יונה מוריץ

יונה מוריץ
Юнна Петровна Мориц
לידה	1 ביוני 1937 (בת 87); קייב, ברית המועצות
שם לידה	Юнна Пинхусовна Мориц
מדינה	אוקראינה
מקום לימודים	מכון גורקי לספרות, Chelyabinsk gymnasium number 1
שפות היצירה	אוקראינית רוסית
סוגה	משוררת, סופרת, מתרגמת
צאצאים	Dmitri Glinski
פרסים והוקרה	עיטור אות הכבוד (27 ביולי 1987); Andrei Sakharov Prize for Writer's Civic Courage (2004);
	www.owl.ru/morits/

יונה מוריץ (ברוסית: Ю́нна Мо́риц;באנגלית Yunna Morits; נולדה ב-2 ביוני 1937), היא משוררת, מתרגמת שירה ופעילה סובייטית ואוקראינית עטורת פרסים^[1].

ביוגרפיה

מוריץ נולדה בקייב, ברית המועצות (היום, אוקראינה) במשפחה יהודית. אביה פנחס מוריץ, נכלא תחת משטר סטלין. יונה סבלה בילדותה משחפת וגדלה במחסור וקושי בהרי אורל במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 היא נסעה ללמוד במוסקבה, שם הושעתה לזמן קצר מהאוניברסיטה בשל העמדה הביקורתית של שיריה על ההמפלגה הקומוניסטית. שירה היה מחווה לטיציאן טבידזה, משורר גאורגי שהוצא להורג על ידי סטלין ב-1937^[1] ב-1961, היא התפרסמה רבות בזכות האוסף שלה על הצפון הרחוק, "כף התשוקה", המבוסס על מסעה על סיפון שוברת קרח ארקטית, והיא הייתה בין המשוררים הצעירים הבודדים החביבים על אנה אחמטובה^[1].

מאז שנות ה-60 היא נודעה גם בזכות תרגומיה הפיוטיים לרוסית משפות רבות (תרגומים אלה, שהוזמנו על ידי הוצאות לאור סובייטיות, עסקו לעיתים במסרים פוליטיים לחופש). היא העבירה לדפוס ברוסית משוררים כמו מויסי טויף, קונסטנטין קוופי ופדריקו גרסיה לורקה.

בשנים מאוחרות יותר, היא משכה קוראים צעירים רבים עם שירת ילדים, שחלקם, כמו יצירתה למבוגרים, נודעו לקהל ההמונים באמצעות חמשירים שנפוצו על ידי זמרים ומנגינת גיטרה. יצירות אחרות שלה שפורסמו כוללות סיפורים קצרים, כתבות, ולאחרית ימיה גם גרפיקה.

היא הייתה חברה מייסדת במספר ארגונים ליברליים של אינטליגנציה אמנותית, כולל בחלק הרוסי של PEN הבינלאומי. הייתה חברה בוועד הפועל הרוסי של PEN ובוועדת זכויות האדם שלה. היא זכתה במספר פרסים יוקרתיים.

פוליטיקה

לאחר 2014 הפכה מוריץ לתומכת בכיבוש הרוסי של דונבאס^[2]^[3] וחצי האי קרים. חלק מהשיריה האחרונים מעבירים רגשות המתנגדים לרוסופוביה, ולתמיכה המערבית באוקראינה^[4] .

לקריאה נוספת

שירה רוסית לאחר המלחמה, בעריכת דניאל וייסבורט, ספרי פינגווין, לונדון, 1974,מסת"ב 0-14-042183-1
שירת רוסיה, בעריכת ל. גולדברג וא. שלונסקי, תל אביב 1942 (מהדורה פקסימילית תשמ"ג)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יונה מוריץ בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של יונה מוריץ (ברוסית)

יונה מוריץ, ברשת החברתית פייסבוק
יונה מוריץ, ביישום טלגרם
יונה מוריץ, ברשת החברתית אינסטגרם
יונה מוריץ, ברשת החברתית VK

הערות שוליים

[bitter-1] ¹ ² ³ Soviet poets are heard in Philadelphia, by New York Times, 1989.

[2] ""Мозгами свеж ковчег Донбасса": Юнна Мориц написала новый стих".

[3] "Юнна Мориц: А не надо грозным басом разговаривать с Донбассом". 17 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[4] Юнна Мориц: Так думаю и так я говорю

[1]

[2]

[3]

[4]