יוהאן ברנהרד באזדוב

דיוקנו מאת דניאל שודווויקי

מורה מלמד בכיתה בבית ספר פילנתרופינאום של באזדוב בדסאו, תחריט של שודווויקי מתוך "ספר היסוד"

יוהאן ברנהרד באזדוב (בגרמנית: Johann Bernhard Basedow; ‏ 11 בספטמבר 1724 - 25 ביולי 1790) היה מחדש בתחום החינוך, מראשי תנועת הפילנתרופיניסטים שדגלה בחינוך ילדים תוך גירוי החושים, לימוד מעשי ודוגמאות מוחשיות. ייסד ועמד בראשו של בית הספר "פילנתרופינאום" בדסאו (Philanthropinum Dessau) וחיבר מקראה חלוצית בשם "ספר היסוד עם תמונות" (Elementarwerk mit Kupfern, 1774),, שזכתה לשבחיו של עמנואל קאנט כחומר הלימוד לחינוך הרצוי.

תולדות חייו

באזדוב נולד בהמבורג, בנו של יצרן פאות. אביו (היינריך באזדוב) תואר כ"קשה כמעט עד ברוטלי", ואימו, אנה מריה לאונהרד, כסובלת מ"מלנכוליה כמעט עד טירוף", מה שהפך את ילדותו לפחות מאושרת. תוכנן שיעסוק במקצועו של אביו, אך בגיל 14 הוא ברח מהבית ומצא עבודה כמשרת של רופא כפרי בהולשטיין. מעסיקו זיהה את כישוריו האינטלקטואלים יוצאי הדופן של יוהאן ושלח אותו חזרה הביתה להוריו עם מכתב ששכנע אותם לאפשר לבנם ללמוד בבית הספר גימנסיה יוהאנום בהמבורג. כאן, יוהאן נכנס להשפעתו של הרציונליסט הרמן סמואל ריימרוס (1694–1768), מחבר הספר המפורסם "Wolfenbütteler Fragmente", בהוצאת גוטהולד אפרים לסינג.

בשנת 1744, באזדוב החל ללמוד באוניברסיטת לייפציג כסטודנט לתאולוגיה, אך במקום זאת פנה ללימודי פילוסופיה, בהיותו מושפע במיוחד מ"פילוסופיית התבונה" של כריסטיאן וולף. הספר גרם לו לבחון את אמונתו הנוצרית, והוא הגיע לעמדה שנמצאת "במרכז בין נצרות לנטורליזם". לפיכך, הוא דחה את ייעודו הכנסייתי ופנה במקום זאת לרדיקליזם ולרפורמיזם.

בין 1749 ל-1753 שימש כמורה פרטי לבן אצילים מהולשטיין. בתפקידו זה יצר שיטות לימוד המבוססות על אפיו האישי של הנער ודרך תפיסתו ועל משחק והתנסות מעשית בחומר הנלמד. הוא הציג את שיטתו החדשה להוראת בני אצילים כעבודה לשם קבלת תואר דוקטור מאוניברסיטת קיל.

ב-1762, בהשפעת ספרו של ז'אן-ז'אק רוסו "אמיל, או על החינוך" חיבר באזדוב את הספר Vorstellung an Menschenfreunde für Schulen, nebst dem Plan eines Elementarbuches der menschlichen Erkenntnisse ("מבוא פילנתרופיניסטי לבית ספר ותבנית של ספר-יסוד לידע האנושי") שהיה לאבן היסוד לקבוצת אינטלקטואלים שביקשו להפוך את החינוך המסורתי המשמים שניתן עד אז במסגרת הכנסייה והתבסס על שינון לחינוך הרואה את הילד ומלמד אותו לפי תפיסתו. עיקרי תוכנית הלימודים שהציע היו מדעי הטבע, היסטוריה, גאוגרפיה, שפות וחינוך דתי ומוסרי. חומר הלימוד, קבע, צריך להימסר בדרך חווייתית, מעניינת ורלוונטית, ובאופן התואם את רמת הקליטה של הילדים.

הנסיך לאופולד השלישי, דוכס אנהלט-דסאו הכיר את באזדוב באמצעות יוהאן וולפגנג פון גתה והסכים לכך שבאזדוב יפתח בזסאו בית ספר במימון ממשלתי. בשנת 1774 פתח באזדוב את ה"פילנתרופינאום" (Philanthropinum Dessau שיועד לבני המעמד הבורגני. בית ספר זה זכה להתעניינות ציבורית רבה ובין היתר ביקרו בו וציינו אותו לטובה הפילוסוף עמנואל קאנט והמחזאי גוטהולד אפרים לסינג. בית הספר התפרסם והיווה דגם לבית ספר מתקדם, אנשי חינוך פילנתרופיניסטים הגיעו לעבוד בבית הספר מכל רחבי המרחב הגרמני (כולל שווייץ ורוסיה) ולאחר שלימדו בו תחת הנחייתו של באזדוב חזרו למקומותיהם וייסדו בהם בתי ספר דומים. באותה שנה פרסם יחד עם המאייר שודווויקי (Daniel Chodowiecki) את "ספר היסוד עם תמונות" (Elementarwerk mit Kupfern). הספר היה עשיר בהמחשות (כגון מפות ודיאגרמות) ותמונות (בעלי חיים, צמחים, מכשירים וכדומה) ועודד ניסויים ותצוגות בכיתה (ממדידה באמצעות מד זווית ועד תצפית בבעלי חיים). באזדוב עזב את בית הספר לאחר חילוקי דעות ב-1778 ונפטר במגדבורג שנתיים מאוחר יותר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוהאן ברנהרד באזדוב בוויקישיתוף

• ערך אודותיו, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
• ביוגרפיה באתר Answers.com
• יוהאן ברנהרד באזדוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)