יוזף פאנקייביץ'

יוזף פאנקייביץ'
Józef Pankiewicz
לידה	29 בנובמבר 1866; לובלין, פולין הקונגרסאית
פטירה	4 ביולי 1940 (בגיל 73); לה סיוטה, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פובונזקי
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות היפות, ורשה
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	קפיסטים, אימפרסיוניזם, ריאליזם, סימבוליזם
הושפע על ידי	אסכולת ברביזון, קלוד מונה, פייר בונאר, אלכסנדר גיירימסקי, וויצ'ך גרסון, פליקס פנאון
פרסים והוקרה	מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה (10 בנובמבר 1933); זרי דפנה אקדמיים מוזהבים; אביר בלגיון הכבוד ;
חתימה

יוזף פאנקייביץ' (בפולנית: Józef Pankiewicz‏; 29 בנובמבר 1866 – 4 ביולי 1940) היה צייר, גרפיקאי ומורה פולני אימפרסיוניסטי שבילה את רוב הקריירה שלו בצרפת.

ביוגרפיה

הוא היה בנם של אדם פנקייביץ' (1808–1883) וידוויגה הלנה לבית אייכלר (1827–1904), בתו של קרול פרדיננד אייכלר. אחיו הגדול היה יוגניוס פאנקייביץ'.

בין השנים 1884–1885 למד בבית הספר לאמנויות יפות בוורשה בהנהלתו של וויצ'ך גרסון ואלכסנדר קמינסקי. לאחר קבלת מלגה, נסע לסנט פטרסבורג ללמוד באקדמיה האימפריאלית לאמנויות.^[1] בשנת 1889, הוא ושותפו לסטודיו ולדיסלב פודקובינסקי נסעו לפריז כדי להשתתף בתערוכה העולמית ושם הוענק לו מדליית כסף על ציורו בשוק ירקות.^[2]

בעודו שם, הוא הושפע מהאימפרסיוניסטים וכשחזר לפולין בשנת 1890 ניסה להציג את המגמות הצרפתיות האחרונות. תגובת המבקרים הייתה בעיקר עוינת; כזאת שהרחיקה לכת עד כדי לייעץ לו לפנות לאופטומטריסט. אולם הוא התמיד, ובהמשך הפיק סדרת פורטרטים בהשראת יצירתו של ג'יימס מקניל ויסלר. דיוקנו, "גברת אודרפלד ובתה", זכה במדליית זהב בתערוכה העולמית (1900).^[2] הוא היה גם מציג לעיתים רובות בסלון בפריז.

בשנת 1897 הוא הפך לאחד החברים המייסדים של חברת האומנים הפולנים "אגודת שטוקה". במשך תשע השנים הבאות הוא נסע ברציפות ברחבי מערב אירופה, עד שמונה לפרופסור באקדמיה לאמנויות בקרקוב בשנת 1906.^[1] הוא המשיך לנסוע בצרפת, במיוחד לאורך חוף הים התיכון, והפיק סדרה גדולה של נופים שהראו יותר ויותר את השפעתו של פול סזאן.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא חי בספרד, שם פגש את רובר דלונה ושוב ספג השפעות פוסט-אימפרסיוניסטיות חדשות בסגנונו; במיוחד פוביזם הוא הפך למנהיג קבוצת אמנים צעירים המכונה הקאפיסטים (קולריסטים), שחבריה התנגדו למסורת הרומנטית באמנות הפולנית.^[1] בשנת 1923 שב לאקדמיה בקרקוב. לאחר 1925 הוא היה מנהל סניף פריז. בין תלמידיו הבולטים היו יוזף צ'פסקי, אליס הליצקה, מויסה קיסלינג, יאן רובצ'ק, זיגמונט ולישבסקי ווצלב זאוודובסקי.

בין המלחמות התפתח שוב סגנונו והפך לדקורטיבי יותר, והוא צייר סדרה של טבע דומם. הוא המשיך לצייר נופים בדרום צרפת. בשנת 1927 הוא מונה כחבר בלגיון הכבוד.^[3]

בשנת 1933 הוענק לו מסדר פולוניה רסטיטוטה. תצוגה מרכזית של עבודותיו התקיימה במוזיאון הלאומי לרגל יום הולדתו השבעים בשנת 1936.^[2]

בשנה שלאחר מכן פרש לגמלאות בלה סיוטט, ליד מרסיי, שם נפטר.