יונה כהן
 | |
| יונה כהן | |
| לידה |
1 בינואר 1920 י' בטבת ה'תר"ף עיראק  |
|---|---|
| פטירה |
27 בינואר 1996 (בגיל 76) ו' בטבת ה'תשנ"ו ירושלים |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1938 |
  | |
יונה כהן (י' בטבת ה'תר"ף, 1 בינואר 1920 - ו' בטבת ה'תשנ"ו, 27 בינואר 1996) היה עיתונאי, סופר, ושליח המוסדות הלאומיים בענייני חינוך ועלייה למדינות סוריה, איראן, לוב, תוניסיה, אלג'יריה ומדינות שונות באירופה. כעיתונאי היה זה שחשף את הסקופ על נחיתתם של מטוסי F-15 ביום שישי אחר הצהרים, וחילול שבת של חברי הממשלה, שנגרם בעקבות כך, דבר שהביא להפלת ממשלת רבין הראשונה[1]..
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יונה כהן נולד בשנת 1920 בצפון עיראק, בכפר קטן הסמוך לבירת מחוז נינוה - מוסול לחכם גרשון הכהן ולעליזה. בהיותו כבן חצי שנה עלתה משפחתו לישראל, והתיישבה בשכונת נחלת שמעון שבירושלים, שם כיהן אביו הרב גרשון כרב ומלמד. כהן התחנך ולמד בתלמוד תורה 'מזרחי', ובישיבת פורת יוסף. עם ייסוד תנועת בני עקיבא, הצטרף כהן ליחיאל אליאש, וכיהן כאחד מהמדריכים הראשונים.
בהיותו כבן 18, נוסד עיתון הצופה וכהן החל לעבוד בו כעיתונאי. את מאמריו בעיתון כתב תחת מספר שמות עט, בהם "יונה בן אמיתי", "יכין", י-ן, י.כ.ן, י. אבי איתן, י. אבי גד ו"כ"י טוב"[2]. בתחילת הדרך שימש ככתב לענייני מוסדות עירוניים ולאומיים, וככתב לענייני בתי המשפט. בימי מלחמת העצמאות שימש ככתב העיתון בירושלים הנצורה. לאחר המלחמה ועד סוף ימיו שימש ככתב העיתון בכנסת, ומדורו 'בין הפטיש לסדן' הופיע בעיתון 3 פעמים בשבוע. בעבודתו זאת ליווה משלחות רשמיות של הכנסת, למדינות שונות בעולם, ובמסגרת אחד מהמסעות הנ"ל העניק לחוסיין מלך ירדן, את תרגומו האנגלי של ספרו 'ירושלים במצור' - דפי יומן של עיתונאי שבתוקף תפקידו ליווה, את אירועי תש"ח בירושלים. בתפקידו ככתב פרלמנטרי בכנסת, קשר קשרי ידידות עם אישים בכירים, מכל גוני הקשת הפוליטית. בשנת 1973 קיבל את פרס סביסלצקי על עבודה עיתונאית פרלמנטרית[3].
במקביל לעיסוקיו כעיתונאי שירת, בתקופות של טרום המדינה וראשיתה, כשליח עלייה בסוריה[4] שם הקים את תנועת הנוער 'נוער חלוצי דתי', אשר פעלה בשיתוף עם תנועות נוער חילוניות במדינה[5], אך זכתה להתנגדות מצד גורמים דתיים אנטי ציוניים. בחלב, פגש את האדמו"ר מבעלז, כשהאחרון נמלט מהשואה, ונעצר על ידי הבריטים, בגבול טורקיה-סוריה. כן שימש כשליח באיראן ובארצות צפון אפריקה, והביא לעלייתם של יהודים רבים ממדינות אלו. היה חבר בוועדת השמות הממשלתית ובמועצה לביקורת סרטים ומחזות.
יונה כהן כתב ספרים ומאמרים רבים, בהתמקד בנושא עליית יהודים מארצות ערב לישראל, ומובאות ממאמריו משמשים כאסמכתאות לעבודותיהם של חוקרים ואנשי אקדמיה.
משפחה וחיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו, חכם גרשון כהן, היה נשוי לעליזה כהן. הוא היה רב נודע בירושלים, לימד תלמידים רבים בתלמוד תורה ("חיידר"), ושימש כרב שכונת נחלת שמעון. באזור תעשייה גבעת שאול בירושלים יש רחוב על שמו של רבי גרשון, בשם רחוב גרשון המלמד[6].
יונה כהן נשא לאשה בזיווג ראשון את ויקטוריה כהן, ממנה נולדו לו בנים ובנות. בהם בנו איתן כהן, שהיה ממייסדי היישוב מעלה לבונה ואחיו גד(י) כהן.
העיתונאי חגי הוברמן הוא אחיינו. נכדתו, מירב לוי, היא סופרת שחיברה את הספרים: לשוב לתשס"ה, את השמים משאירים לסוף, הכיפה של אמיתי, החלומות של יוחאי ועוד.
