יוהאן יאקוב רייסקה
 | |
| לידה |
25 בדצמבר 1716 צרביג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 1774 (בגיל 57) לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה |
| מדינה |
נסיכות הבוחר מסקסוניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג |
| שפות היצירה |
לטינית, גרמנית |
  | |
יוֹהַאן יַאְקוֹבּ רַייסְקֶה (בגרמנית: Johann Jakob Reiske; 25 בדצמבר 1716 – 14 באוגוסט 1774) היה מלומד ורופא גרמני. הוא היה חלוץ בתחומי הפילולוגיה הערבית והביזנטית וכן נומיסמטיקה אסלאמית.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רייסקה נולד בצרביג (אנ') בנסיכות הבוחר מסקסוניה, בנו של בורסקאי.
הוא למד בבית הספר העירוני בצרביג (מ-1722), לקח שיעורים פרטיים בצשן (אנ') (מ-1727), ולמד בבית הספר התיכון בהאלה (1728–1733). ב-1733 הוא החל את לימודיו בתאולוגיה באוניברסיטת לייפציג, ושם למד במשך חמש שנים. תחילה הוא ניסה למצוא את ייעודו בחקר הספרות יוונית התיכונה, שבתי הספר הגרמניים הקדישו לה אז מעט תשומת לב; אבל מכיוון שהוא לא שלט בדקדוק, הוא מצא בכך עד מהרה משימה קשה מדי ובמקום זאת החל ללמוד ערבית. הוא היה עני, כמעט ולא היה לו שום דבר מעבר לקצבה שלו, שבמשך חמש השנים היה רק מאתיים טאלרים. אבל כל מה שיכל לרוות את צימאונו הושקע בספרים ערביים, וכשקרא את כל מה שנדפס או בכתבי יד. במרץ 1738 הוא התחיל מסע רגלי להמבורג, כשהוא מחוסר אמצעים, כשמטרתו הסופית העיר ליידן ואוצרות ספריית אוניברסיטת ליידן (אנ').
בהמבורג, הוא קיבל קצת כסף ומכתבי המלצה מההבראיסט יוהאן כריסטוף וולף (אנ'), והפליג בספינה לאמסטרדם. שם הפילולוג ז'אק פיליפ ד'אורוויל (גר'), שרייסקה הוצג בפניו, הציע לעבוד אצלו בתור לבלר במשכורת של שש מאות גילדן. רייסקה סירב, אף שחשב שההצעה נדיבה מאוד; הוא לא רצה כסף, הוא רצה כתבי יד. כשהגיע לליידן (6 ביוני 1738), הוא גילה שהסמסטר הסתיים ושכתבי היד לא היו פתוחים בפניו.
אבל ד'אורוויל והפילולוג אלברט סחולטנס (אנ') עזרו לו להתפרנס מהוראה פרטית והגהה לעיתונות. הוא שמע את הרצאותיו של סחולטנס, ולמד בעצמו ערבית עם בנו של סחולטנס. בעזרת סחולטנס הוא זכה לראות כתבי יד בערבית, ואף הורשה בחשאי לקחת אותם איתו הביתה. בסופו של דבר נראה שהוא קיבל גישה חופשית לאוסף, שאותו קטלג - עבודה של כמעט קיץ שלם, שעליה תגמלו אותו האוצרים בתשעה גילדן.
השנים הראשונות של רייסקה בליידן היו טובות, עד שנקלע לצרות כשהכניס שינויים משלו במהדורה השנייה של "פטרוניוס" של פיטר בורמן הזקן (אנ'). פטרוניו נסוגו ממנו, והסיכוי שלו אולי להיות פרופסור נעלם; ד'אורוויל חזר בו עד מהרה, כי הוא לא יכול היה להמשיך את עבודתו בלי רייסקה, שעשה עבודה שד'אורוויל, לאחר שהתאים אותה לסגנונו, לקח לעצמו את הקרדיט עליה. בשנת 1742, על פי עצתו של סחולטנס, רייסקה החל ללמוד רפואה כמקור פרנסה במקום פילולוגיה. בשנת 1746, הוא סיים את לימודיו כרופא כשסחולטנס שילם את שכר הלימוד.
לאחר שובו ללייפציג ב-1746, הוא לא רצה לעסוק ברפואה ובמקום זאת לקח על עצמו עבודות מזדמנות בפילולוגיה. ב-1748 הוא מונה לפרופסור מחוץ למניין לערבית בלייפציג, אך התנגדותו ליוהאן אוגוסט ארנסטי (אנ') וליוהאן דוד מיכאליס הפריעה לקידומו המקצועי. בשנת 1758 הוא הפך לרקטור של בית הספר התיכון (Alte Nikolaischule) בלייפציג.
רייסקה התחתן עם ארנסטינה כריסטינה רייסקה (אנ') (לבית מילר) בשנת 1764. במהלך ביקור אצל גוטהולד אפרים לסינג בשנת 1771, הוא סידר את כתבי היד המזרחיים בספריית הדוכס אוגוסט.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רייסקה נחשב למייסד הפילולוגיה הערבית ולחלוץ הנומיסמטיקה והאפיגרפיה הערבית. הוא קידם את הפילולוגיה הערבית ממדע עזר תאולוגי עזר לדיסציפלינה עצמאית. למרות מאמציו, הוא זכה להכרה מועטה במהלך חייו; בביוגרפיה כינה את עצמו "קדוש מעונה של הספרות הערבית". מהדורת הטקסט שלו ותרגומו של יצירתו ההיסטורית של אבו אל-פידאא פורסמו לאחר מותו. הוא עבד גם על פתגמים בערבית.
