יונה בודדה
 | |
| כריכת המהדורה העברית בהוצאת מודן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
לארי מקמורטרי  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה | מערבון |
| נושא |
cattle drive, המערב הישן של אמריקה |
| מקום התרחשות |
נברסקה, מקסיקו, טקסס, מונטנה |
| הוצאה | |
| הוצאה | Simon & Schuster |
| תאריך הוצאה | 1985 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מודן |
| תאריך | 1999 |
| תרגום | נורית לוינסון |
| מספר עמודים | 910 |
| פרסים | |
|
פרס פוליצר לסיפורת (1986) | |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001886008 |
  | |
יונה בודדה (באנגלית: Lonesome Dove) הוא רומן-מערבון אשר נכתב בידי לארי מק'מרטרי. הרומן זכה בפרס פוליצר בשנת 1986 והווה בסיס למיני-סידרה טלוויזיונית, ועוד שש סדרות המשך.
הרקע ההיסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן מספר את סיפורם של מספר מובילי בקר (קאובוי'ס) והרפתקאותיהם במהלך המסע להובלת הבקר מטקסס שבדרום למונטנה שבצפון ארצות הברית בתקופה שלאחר סיום מלחמת האזרחים.
על פי דבריו של מקמרטרי, עיצוב הדמויות הראשיות התבסס על דמותם של שני בעלי חוות ומובילי בקר מפורסמים באתוס האמריקני של כיבוש המערב בשם צ'ארלס גודנייט (Charles Goodnight) ואוליבר לאבינג (Oliver Loving). בכתיבת הספר שילב מקמרטרי אירועים המבוססים על מקרים היסטוריים תקופתיים כגון משלחת סנטה פה (Texas Santa Fe Expedition), הפשיטה הגדולה של 1840 (Great Raid of 1840), ודמויות תקופתיות נוספות מן ההיסטוריה האמריקנית במערב הישן של אמריקה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קפטן אוגוסטוס מקריי וקפטן וודרו קול הם שני חברי נפש, קציני הטקסס ריינג'רס בדימוס אשר בשנת 1876 עומדים בראש קבוצת מובילי בקר מטקסס למונטנה. מקריי מתואר כאדם אנושי וחם בעל מזג נוח ואהוב על הבריות ואילו קול, חברו הטוב מתואר כאדם קשוח, קפדן וחסר רגשות אשר מונע מרגשות כבוד וגאווה[1].
המסע להובלת הבקר יוצא לדרכו בהשפעת חבר של השניים מהעבר הרחוק אשר מפליא באוזניהם תיאורי פלא של ערבות מונטנה כגן העדן של מגדלי הבקר, ומציע להם להוביל עדר בקר לאורך של כ-5000 קילומטרים, ולהיות הראשונים להקים שם חוות לגידול לבקר. קול נפעם מן האפשרות הרומנטית להקים חוות בקר ראשונה באזור הספר. מקריי מגלה פחות התלהבות אך מתרצה[2], ומצטרף לצוות בתקווה לפגוש בדרך את אהובתו מהעבר המתגוררת כעת בנברסקה שנמצאת על מסלולם.
במהלך המסע נאלץ הצוות להתמודד עם קשיי הדרך הפיזיים העוברים במתווה של קרקע בתולית, עם כוחות הטבע כגון סופות חול, מטחי גשם, שלג וקור עז, אך גם עם רגשות אנושיים של יחסי קרבה בין בני אדם שבאו מרקע שונה והם בעלי אופי שונה לחלוטין, עם שודדים[3], אינדיאנים[4] ולפעול ביחד להתגבר על הקשיים כולם בדרך למטרה. הספר מעניק תיאור שונה מן המקובל בדרך כלל אודות "המערב הפרוע" הרומנטי כפי שהוא מצטייר בסרטי הקולנוע ההוליוודי. הוא מתואר כמקום קר אכזר שהחיים בו קשים ועלולים להיות גם קצרים במיוחד אך שזורים בו גם רגשות חיבה ואהבה, חברות אמת, פחד ואומץ לב בכל המנעד האנושי.
הפקות מסך
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקורו נכתב הספר בשנת 1972 כתסריט בשם "רחובות לרדו[5]" עבור סרט קולנוע בכיכובם של ג'יימס סטיוארט, ג'ון ויין והנרי פונדה ובבימויו של פיטר בוגדנוביץ אולם בסופו של דבר הפקת הסרט בוטלה עקב אי הסכמות עם הכוכבים הראשיים. בשנת 1982 עיבד מקמרטרי את התסריט לרומן אפי אשר הפך לרב-מכר וזכה בפרס הפוליצר. לאחר הזכייה בפרס התעוררה שוב היוזמה להפקת הרומן כסרט קולנוע על ידי ג'ון מיליוס וג'ון יוסטון אך לבסוף הוחלט על הפקתו כמיני סידרה טלוויזיונית ב-4 חלקים[6]. הסדרה שביים סיימון וינסר, בכיכובם של רוברט דובאל[7], טומי לי ג'ונס, דני גלובר, אנג'ליקה יוסטון, כריס קופר, דיאן ליין, רוברט יוריק וריקי שרודר, שודרה לראשונה ברשת CBS ב-5 בפברואר 1989. הסדרה זכתה בשבעה פרסי אמי והייתה מועמדת לשנים עשר נוספים. בנוסף לכך זכתה הסדרה בשני פרסי גלובוס הזהב ובשישה פרסים נוספים בענף.
בעקבות הסדרה הטלוויזיונית הופקו ארבע סדרות המשך: "בחזרה ליונה בודדה", "רחובות לרדו", "איש מת מהלך" ו"ירח קומנצ'י", ושתי סדרות עוקבות: "יונה בודדה-הסדרה" ו"יונה בודדה-השנים מחוץ לחוק".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רון מיברג, דובאל ממציא מחדש את אמנות המשחק, באתר nrg, 12 בספטמבר 2008
- הספר "יונה בודדה", באתר "סימניה"
- יונה בודדה, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לארי מקמרטרי, "יונה בודדה", הוצאת מודן, 1999, עמודים 26-27.
- ^ לארי מקמרטרי, "יונה בודדה", הוצאת מודן, 1999, עמוד 181.
- ^ לארי מקמרטרי, "יונה בודדה", הוצאת מודן, 1999, עמוד 614.
- ^ לארי מקמרטרי, "יונה בודדה", הוצאת מודן, 1999, עמוד 483.
- ^ שבה היונה, באתר nrg, 25 במאי 2004.
- ^ רון מיברג, הסיפור שאינו נגמר, באתר nrg, 30 בנובמבר 2001.
- ^ רון מיברג, דובאל ממציא מחדש את אמנות המשחק, באתר nrg, 12 בספטמבר 2008.