יוביאנוס

יוביאנוס
Flavius Claudius Iovianus

לידה	331 Singidunum, סרביה
נהרג	17 בפברואר 364 (בגיל 33 בערך) Dadastana, טורקיה
מדינה	רומא העתיקה
מקום קבורה	כנסיית השליחים הקדושים
בן או בת זוג	Charito
קיסר רומא 26 ביוני 363 – 17 בפברואר 364 (237 ימים) קיסר האימפריה הביזנטית 28 ביוני 363 – 17 בפברואר 364 (235 ימים) → יוליאנוס הכופר ולנטיניאנוס הראשון ←

מטבע הנושא את תמונת יוביאנוס

פלביוס יוביאנוס אוגוסטוס (Flavius Jovianus Augustus‏; 332 – 17 בפברואר 364) היה אוגוסטוס ושליט של האימפריה הרומית לשמונה חודשים מיוני 363 בסמוך למותו של האוגוסטוס יוליאנוס הכופר עד ליום מותו בפברואר 364. הוא נבחר בתהליך חפוז על ידי חיילי הצבא הרומאי עם התמוטטות המערכה של יוליאנוס מול האימפריה הסאסאנית ולאחר ניסיון לנסיגה שכשל נאלץ לחתום על הסכם שלום בתנאים קשים עם השליט הפרסי שאפור השני. הוא הספיק להתחיל את התהליך לביטול הרפורמות של קודמו בתפקיד אך מת בנסיבות חשודות בטרם הספיק לבסס את שלטונו.

ביוגרפיה

עד לעלייתו לשלטון

יוביאנוס נולד בשנת 331 בעיר סינגידונום אביו, ווארוניאנוס (Varronianus) היה קצין צבא מוערך ומפקד יחידת שומרי הראש של האוגוסטוס קונסטנטיוס השני. יוביאנוס הצטרף כחייל ליחידת שומרי הראש ועלה בסולם הדרגות עד שהתמנה להיות מפקד שומרי הראש כפי שהיה אביו לפניו. הוא ליווה את האוגוסטוס יוליאנוס הכופר במסע המלחמה למסופוטמיה והשתתף בקרב סמארה בו נהרג יוליאנוס ביום 26 ביוני 363.

ביום שלמחרת התכנסו קציני הצבא הבכירים למנות יורש ליוליאנוס, ומחלוקת נפלה בין הקצינים ששירתו תחת קונסטנטיוס השני לבין הקצינים מגאליה, שליוו את יוליאנוס מעת היותו קיסר. לבסוף הועלה שמו של מועמד פשרה, סטורניניוס סקונדוס סלוטיוס, הפרפקט הפרטוריני של המזרח, אדם מקורב ליוליאנוס, כופר בנצרות ועם חיבה לפילוסופיה, אך הלה דחה את המינוי המכובד בטענה כי בריאותו לקויה.

בו בזמן, במחנה הצבא ותחת הלחץ של המערכה הצבאית ההולכת מדחי אל דחי קראו חיילים למנות את יוביאנוס, קצין צבא בכיר בחצרו של יוליאנוס. הוא הולבש בגלימת ארגמן והוצעד בפני טורי יחידות הצבא. על פי דיווחים של היסטוריונים רומאיים חלק מהחיילים, ששמעו את שמו של הקיסר החדש נישא בפי מכתיריו, טעו וחשבו כי יוליאנוס הבריא מפציעתו ורבים פרצו בבכי משגילו כי מדובר ביוביאנוס. ההיסטוריון הרומאי אמיאנוס מרקלינוס מספר כי הבחירה בטעות יסודה וכי החיילים קראו בשמו של קצין אחר ששמו היה יוביאנוס, הוא מוסיף כי יוביאנוס שנבחר היה בעל מוניטין של אדם רודף תענוגות.

