יוז'ף גאבור
לידה |
15 באוקטובר 1879 בלשגיארמט, הונגריה |
---|---|
פטירה | 14 במאי 1929 (בגיל 49) |
שם לידה | Gráber József István |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
מוקד פעילות | ממלכת הונגריה |
מקום לימודים | האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע |
יוֹזֶ'ף גַאבּוֹר ( בשמקור גְרַאבֶּר, בהונגרית: Gábor József; בלשהגיארמט, 15 באוקטובר 1879[1] – אִילֵשְפּוּסְטָה (בגבול בלשהגיארמט), 14 במאי 1929) היה זמר אופרה (טנור) הונגרי-יהודי, במאי, שחקן, מתרגם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוז'ף גאבור היה בנם של קרולי גראבר יליד טרנצ'ין, יהודי, שהיה המוציא לפועל של בית המשפט המחוזי המלכותי ושל גיזלה שמידט. בגיל שבע-עשרה נרשם גאבור לאקדמיה לאמנויות הבמה בבודפשט (היום האוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע) וביולי 1899 התקבל כחבר בתיאטרון הקומדיה של בודפשט, שם הופיע לראשונה ב -4 בספטמבר באותה השנה בתפקיד גונטרנד, בקומדיה "הבעל הלך לצוד". כשחקן קומי היו לו הצלחות רבות, אבל הוא שינה את מקצועו לזמר וחתם חוזה ב"תיאטרון העממי". שם שר את תפקידו של אייזנשטיין ב"עטלף" של שטראוס ואת פריז ב"הלנה היפה". מספטמבר 1900 חתם בבית האופרה של בודפשט כטנור לירי, אך עד מהרה נסע לאיטליה לטיול לימודים, ואז המשיך לברלין וכתב דיווחים על נסיעתו לחו"ל לעיתון "יומן של פשט". הוא חזר בשנת 1913, שר פעמים רבות בעונה והצליח מאוד בקולו הגמיש, היפה ובאמצעות המוזיקליות שלו שלא היה כמוה. הוא הופיע הן בתפקידים ליריים וגם בתפקידים של אופרות וגנר. בשנת 1916 היה אורח קבוע בתיאטרון הקומדיה. ביולי 1925 התמנה למנהל בית האופרה של בודפשט. הוא שר הכול מפרסיפל, טנהויזר והתפקיד של דוד מאמני השירה מנירנברג. כאשר בית האופרה נאבק משנת 1922 בבעיות כלכליות כה חמורות שלא היה מסוגל לכסות את הפסדיו משום מקור, גאבור "חרש" את העיר ועשה כל מאמץ לגייס כסף עבור בית האופרה. הוא הקים את "אגודת ידידי בית האופרה" ובתרומותיהם הכספיות של חברי האגודה מנע את סגירת המוסד. הוא הציל חבורה של אנשים מפיטורים, כדי שלא יישארו פתאום ללא פרנסה. יוז'ף גאבור ידע איטלקית בצורה מושלמת והיה גם מתרגם; הוא תרגם יצירות דרמה שהושמעו בתרגומו באיטליה. קברו נמצא בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה.
תפקידיו החשובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eisenstein ( J. Strauss: העטלף)
- Pedrillo (Mozart: החטיפה מן ההרמון)
- טנהויזר (Wagner)
- Rodolphe (Puccini: לה בוהם)
- Loge (אוצרות הריין)
- Heródes (סלומה)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלבום הזיכרון של לואיזה בלהה. אד. קלמן אבקה. [עמ '], ועדת הזיכרון לבלחה לוז'ה, [1927].
- פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים. Bp., אגודת הספרנים והארכיונים ההונגריים, 1939-2002. עיתון כרך 7 להזמין. יאנוס ויסציאן.
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי I-II. Főszerk. אגנש קניירש. Bp., מו"ל אקדמי, 1967-1969.
- ספר המוזיקה ההונגרית. אד. אימרה מולנאר. Bp., Havas Ödön, 1936.
- לקסיקון יהודי הונגרי. אד. פיטר אוגווארי. Bp., לקסיקון יהודי, 1929.
- הלקסיקון החדש של Révai. Főszerk. הקולגה איסטוון טרסולי. שקסארד, תינוקות, 1996-.
- אייקון העולם החדש של טולנה. Bp., טולנאי, 1926-1933.
- ניו יורק טיימס לקסיקון. Bp., זינגר וולפנר, 1942-1942.
- אנציקלופדיה ביוגרפית הונגרית חדשה. Főszerk. László Markó. Bp., מועדון הספרים ההונגרי.
- לקסיקון בעולם. אוניברסיטת הידע. Bp., אנציקלופדיה, 1925.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון הונגרי לאומנות הבמה
- לקסיקון של התיאטרון ההונגרי (1929-1931, עורך. אלאד שופפלין)