יומנו של קז'ימיז' סאקוביץ'
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | פולנית |
| מקום התרחשות | פונאר, וילנה |
| תקופת התרחשות | 1941-1943 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | 2000 |
| תרגום | דב ברגמן |
  | |
יומנו של קז'ימיז' סאקוביץ' הוא יומן בו תיעד תושב פרבר פונאר שבוילנה, קז'ימיז' סאקוביץ' (בפולנית: Kazimierz Sakowicz), את מהלך טבח פונאר שערכו אנשי האס דה והאס אס הגרמנים ומשתפי פעולה ליטאים של המיליציה הליטאית ביהודי וילנה והסביבה בין יולי 1941 לאוגוסט 1944. היומן הוא בין התיעודים הבודדים שקיימים למהלך הטבח בפונאר.
על כותב היומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]קז'ימיז' סאקוביץ' (אנ') היה עיתונאי פולני שנולד ב-1899 וחי בוילנה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבד בעיתון הווילנאי Przegląd Gospodarczy ולאחר כניסת הגרמנים לווילנה נאלץ לעבור לגור בפרבר פונאר כשביתו היה הקרוב ביותר ליער פונאר.
בשנים 1941 עד 1943 ניהל סאקוביץ' יומן בו תיעד את תהליך הרציחות ביער. לפי היומן הסתיר סאקוביץ' בחצר ביתו נער יהודי פצוע בן 12.
סאקוביץ' היה קצין בצבא פולין וב-1944 התגייס לתנועת ההתנגדות הפולנית. ב-5 ביולי, במהלך מבצע סופה שיזמה המחתרת הפולנית ארמייה קריובה כנגד הנאצים, נפצע סאקוביץ' קשה מירי מקלע ולאחר 10 ימים בבית חולים בולינה נפטר. הובא למנוחות בקבר אחים של חללי ארמייה קריובה בבית הקברות רוזה (Rossa Cemetery) בווילנה.
תיאור היומן
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאקוביץ', שגר בבית הקרוב ביותר לאתר הרצח בפונאר, כתב יומן בו תיאר את שראו עיניו מחלון ביתו. הוא תיעד את הרכבות והמשאיות המגיעות עמוסות בני אדם בדרכן לאתר הרצח ואת חזרתן ריקות, את מספרי הרישוי של המשאיות, תיאור האנשים שהיו עליהן, הבגדים שלבשו, קולות הירי ביער והצעקות שנשמעו היטב בביתו. ביומנו תיאר סאקוביץ' גם את שראה בפעמים הגיע ממש אל בורות ההריגה (על אף שהאתר היה מגודר).
ביומן מתאר סאקוביץ' לא רק את עדותו האישית אלא גם את תוכנן של שיחות שניהל עם השכנים שלו, עם עובדי הרכבות, עם איכרים שקנו את בגדי הנרצחים וחפציהם ועם משתפי הפעולה המקומיים שהשתתפו ברציחות.
היומן מתחיל ב-11 ביולי 1941, ממש עם תחילת הרציחות, ומסתיים ב-6 בנובמבר 1943 (על אף שהרציחות נמשכו עד אמצע 1944)[1]. ביומן מתאר סאקוביץ', מנקודת מבט של עיתונאי אובייקטיבי, את המידע שנחשף אליו תוך השמעת ביקורת כנגד כל המעורבים בטבח ובראשם משתפי הפעולה הליטאים שלדעת סאקוביץ' התנהגו כחיות אדם באופן בו התייחסו לנרצחים. במספר מקומות ביומן טוען סאקוביץ' שמניע מרכזי של משתפי הפעולה (הליטאים והפולנים) להשתתף ברצח (באופן אקטיבי או פסיבי) היה הרצון לשדוד את הרכוש היהודי
בשביל הגרמנים 300 יהודים זה 300 אויבי האנושות. בשביל הליטאים 300 יהודים זה 300 זוגות נעליים, מכנסיים ובגדים
— קז'ימיז' סאקוביץ' ביומנו
.
היומן כלל גם לוחות שנה בהם סימן סאקוביץ' את הימים בהם עברו שיירות בדרך לגיא ההריגה[2].
את דפי היומן החביא סאקוביץ' בבקבוקי זכוכית אותם אטם וטמן בגינת ביתו. לאחר המלחמה נמצא היומן והוא הועבר בחלקו לארכיון המרכזי של ליטא ובחלקו למוזיאון היהודי הממשלתי בעיר.
