרמוניטה, מצויה בספר לזכרו "מרומי לירושלים".

מאמרים נבחרים

• "יהודה ועמנואל הרומי: ראציונאליזם שסופו אמונה מיסטית", עמ' 54–70; "פילוסופיה יהודית - מהי? סימפוסיון" (עם שלום רוזנברג ויעקב לוינגר), עמ' 145–169, בתוך משה חלמיש ומשה שוורץ (עורכים), התגלות, אמונה, תבונה: קובץ הרצאות, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ו.
• "תורת הנבואה בכתבי ר' יהודה רומאנו", דעת 8, אוניברסיטת בר-אילן, 1982
• "על מקורה של המלה 'גטו'", תרביץ כרך לב, חוברת ב, המכון למדעי היהדות, תשכ"ג
• "ההומניזם בספרות הרנסאנס", בתוך מיכאל הרסגור (עורך), מבוא לתקופת הרנסאנס, אוניברסיטה משודרת, 1978

בעריכתו

• ספר תגמולי הנפש להלל בן שמואל מווירונה, ההדיר על פי כתבי יד וצירף מבוא, ביאורים ומפתחות יוסף ב' סרמוניטה, ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשמ"א (הספר בקטלוג ULI)

• Isaac Benabu and Joseph Sermoneta (eds.), Judeo-Romance Languages, Jerusalem: Misgav Yerushalayim, Institute for Research on the Sephardi and Oriental Jewish Heritage, Hebrew University of Jerusalem, 1985
• ITALIA JUDAICA vol.2, eds. G.B. Sermoneta and S. Simonsohn, Rome, Ministero per i beni culturali e ambientali

לקריאה נוספת

• אביעזר רביצקי (עורך), מרומי לירושלים: ספר הזיכרון ליוסף ברוך סרמוניטה (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, יד), תשנ"ח.
• ראובן בונפיל, מרים סילבירה, פאוסטו פארינטי, לואיזה קואומו, אריאל רטהאוז (עורכים), איטליה יג-טו, ספר זיכרון ליוסף ברוך סרמוניטה, מאגנס, 2001
• אברהם דוד ויוסף תבורי (עורכים), הגניזה האיטלקית, ירושלים תשנ"ו.

• "Da Roma a Gerusalemme: in memoria di Yoseph Baruch Sermoneta", in Hillel Sermoneta (cur.), Ricordo di Joseph Baruch Sermoneta, Gerusalemme 1994 (הספר בקטלוג ULI)
• Mauro Perani, "Chapter 5: Death and Rebirth of Hebrew Manuscripts", in Mauro Perani (ed.), Medieval Hebrew Manuscripts Reused as Book-bindings in Italy, Leiden, The Netherlands: Brill, 2021
• Mauro Perani, "In memoriam: Giuseppe Sermoneta", Henoch Vol. XIV, 1992, pp. 307–308 (באיטלקית)

קישורים חיצוניים

• ביקורת על גיליון מיוחד של כתב העת "איטליה" המוקדש ליוסף סרמוניטה (עמודים 69–79) (באיטלקית)
• אביעזר רביצקי, מרומי לירושלים: לזכרו של יוסף ברוך סרמוניטה, מדעי היהדות 34, האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשנ"ד
• י. סרמונטה, רומאן של אמונה, על "המאורסים" לאלסנדרו מנצוני, דבר - מוסף משא לספרות, 14 ביוני 1974