יוליוס אופרט
יוליוס (ז'ול) אוֹפֶּרט (Julius (Jules) Oppert; 9 ביולי 1825 – 19 באוגוסט 1905) היה מזרחן, בלשן ואשורולוג יהודי גרמני-צרפתי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופרט נולד כיוליוס סמואל אופרט בהמבורג למשפחה בת 12 אחים, בהם ארנסט אופרט וגוסטב סלומון אופרט. בהמבורג רכש השכלה בסיסית בבית ספר על-יסודי והצטיין במתמטיקה. לאחר שהשלים לימודי משפטים בבית הספר למדעים בהיידלברג, ולימודי בלשנות באוניברסיטת בון ובברלין, הוענק לו תואר דוקטור באוניברסיטת קיל בשנת 1847. משלא הוצעה לו משרה באוניברסיטה גרמנית, הוא פנה לפריז, שם התמנה למורה לגרמנית בלאוול (1848) ובריימס (1850). את שעות הפנאי שלו הקדיש ללימודי מזרחנות, והוביל התקדמות גדולה בתחום זה בגרמניה.
בשנת 1851 הצטרף למשלחת ארכאולוגים צרפתים לחקר אזור מדי ומסופוטמיה (ארם נהריים), בראשות המזרחן פילז'נס פְרֶנֶל (Fulgence Fresnel). בשובו ממסעו בשנת 1884 הוענקה לו אזרחות צרפתית כאות הוקרה על תפקידו, ואופרט הקדיש את זמנו לניתוח הממצאים, תוך שימת לב מיוחדת לכתבי היתדות שנאספו. בשנים 1859–63 פרסם דו"ח על ממצאי המסע, בשני חלקים: "משלחת מדעית במסופוטמיה" (Expédition scientifique en Mésopotamie) ו"פענוח של רשומות כתב יתדות" (Déchiffrement des inscriptions cunéiformes).
בשנת 1854 פרסם את ספרו Écriture Anarienne, ובו הוביל את התאוריה שהשפה המדוברת המקורית באשור הייתה טוראנית (שפה קרובה לטורקית ולמונגולית), ולא השפה הארית (הודו-איראנית) או השמית, ושדוברי השפה היו אלו שהמציאו את שיטת הכתיבה בכתב יתדות. בשנת 1855 נשלח על ידי הממשלה הצרפתית למוזיאון הבריטי לחקור את השפה האשורית. ב-1856 שב לצרפת, ועוטר באות לגיון הכבוד. כמו כן הוענק לו פרס כספי בסך 20,000 פרנק מהממשלה הצרפתית.
במהלך שנת 1856 הוציא לאור את "תולדות האשורים והבבלים" (Chronologie des Assyriens et des Babyloni), ובמהלך 1857 כיהן כפרופסור לסנסקריט ולבלשנות השוואתית בבית הספר ללשונות שהיה מקושר לספרייה הלאומית של צרפת. בהיותו בתפקיד זה חיבר את "דקדוק לשון סנסקריט" (Grammaire Sanscrite), אולם עיקר תשומת לבו הופנתה לאשורית ולנושאים קרובים אליה.
בשנים שבאו לאחר מכן עסק באשורולוגיה באופן מיוחד. בשנת 1865 פרסם חיבור על ההיסטוריה של אשור וכשדים (Histoire des Empires de Chaldée et d'Assyrie), בהקשר של הגילויים הארכאולוגיים החדשים. ספר הדקדוק האשורי שלו פורסם בשנת 1868. ב-1869 מונה למורה ללשון האשורית בקולז' דה פראנס, ולבסוף ב-1874 נעשה שם לפרופסור לאשורית ולארכאולוגיה ועמד בראש הקתדרה לאשורית.
אופרט נותר מחבר פורה גם בשנות חייו המתקדמים, ועד שנת 1902 הפיק לא פחות מ-427 כותרים/מאמרים, [1] רובם בצרפתית, ומיעוטם בגרמנית ואנגלית. בשנות השבעים והשמונים לחייו עסק בעיקר במחקרים מקראיים. על פי מחקריו השונים פירש וביאר נושאים רבים במקרא שנגעו להיסטוריה של עם ישראל ויהודה בימי מלכי אשור ובבל, וכן חקר את מגילת אסתר, ספר יהודית, ואת שלמה. הוא התעניין במשך כל חייו בהיסטוריה יהודית, והיה חבר מערכת חרוץ ב"כתב העת למדעי היהדות" (Revue des Études Juives). בנוסף שימש משנת 1876 כחבר מן המניין בכל ישראל חברים (לפרקים אף כיהן כסגן נשיא), וכן בקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת. אופרט נפטר בפריז בשנת 1905.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "אופרט, יוליוס", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 209, באתר היברובוקס
- איזידור זינגר ולואיס ה. גריי (אנ'), "אופרט, יוליוס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יוליוס אופרט (1825-1905), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ (בגרמנית) Biographisches jahrbuch und Deutscher nekrolog unter ständiger mitwirkung von Guido Adler, F. von Bezold, Alois Brandl Volumes 10-11