העיתונאי מאיר כהן הוא אחיו. בתו של מאיר היא מירב כהן, עיתונאית ומחברת הספר זרעים של אור (מדריך להסתכלות חיובית ונכונה על החיים, ומדריך אישי לאהוב את החיים).
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המדינה ומוסדותיה, הוצאת המדור הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, ירושלים 1957
- בראי העשור: תאריכים ומאורעות ביהדות הדתית בעשור הראשון למדינת ישראל, וציון שלבי המאבק הציבורי-פרלמנטרי בשאלת "מיהו יהודי", הוצאת המפלגה הדתית לאומית. מחלקת ההסברה בכתב, ירושלים, 1959
- בין אזרח למדינה, הוצאת המדור הדתי במחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, ירושלים 1960
- יוס’לה: ספור לילדים, הוצאת אברהם ציוני, תל אביב, 1960
- עיניים: סיפורים לילדים, הוצאת אברהם ציוני, תל אביב, 1962
- הראיון המקצועי, הוצאת נציבות שירות המדינה - השירות להדרכה ולהשכלה, ירושלים, 1964
- מלחמת המגן והישועה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1968
- חכם גרשון מנחלת שמעון; פרקי הווי ירושלמי, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1968
- ירושלים במצור - דפי יומן תש"ח, הוצאת מלוא, תל אביב, 1976 (תורגם לאנגלית על ידי דורותיאה שפר - לוס אנג'לס בשנת 1980)
- הכנסת: דיונים וחיוכים, הוצאת עם הספר, תל אביב, 1972
- ישראל - האזרח והמדינה: שלבי הקמתה של המדינה רשויותיה ומוסודתיה הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחנוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים, 1973
- פרקים בתולדות התנועה הדתית לאומית, הוצאת המפלגה הדתית לאומית. מחלקת ההסברה בכתב, ירושלים, 1973
- שערים נעולים: פרשת "היתרי עבודה" בשבת, הוצאת המפלגה הדתית לאומית. מחלקת ההסברה בכתב, ירושלים, 1974
- עבריינים צעירים, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב, 1975
- רבי יהודה חי אלקלעי, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחנוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים, 1978
- המפד"ל - עמדה, עמידה ומעמד, עורך צבי קניג, הוצאת המפלגה הדתית לאומית, הסתדרות הפועל המזרחי, האגף לתרבות והסברה, תל אביב, 1980
- עלייה וקליטה בישראל, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל - המחלקה לעלייה ולקליטה, ירושלים 1981 בשיתוף עם בלוך דניאל וזהבי אלכס
- הכנסת כמו שהיא, הוצאת קריית ספר' ירושלים, 1983
- עם שב למולדתו: פרקי-עלייה תר"צ-תש"ם (1930-1980), הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל - המחלקה לעלייה ולקליטה, ירושלים 1986
- אל המיליון הנשכח: שליחות עלייה לסוריה ולאירן, הוצאת כנה, ירושלים, 1987
- ירושלים אשר כתבתי: מבחר מאמרים מן השנים תרצ"ז-תשמ"ז, אריאל, אריאל, ירושלים 1989
- הראיון ככלי לטפול בעוברי חק, הוצאת שרה בץ, באר שבע, 1989
- בג’רבה לא תיקנו גגות: סיפורים לבני הנעורים, הוצאת כרמל, ירושלים, 1990
- יהודי לוב - גולה וגאולה, הוצאת שיח ישראל, ירושלים, 1991
- הרב והשר דון יצחק אברבנאל: מנהיג יהודי ספרד בתקופת הגרוש לפני 500 שנה, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך לתרבות תורנית בגולה, ירושלים, 1992
- עלייה ללא ירידה: יהודי תוניסייה, ג'רבה ואלג'ירייה, הוצאת כרמל, ירושלים, 1992
- המשל: מדריך למורה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, המכון לקידום האינטגרציה החברתית במערכת החינוך, רמת גן, 1992
- הפנקס פתוח והיד רושמת - חמישים שנות עיתונאות, הוצאת מורשת, תל אביב, 1995
- ילדה מזלג וילדה כף: מדריך למורה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, המכון לקידום האינטגרציה החברתית במערכת החינוך, רמת גן, 1996, בשיתוף עם נורית זרחי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יונה כהן, דף שער בספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של יונה כהן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של יונה כהן, באתר "סימניה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסי סעידוב, אף פעם לא היה הראשון, באתר העין השביעית, 28 בדצמבר 2008
- ^ יונה כהן, הפנקס פתוח והיד רושמת, הוצאת מורשת 1995, מבוא, עמ' יב
- ^ הוענק פרס סביסלוצקי, דבר, 13 בדצמבר 1972
חולק הפרס ע"ש שמואל סביסלוצקי ז"ל, מעריב, 15 במרץ 1973 - ^ עופר אדרת, המסתערב מהפלמ"ח ששתה קפה עם קאוקג'י, באתר הארץ, 5 בינואר 2017
- ^ אלי אשכנזי, בוגרי תנועות הנוער חידשו את חג הרצל, באתר הארץ, 29 ביולי 2011
- ^ רחוב גרשון המלמד, באתר עיריית ירושלים
| בקרת זהויות |
|
|---|