הוצאת היומן לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין החוקרים במוזיאון היהודי בווילנה (ואחת ממקימיו) הייתה ד"ר רחל מרגוליס ושם נחשפה ליומן של סאקוביץ'. מרגוליס החלה בתרגום היומן בסיועו של ניצול השואה, דב ברגמן, מווילנה. היומן המתורגם יצא לאור ב-2000, תחת השם "וילנה - פונר: אדמה ללא אלוהים" בהוצאה פרטית בשיתוף "איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל".
ב-2004 יצא לאור הסרט "מכיוון היער", בבימוי לימור פנחסוב וירון כפתורי, המתבסס על היומן של סאקוביץ'[3][4].
ב-2005 יצא היומן לאור באנגלית על ידי הוצאות הספרים של יד ושם ושל אוניברסיטת ייל בארצות הברית[5][6]. בהקדמה לספר כתב יו"ר יד ושם ד"ר יצחק ארד:
יומן פונאר של קז'ימיז' סאקוביץ' הוא מסמך ייחודי, ללא מקבילה בכרוניקות השואה. אין תיעוד דומה ששרד מכל אחד מאתרי רצח ההמונים האחרים שבהם נורו יהודים
.
הוויכוח על מקומם של הליטאים בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לטענת גופים המעורבים בחקר השואה מנסות ממשלות ליטא, מזה שנים רבות, למחוק או לצמצם את חלקם של הליטאים שמאורעות השואה. לדברי ד"ר רחל מרגוליס פעילות זו של ממשלת ליטא גרמה לקשיים בניסיונה לקבל את דפי היומן של סאקוביץ' וזאת מאחר שלטענתה גורמים ממשלתיים חששו מחשיפת חלקם של הליטאים בטבח.
לטענת מרגוליס היומן של סאקוביץ' מראה שבמקרה של פונאר האימרה "נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם" אינה נכונה כי הגרמנים היו בעצם העוזרים שעסקו בתכנון, פיקוח ומנהלה ואילו הליטאים היו המבצעים בפועל שעסקו בירי והיו מבצעי הזוועות[7]. כמו כן מצביע היומן על קשרים הדוק בין עובדי הרכבת לשוטרים ולחיילים הליטאים ולבחורות העובדות בדואר בנושא מסחר ברכוש היהודי הנבזז (בעיקר בגדי הנרצחים).
ב-2018 ביקר בנימין נתניהו באנדרטה הפונאר ובנאומו כלל את המשפט "כ־70 אלף יהודים נרצחו בדם קר בידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם" תוך שהוא משבח את הליטאים על הסיוע בהנצחת השואה. דבריו אלו זכו לביקורת מגופים שונים שמחו על הסתרת חלקם של הליטאים בשואה בכלל ובפונאר בפרט[8][9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דב ברגמן, וילנה - פונר: אדמה ללא אלוהים, הוצאה פרטית, 2000
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קז'ימיז' סאקוביץ', באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה
- וילנה - פונר : אדמה ללא אלוהים, באתר הספרייה הלאומית
- אפי גינסבר, תזכורת לנתניהו: בליטא הנאצים פיקחו, אך המקומיים הם אלו שרצחו, באתר מעריב אונליין, 26 באוגוסט 2018
- דינה פורת, "שתראה מה עוללת לנו, תוציא מסקנות ותתבייש לך!", באתר הארץ, 2 באפריל 2002
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ההערכה היא שבתקופה בה נפסק היומן החל סאקוביץ' להיות מעורב בתנועת ההתנגדות של המחתרת הפולנית
- ^ לוח השנה ביומן של סאקוביץ', באתר "המוזיאון היהודי הלאומי על שם הגאון מווילנה - אתר ההנצחה בפונאר"
- ^ הסרט "מכיוון היער", באתר cinemaproject.org.il
- ^ "מכיוון היער", באתר וואלה, 29 באפריל 2004
- ^ אפי גינסבר, היומן שהוסתר בארכיון הליטאי וחושף את שיתוף הפעולה של המקומיים והנאצים בפונאר, באתר מעריב אונליין, 2 במאי 2019
- ^ Reading Kazimierz Sakowicz, באתר של kathryncramer.com, 17 באפריל 2009
- ^ אפי גינסבר, בפונאר, הגרמנים היו העוזרים ואילו הליטאים המבצעים בפועל, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2018
- ^ אריק בנדר, יובל בגנו, ביקורת חריפה על נתניהו: "רוצה למצוא חן ומתעלם מההיסטוריה", באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2018
- ^ אפי גינסבר, תזכורת לנתניהו: בליטא הנאצים פיקחו, אך המקומיים הם אלו שרצחו, באתר מעריב אונליין, 26 באוגוסט 2018
