יואב קוש
מראה
לידה | 10 ביוני 1953 (בן 71) |
---|---|
מדינה | ישראל |
עיסוק | צלם |
מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
פרסים והוקרה |
• פרס אופיר - הצילום הטוב ביותר "החיים על פי אגפא" (1992) • פרס אופיר - הצילום הטוב ביותר "הירושה" (1993) • פרס הצטיינות מהאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה • פרס הצטיינות מפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה |
יואב קוש (נולד ב-10 ביוני 1953) הוא צלם ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קוש נולד בראש פינה למשפחה של ניצולי שואה.[1] במהלך ילדותו נדד עם משפחתו לצפת ולחיפה. הוא שירת בצבא בנח"ל. ב-1975 החל ללמוד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיו התמקצע בצילום קולנוע, והחל לעבוד כעוזר צלם בהפקות התיעודיות של חברת "סרטי קסטל".[1]
עבודתו כצלם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "חייך אכלת אותה" (1980)
- "סיפור אינטימי" (1981)
- "האיש שבא לקחת" (1982)
- "הפנימייה" (1983)
- "בחינת בגרות" (1983)
- "כאסח" (1984)
- "קוקו בן 19" (1985)
- "כפפות" (1986)
- "מלכת הכיתה" (1986)
- "אוונטי פופולו" (1986)
- "בר 51" (1986)
- "חיוך הגדי" (1986)
- "נאדיה" (1986)
- "יהושע יהושע" (1988)
- "בצילו של הלם קרב" (1988)
- "מצלמה בלי בושה" (1988)
- "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" (1989)
- "רסיסים" (1989)
- "שורו" (1990)
- "אבא גנוב 3" (1991)
- "בחסדי הטבע" (1991)
- "זמן הגמל" (1991)
- "החיים על פי אגפא" (1992)
- "טיפת מזל" (1992)
- "ללקק ת'תות" (1992)
- "הירושה" (1993)
- "תל קציר 93" (1993)
- "הגמל המעופף" (1994)
- "איה: אוטוביוגרפיה דמיונית" (1994)
- "פאפא" (1994)
- "אחרי החגים" (1994)
- "חולה אהבה בשיכון ג'" (1995)
- "כסף קטלני" (1996־1999)
- "הבחור של שולי" (1997)
- "חתולות הרעם" (1998)
- "אהבה ממבט שני" (1998)
- "ספי" (1998־1999)
- "חובו של אהרון כהן" (1999)
- "הבורגנים" (2000־2004)
- "אסקימו לימון: החגיגה נמשכת" (2001)
- "חיים זה חיים" (2003)
- "משחק מלוכלך" (2005)
- "מה אתה סח" (2005)
- "אדמה משוגעת" (2006)
- "הימנית האחרונה של מקס בר" (2006)
- "לא הבטחתי לך" (2006־2008)
- "רחמים" (2007)
- "יובל המבולבל - טוב לצחוק" (2007)
- "ריטה שם זמני" (2007)
- "המקום" (2008)
- "הטלפון" (2009)
- "מאיה" (2010)
- "בקרוב אהבה" (2011)
- "סוד הרצח של רוז" (2011)
- "בני דודים לנשק" (2011)
- "רימון הזהב" (2013)
- "הצוק שלי" (2014)
- "הדרך לאן" (2017)
- "אלסקה" (2018)
- "אויבת יקרה שלי" (2020)
- "הילה" (2023)
תפקידים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2015 היה אחראי על יעוץ אומנותי של הסרט "פלאפל אטומי".[2] באותה השנה גם התראיין בסדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית "חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי" ששודרה בערוץ הראשון.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס אופיר - הצילום הטוב ביותר "החיים על פי אגפא" (1992).[2]
- פרס אופיר - הצילום הטוב ביותר "הירושה" (1993).[2]
- בנוסף לפרסים האלו הוא זכה גם בפרסי הצטיינות מהאקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה, ומפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואב קוש, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יואב קוש, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- יואב קוש, באתר ספר הקולנוע הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, באתר www.ictd.co.il
- ^ 1 2 3 יואב קוש, באתר www.ishim.co.il
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.ariel.ac.il