רייסקה היה גם אחד הנציגים החשובים של זמנו בתחום הפילולוגיה היוונית. מהדורתו ופירושו ל-De Ceremoniis (אנ') (1751–1754)[א] היא אחת ממהדורות המקורות החשובות ביותר במחקר הביזנטי. בנוסף, הוא ערך את שיריו של תאוקריטוס, את האנתולוגיה של משורר החצר הביזנטית קונסטנטינוס קפאלס (גר') ואת ה-Tusculanae Disputationes (אנ')[ב] של מרקוס טוליוס קיקרו, ותרגם לגרמנית את נאומיו של דמוסתנס ואת יצירותיו ההיסטוריות של תוקידידס. עבור המהדורה המונומנטלית שלו של הנואמים האטיים (1770–1773) הוא השתמש בכתב יד מספריית הנסיך הבוחר של מינכן ובארבעה אחרים מאאוגסבורג. מהדורותיו של מקסימוס מצור (אנ') (1774–1775) וליבאניוס (1784–1795) פורסמו לאחר מותו; העבודות של פלוטרכוס ודיוניסיוס מהליקרנסוס נותרו לא גמורות. השערותיו של רייסקה על סופרים יווניים שונים, שאת חלקם פרסם במנגנון הביקורתי שלו וחלקם פרסם בנפרד, זוכות עד היום לשבחים על ידי פילולוגים על חוכמתם.
כתבים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילולוגיה ערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Abulfedae annales Moslemici. Latinos ex arabicis fecit Io. Iacobus Reiske. (Leipzig, 1754).
נומיסמטיקה אסלאמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Briefe über das arabische Münzwesen von Johann Jacob Reiske mit Anmerkungen und Zusätzen von Johann Gottfried Eichhorn. In: Repertorium für Biblische und Morgenländische Litteratur 9 (1781), pp. 199–268; 10 (1782), pp. 165–240; 11 (1782), pp. 1–44.
פילולוגיה יוונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Leichius, Ioannes Henricus; Reiskius, Ioannes Iacobus, eds. (1751). Constantini Porphyrogenneti Imperatoris Constantinopolitani libri duo De Ceremoniis Aulae Byzantinae. Vol. 1. Lipsiae: Ioannis Friderici Gleditschii.
- Leichius, Ioannes Henricus; Reiskius, Ioannes Iacobus, eds. (1754). Constantini Porphyrogenneti Imperatoris Constantinopolitani libri duo De Ceremoniis Aulae Byzantinae. Vol. 2. Lipsiae: Ioannis Friderici Gleditschii.
- Constantini Porphyrogeniti libri II. de ceremoniis aulae Byzant. vol. iii. (Bonn, 1829)
- Animadv. ad Graecos auctores (5 vols., Leipzig, 1751–66) (the rest lies unprinted at Copenhagen)
- Oratorum Graec. quae supersunt (8 vols, Leipzig, 1770–73)
- Apparatus Criticus et Exegeticus ad Demosthenem (5 vols., Leipzig, 1774–75)
- Maximus Tyr. (Leipzig, 1774)
- Plutarchus (Leipzig, 1774–79)
- Dionys. Halic. (6 vols., Leipzig, 1774–77)
- Libanius (4 vols., Altenburg, 1784–97).
אוטוביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Von ihm selbst aufgesetzte Lebensbeschreibung. (Leipzig, 1783).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Conrad Bursian: Geschichte der classischen Philologie in Deutschland von den Anfängen bis zur Gegenwart. Oldenbourg Verlag, München und Leipzig 1883, S. 407–416 (Digitalisat)
- Hans-Georg Ebert - Thoralf Hanstein (eds.), Johann Jacob Reiske: Persönlichkeit und Wirkung (Beiträge zur Leipziger Universitäts- und Wissenschaftsgeschichte 7), Leipzig, 2005. [The book includes several studies on various aspects of Reiske's life and work, including a bibliography.]
- Boris Liebrenz, ″Johann Jacob Reiskes arabistische Schüler," in Heinrich Leberecht Fleischer – Leben und Wirkung. Ein Leipziger Orientalist des 19. Jahrhunderts mit internationaler Ausstrahlung. Hrsg. von Hans-Georg Ebert und Thoralf Hanstein (Frankfurt am Main 2013), pp. 169–196.
- John Edwin Sandys: A History of Classical Sholarship. Bd. 3: The Eighteenth Century in Germany, and the Nineteenth Century in Europe and the United States of America. Cambridge University Press, Cambridge 1908, S. 14–18
- Thomas Töpfer: Gelehrsamkeit als Dekor der Macht. Johann Jacob Reiske und seine Aufzeichnungen nach einem Gespräch mit König Friedrich II. von Preußen im Dezember 1760 (mit Edition). In: Wolfgang Huschner, Beate Kusche, Franziska Menzel: Fürsten – Gelehrte – Gesellschaften. Forschungen zur Fürstenherrschaft, Beziehungs- und Bildungsgeschichte in Deutschland und Europa (13. bis 20. Jahrhundert). Franz Steiner, Stuttgart 2023, ISBN 978-3-515-13606-8, S. 515–528.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוהאן יאקוב רייסקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Literature by and about Johann Jacob Reiske in the catalogue of the German National Library
- Works by and about Johann Jacob Reiske in the German Digital Library
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שם לטיני מקובל לספר ביוונית של פרוטוקול טקסי בחצר הקיסרים הביזנטים בקונסטנטינופול
- ^ מילולית "ויכוחים טוסקולאניים", סדרה של חמישה ספרים שנכתבו על ידי קיקרו, בסביבות שנת 45 לפני הספירה, בניסיון להפוך את הפילוסופיה היוונית לפופולריות ברומא העתיקה, כולל האסכולה הסטואית. הסדרה הייתה קרויה כך מכיוון שנכתבה בווילה שלו בטוסקולום.