יוז'ף גאטי

יוז'ף גאטי
József Gáti
	אין תמונה חופשית
לידה	24 במאי 1915; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	21 באפריל 1998 (בגיל 82); בודפשט, הונגריה
מקום לימודים	האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע (1934)
פרסים והוקרה	פרס אוזה (1994); אמן מצטיין של הונגריה (1945); אמן דגול של הונגריה (1986) ;

יוז'ף גאטי (בהונגרית: József Gáti;‏ בודפשט, 24 במאי 1915 – בודפשט, 21 באפריל 1998) היה שחקן תיאטרון וקולנוע יהודי-הונגרי עטור פרסים זוכה פרס אוזי, פרס האמן המצטיין, פרס האמן הדגול, מורה למשחק.

קורות חיים

יוז'ף גאטי נולד במשפחה יהודית ולאחר לימודיו התיכוניים סיים את האקדמיה לאמנויות ב-1934 (שמה היום האוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע). באוקטובר 1932 ערכה האקדמיה הלאומית לאמנויות דרמטיות טקס אבל, שבו תלמיד דיקלם - כפי שדיווחה אחד העיתונים - "בפאטוס רב" - את שירו של המשורר הלאומי ההונגרי שנדור פטפי: חיים או מוות. התלמיד היה יוז'ף גאטי, שרבים העריצו את דיקלום שירתו עשרות שנים מאוחר יותר.

קריירה

בתחילה, הוא היה חבר ב"תיאטרון רויאל" (Royal Színház)
לאחר מכן ב"תיאטרון כיכר בתלן" (Bethlen téri Színház)
אחר כך בתיאטרון הלאומי של פץ' (שם גם ביים)
בשנים 1936-1937 ב"תיאטרון הקאמרי תאליה" (Thália Kamaraszínház)
מ-1937 בתיאטרון מישקולץ
בין השנים 1938-1940 ב"תיאטרון תאליה" (Thália Színház)

בהופיעו במחזה המלך אדיפוס בפץ' נכתב עליו:

"...מעל לכל, אנו מזכירים את יוז'ף גאטי, שגילם את התפקיד הראשי. האמן הצעיר והאינטיליגנטי הזה גדל הרבה בעינינו עם ההופעה הזו. הדרמה הכובשת שלו והדיקציה הנשמעת אצילית הותירו את חותמם על ההופעה כולה. הוא גם אחראי על העיבוד המוקפד והמסוגנן ביותר של ההופעה"

בתקופת השואה לא היה יכול לעלות על הבמות הכלליות בשל יהדותו והחוקים ה (אנטי)יהודיים, אלא רק בתיאטרון גולדמארק במסגרת פעילות האמנותית של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך ורק לפני קהל יהודי. הוא הצליח לשרוד את השואה.

מ-1945 היה חבר בתיאטרון הקומדיה של בודפשט
מ-1949 בחברת התיאטרון של הרדיו ההונגרי
מ-1950 בתיאטרון הפיונירים (Úttörő Színház)
מ-1951 בתיאטרון צבא העם ההונגרי
מ-1957 בתיאטראות פטפי ויוקאי
מ-1959 בתיאטרון הלאומי
משנת 1984 שוב ב-תיאטרון הקומדיה

בשנת 1950 הפך למורה לדיבור ולמשחק באוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע. אמנות המיצג שלו התאפיינה בסגנון מעודן. ספרו "דיקלום שירה" (A versmondás) ראה אור ב-1965, שהיה אחד הספרים הראשונים שנילווה אליו תקליטור שמע בנוסף לידע התאורטי.

