יואל שר
לידה |
1936 פתח תקווה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 20 ביולי 2013 (בגיל 77 בערך) |
שם לידה | יואל ויסוקר |
מקום קבורה | בית הקברות סגולה |
מוקד פעילות | ישראל |
שפה מועדפת | עברית |
כלי נגינה | פסנתר |
צאצאים | אלון שר |
מספר צאצאים | 3 |
יואל שָׁר (1936 – 20 ביולי 2013) היה פסנתרן, מלחין, זמר, בדרן ושחקן ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפתח תקווה בשם יואל ויסוקר. בני דודו הם השוערים יצחק ויעקב ויסוקר. בנעוריו רקד בלהקת המחול של יונתן כרמון.
לאחר שהשתחרר מצה"ל, נסע לארצות הברית. החל להתפרסם בשנות ה-60 של המאה ה-20 כזמר-פסנתרן המשלב הומור בהופעותיו. ב-1964 נישא לג'ויס. ב-1971 חזרו לישראל עם שתי בנותיהם. כעבור שנה הקים שר את מועדון הלילה "עומר כיאם" ביפו העתיקה אותו ניהל חתנו לשעבר אורי דרזי בין השנים 1995-1998. ב-1976 הוציא אלבום בשם "יואל שר ומנגן". באלבום ביצע לראשונה את השיר "ים של דמעות", אשר התפרסם כעשור מאוחר יותר בלחן אחר בפיו של זוהר ארגוב.
שיחק בסרטי הקולנוע "שתי דפיקות לב" (1972),"מזימות בירושלים" (1976), "חמש מאות אלף שחור" (1977), "העיט" (1981), "צלילה חוזרת" ו"אדון ליאון" (1982).
כתב מוזיקה לסרט "מתנה משמיים" (1973), להצגת הילדים "קופיקו העליז" (1978) ולסרט הטלוויזיה "סוחרי גומי" (2002).
ב-1997 פרסם בהוצאת סער ספר בשם "שמעתי ראיתי כתבתי" ובו אסופת פתגמים.
נפטר בשנת 2013 ממחלת הסרטן בה לקה לראשונה ב-1987. השאיר אחריו אישה, ג'ויס, ושלושה ילדים. בנו, אלון, הוא מדבב והתמודד בעונה הראשונה של The Voice ישראל. בתו, שרון, היא זמרת. ארכיונו שמור במסגרת הארכיון לתולדות פתח תקווה.
ספרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמעתי --- ראיתי --- כתבתי --- : משפטים ואמירות שנונות ששמע, ליקט וקיבץ יואל שר; איורים: דין גאח, תל אביב: סער, תשנ"ח 1997.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- (International Entertainer (1965
- (1972) Yoel Sharr Plays Jerusalem Jazz (תקליטון)
- יואל שר ומנגן (1976)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואל שר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יואל שר, באתר שירונט
- יואל שר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- יואל שר, דף שער בספרייה הלאומית
- אור ברנע, הזמר יואל שר הלך לעולמו, באתר ynet, 21 ביולי 2013
- ראובן לייב, רקוויאם לווירטואוז שנדם, באתר News1 מחלקה ראשונה, 26 ביולי 2013
- עופר אדרת, אחרי מות: הסטנדפיסט הראשון של ישראל, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2013