תקופת שלטונו

עם קבלת שרביט השלטון לידיו פקד יוביאנוס על נסיגה מסודרת של הצבא הרומאי לכוון השטחים שבשליטת האימפריה הרומית, ממערב לנהר הפרת. הצבא הצליח להגיע לעיר דורה על גדות נהר הפרת אך ניסיונות לחצות את הנהר נכשלו. בשלב זה החלו שיחות עם נציגי השליט הסאסאני שאפור השני על תנאים לסיום הלחימה. שיחות אלו נמשכו כאשר האספקה של הצבא הרומאי הלכה ופחתה והאפשרות להמשיך בנסיגה בנתיב חלופי יצאה מכלל אפשרות כך נאלץ יוביאנוס להסכים לתנאים הקשים שהציבו הסאסאנים ועיקרם מעבר חופשי לצבא הרומאי תמורת העברת השלטון הרומאי על פרובינציות ממזרח לפרת שנכבשו על ידי האוגוסטוס גליאנוס בשנת 298. בנוסף למסירת מבצרים חשובים ויתרו הרומאים על השפעתם בממלכת ארמניה שהייתה בת ברית של האימפריה הרומית, והממלכה נהפכה לשטח חסות סאסאני. ההסכם שהיה חד צדדי למעשה כלל סעיפים שהצבא הרומאי והמערכת הפוליטית האזרחית ראו כהשפלה ויוביאנוס איבד את מעט התמיכה שהייתה לו.

לאחר חציית הפרת ומסע מזורז הגיע יוביאנוס לאנטיוכיה ונתקל שם בעוינות מצד האוכלוסייה שראתה אותו כמי שמפקיר את ביטחון העיר ואזורי הספר לידי הסאסאנים.

עם חזרתו אל תחומי האימפריה הרומית לאחר שחילץ את הצבא מסכנת השמדה על ידי צבא האימפריה הסאסאנית החל יוביאנוס בהחזרת גלגל הרפורמות של קודמו. בהיותו נוצרי מלידה הוא פעל מיידית עם הגעתו לאנטיוכיה והכריז על הנצרות כדת מדינה, הוא המשיך לבטל צווים של יוליאנוס שפעלו כנגד הכנסייה הנוצרית כמוסד וכנגד כנסיות נוצריות כמקומות פולחן. הצווים שהוציא כוונו כנגד הפולחן הפאגאני וביום 11 בספטמבר 363 הוא הוציא צו האוסר פולחן אלילים תחת עונש מוות וצו נוסף ב 23 בדצמבר האוסר השתתפות בטקסים פאגאניים בכלל כולל טקסים פרטיים.

מותו של יוביאנוס

יוביאנוס המשיך בדרכו לכוון קונסטנטינופול על מנת לנסות ולגבש תמיכה לשלטונו. הוא התעכב בעיר טרסוס שם הוא הביא את יוליאנוס לקבורה והמשיך את דרכו אל טיאנה שם פגש נציגים של הפרובינציות המערביות שבאו להישבע אמונים לאוגוסטוס החדש. ב-17 בפברואר הוא נמצא מת באוהלו בעת חניית לילה בעיר השדה דדסטנה (Dadastana). על פי ההיסטוריונים בני התקופה הוא מת כתוצאה מחנק מעשן של מדורה לחימום שבערה באוהל הקיסרי. אמיאנוס מרקלינוס טוען כי מותו של יוביאנוס לא נחקר כלל למרות החשד כי מדובר ברצח. גופתו הובאה לקונסטנטינופול והוא נקבר בכנסיית השליחים הקדושים בו נקברו השליטים לבית קונסטנטינוס.

לקריאה נוספת

• אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955. (הספר בקטלוג ULI)

• Jones, Arnold. Hugh, Martin. The Later Roman Empire, 284–602: A Social, Economic and Administrative Survey. Baltimore: Johns Hopkins University, 1986
• Garnsey, Peter. The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, University of Cambridge, 2005

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוביאנוס בוויקישיתוף

• יוביאנוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יוביאנוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)