תפקידי תיאטרון עיקריים

השטן (פרנץ מולנר)
טרטיף (מולייר)
אדיפוס המלך (סופוקלס)
אינקוויזיטור (ג'ורג' ברנרד שו : זא'ן ד'ארק)
פטרוס הקדוש (אימרה מדאץ' : טרגדיית האדם)
לאיוש אוליך ( ג'ולה אייש : Torchlight)
אגממנון ( אייסכילוס : אורסטיה)
סר ג'ון מגונט ( שייקספיר : ריצ'רד השני)
קולמייר ( פטר וייס : מותו של מראט)
דון פדרו דה גוזמן ( לופה דה וגה : כוכב סביליה)

סרטיו

סרטים עלילתיים

שעת הזהב (1945)
המצור על ביסטריצה (1948)
תלבושת פאר הונגרית (1949)
ארקל (1952)
הים קם לתחייה (1953)
אדוני המורה, בבקשה (1956)
מקרה נאג'רוז'דאשי (1957)
דני (1957)
בחצות (1957)
איזה לילה! (1958)
הנוכלת (1963)
לא (1965)
רוכבי אופניים מאוהבים (1965)
כל ההתחלות קשות (1966)
כיסוי הראש הטורקי (1973)
חיים קשים (1983)
הטורניר (1993)

סרטי טלוויזיה

ריצ'רד השלישי (1973)
כף הרגל המלכה (1973)
עגל הזהב (1974)
תשובה 1-6 (1975)
המצור על בשסטרס 1-3. (1976)
צ'ונגור וטינדה (1976)
ברוטוס (1981)
פזמני (1987)

משחקי רדיו

Szántó György: Stradivari (1935)
Janina Meravska: A santa-cruzi forgószél (1948)
Török Tamás: Őrszem a sátor előtt (1948)
Szimonov, Konsztantin: Orosz kérdés (1949)
Goldoni: A furfangos özvegy (1950)
Kerekes Imre: Híd a Szamoson (1950)
Nagy Ignác: Tisztújítás (1950)
Asemov, Dragomir: Határszélen (1951)
Sinclair Lewis: Dr. Arrowsmith (1954)
Fodor József: A végső szín (1955)
Vészi Endre: Szélvihar Kőszegen (1955)
Hegedűs Géza: Szerelem a fűzfák alatt (1957)
Maugham, Sommerset: A hódítás iskolája (1957)
Eötvös Károly: A vén tölgy meséje (1961)
Hegedűs Gyula: Thézeusz és Ariadné (1963)
Vörösmarty Mihály: A bujdosók (1963)
Euripidész: Ion (1964)
Kármán József: Fanni hagyományai (1964)
Carel és Jozef Capek: A rovarok életéből (1965)
Eich, Günther: A viterbói lányok (1965)
Feuchtwanger: Goya (1965)
Gáspár Margit: Egyedül a toronyban (1965)
Hegedűs Géza: Martinuzzi (1965)
Morthon Thompson: Az élet ára (1965)
Conan Doyle, Arthur: A sátán kutyája (1966)
Mikszáth Kálmán: Páva a varjúval (1966)
Simenon, George: A besurranók (1966)
Alan King: A Booher-ügy (1967)
Sarkadi Imre: A gyáva (1967)
Solohov, Mihail: Csendes Don (1967) (rendező)
Reymont, Wladislaw: Parasztok (1968)
Grothe, Horst: A harmadik pecsét (1974)
Otfried Preussler: Egy kicsi szellem visszatér (1976)
Zoltán Péter: Picasso (1977)
Voltaire: A vadember (1979)
Zoltán Péter: A dárdavivő (1980)
Kosztolányi Dezső: Aranysárkány (1982)
Csukás István: Gyalogcsillag (1985)
Fendrik Ferenc: Akar örökölni? (1985)
Hernádi Gyula: Gólem (1986)
Török Tamás: Kemény Zsigmond hallgatása (1992)
Kosztolányi Dezső: A szörny (1994)

פרסים

לקריאה נוספת

Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון אמנות התיאטרון ההונגרי)
Magyar nagylexikon VIII. (Ff–Gyep). Főszerk. Bárány Lászlóné. Budapest: Magyar Nagylexikon. 1999. 497–498. o. ISBN 963-85773-9-8 (הלקסיקון ההונגרי הגדול)