יום הילד הבין-לאומי

יום הילד הבין-לאומי או בשמו הנוסף יום זכויות הילד, מצוין במדינות שונות במועדים שונים ונועד לקידום רווחתם של ילדים ושל נערים בעולם. שני התאריכים הנפוצים ביותר לציון יום הילד הם 1 ביוני ו-20 בנובמבר.

היסטוריה

במקור, יום הילד הראשון בהיסטוריה חל ביום ראשון השני של יוני 1856. יום הילד היה רעיון של הכומר ד"ר צ'ארלס לאונרד מהכנסייה הכלל עולמית בצ'לסי, מסצ'וסטס (universalist church of the redeemer). הוא קרא ליום "יום הוורדים" (rose day), לאחר כמה שנים שונה שמו ל"יום ראשון של הפרחים" (flower Sunday), ורק לאחר מכן שונה לשמו הנוכחי "יום הילד".

יום הילד הבין-לאומי הוכרז לראשונה כחג לאומי באופן רשמי על ידי הרפובליקה הטורקית ב-1929, ונקבע ל-23 באפריל, אך נחגג באופן לא רשמי כבר בשנת 1923. אף על פי שהוא לא הוכרז רשמית כחג לאומי עד 1929, תאריך זה כבר היה מוכר בעיתונות ובשלטון כיום שמוקדש לזכויות הילד.

החל משנת 1950 יום ההגנה על ילדים הוכר במדינות רבות, נקרא יום הילד ונחגג ב-1 ביוני. הוא הוכר באופן רשמי במדינות רבות בזכות הפדרציה הבין-לאומית של נשים בקונגרס שנערך במוסקבה בשנת 1949^[1]. מאז, לכל מדינה יש גרסה משלה ליום הילד. יום הילד ב־1 ביוני נחגג בארץ החל מ 1950 בעצרות שונות^[2].

בשנת 1954 המליץ האו"ם למדינות החברות בו לציין מדי שנה את יום הילד הבין-לאומי, ואף נקבע לו תאריך – 20 בנובמבר. מטרות יום הילד הן, בין היתר: גיוס התקשורת למודעות וקידום מעמדם וזכויותיהם של הילדים ברחבי העולם בקרב הציבור והעלאת המודעות לזכויות הילד בקרב הילדים עצמם.

ב-20 בנובמבר 1959 הוכרזה באו"ם הצהרת זכויות הילד^[3]. בהצהרה מוזכרים עשרה עקרונות הנוגעים לילדים ולזכויותיהם. שלושים שנה לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 1989, אימץ האו"ם את אמנת זכויות הילד. האמנה מכילה כללים מפורטים לשמירה על הזכויות שהופיעו בהצהרת זכויות הילד, והיא אושרה על ידי 200 מדינות וביניהן ישראל, בה אישור ההצהרה לווה בתיקון לחוק העונשין, לפיו מתקיימת חובת דיווח על אלימות במשפחה^[4]. לכן, 20 בנובמבר הוא היום הבין לאומי לציון זכויות הילד. במסגרת יום זה אמצעי התקשורת מתגייסים למען העלאת המודעות לרווחת ובריאות הילדים ולעידוד השמירה על זכויותיהם ברחבי העולם.