יואב בירון (קטן)
 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1923 ל' באב ה'תרפ"ג בצרה, עיראק  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביולי 2019 (בגיל 95) י"ב בתמוז ה'תשע"ט |
| תאריך עלייה | 1947 |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| בת זוג | עליזה בירון (קטן) |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
  | |
יואב בירון (קטן) (12 באוגוסט 1923, ל' באב ה'תרפ"ג – 15 ביולי 2019, י"ב בתמוז ה'תשע"ט) היה שופט וסופר ישראלי, ממקימי המחתרת הציונית בעיראק. סגן המושל הצבאי בנגב (1955). יקיר העיר באר שבע (1991)[1].
ראשית חייו בעיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]יואב בירון נולד ב-1923 בבצרה להוריו אליהו וסבינה. הבכור מבין עשרה אחים ואחיות, כשהצעיר מביניהם הוא שלמה קטן. בעקבות האוריינטציה והחינוך האנגלי אליהם נטו רבים מיהודי עיראק, ניתן לו השם "פרדריק" ובקיצור, "פרדי". רק מאוחר יותר, כשבגר, אימץ את השם "יואב", שהיה שמו במחתרת הציונית בעיראק. בגיל שנתיים עברו הוריו לבגדאד וכעבור 13 שנים שבו לבצרה.
בחודש מאי 1941, בגיל 17 בלבד, התנדב לצבא הבריטי בתור מתורגמן באחת מיחידות ה"גורקה" הנפאליות, אשר כבשה את עיראק מהדרום עד הצפון מידי השלטון הפרו-נאצי של רשיד עאלי אל-כילאני. אחר כך השתתפה היחידה בחודש יולי 1941 בכיבוש סוריה מידי כוחות וישי הצרפתיים תומכי הגרמנים. עסק בתרגום לשפות אנגלית וערבית ובחקירות רגישות בתחום המודיעין. בשל חלקו זה במלחמת העולם השנייה קיבל את אות הלוחם בנאצים מידי ממשלת ישראל.
היה ממייסדי התנועה הציונית וההגנה בעיראק בשנת 1942, ביחד עם חבריו שמואל מוריה (מועלם) ודוד חכם[2]. לצד לימודי עברית ושימוש בנשק הם גם סייעו להעביר לבגדאד, בדרך לארץ ישראל, יהודים שהגיעו מאיראן. הוא גויס על-ידי שליחים ארצישראלים של המוסד לעלייה והיה אחראי להעפלה ולעלייה בלתי חוקית מעיראק לארץ-ישראל, בהיקף ארצי, מחודש אוקטובר 1945 ועד פברואר 1947.
שיא פעילותו המחתרתית תיחשב[דרוש מקור] התייצבותו ביום 16 במרץ 1946 בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית שביקרה בבגדאד על מנת לשמוע עדויות הן משלטונות עיראק והן מראשי הקהילה היהודית. הוא מסר לידי הוועדה תזכיר מפורט על מצב היהודים בעיראק ודרש עלייה חופשית ומדינה יהודית. הוא דיווח לוועדת החקירה על הלך הרוח בשכונות של יהודי עיראק מאחר שראשי הממסד היהודי בבגדאד, בלחץ השלטונות, טענו כי מצבם של היהודים טוב ולא נשקפת להם כל סכנה. הפרשה כולה מתוארת בספר "עד עמוד התלייה" מאת הסופר יהודה אטלס. שלטונות עיראק השקיעו מאמצים ללכוד אותו, ובית-דין צבאי מיוחד דן אותו שלא בפניו לשבע שנות מאסר. חלק מפרשיות אותה תקופה מופיע בספר "רוח קדים" מאת שלמה הלל, יו"ר הכנסת לשעבר. הוא ברח מעיראק ללבנון ומשם העפיל ארצה ברגל.
פעילותו למען הקמת המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בירון הגיע לקיבוץ אשדות יעקב, שם שימש במשך שנה כרכז הכשרה חלוצית. לאחר מכן, השתתף בייסוד קיבוץ נווה אור ביחד עם עליזה, לה נישא[3].
עם פרוץ מלחמת השחרור, התנדב ב-1 בפברואר 1948 לגדוד 12 של חטיבת גולני שהייתה בהתארגנות. הוא מונה לפקד על צוות מרגמה 81 מ"מ והשתתף בקרבות העקובים מדם בדגניה ובסג'רה. ביום הקרב על דגניה יואב השמיש את אחת המרגמות, שהייתה חסרת מתקן כיוון וכינון על ידי שימוש בקרש מאולתר, פעולה זו תוארה בספר "הטנק - הקרב בשערי דגניה"[4] וכמו כן צוינה על ידי מפקד הפלוגה המסייעת, עמוס (ברנדשטטר) מוקדי. בנוסף, יואב אוזכר בספר "בסער ביום סופה" בהוצאת קיבוץ דגניה א'. לאחר מכן המשיך לקרבות נוספים בגליל ובנגב, על אירועי המלחמה כתב את הספר "להבות בגליל".
הוא המשיך לשרת בתפקידי פיקוד והדרכה במספר יחידות. בשנת 1955 התמנה לסגן המושל הצבאי בנגב, כתוצאה מכך עברה המשפחה להתגורר בבאר שבע. תוך כדי השירות למד משפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1957 השתחרר מצה"ל.
חייו האזרחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1958 הוסמך לעריכת-דין וניהל משרד עצמאי עד 1971. במרוצת השנים מילא את תפקיד היועץ המשפטי עבור מספר רשויות מקומיות ומוסדות ציבוריים ובשנת 1960 התמנה לחבר בית-הדין העליון של ההסתדרות.
בשנת 1971 מונה לשופט שלום וכיהן בבתי המשפט בבאר שבע, אשקלון וקריית גת במשך 17 שנים. במקביל הוא ואשתו, עליזה, התנדבו בקהילה המקומית, על תרומתם לעיר קיבל כל אחד מהם תואר יקיר העיר באר שבע.
במשך השנים, בירון היה פעיל בשימור מורשת יהדות עיראק והמחתרת הציונית וכמו כן חבר בהנהלת מרכז מורשת יהדות בבל.
בשנת 1994 פרסם את ספרו "להבות בגליל 1948", אשר מהווה תיאור להתרחשויות ולאירועים במלחמת השחרור. לאחר מכן, בשנת 2002 פרסם ספר שירה בשם "קשת בענן".
נפטר ב-15 ביולי 2019 בגיל 95[5][6].
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- להבות בגליל 1948, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994.
- קשת בענן - שירים, הוצאת טרקלין, 2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואב בירון, באתר הרשות השופטת
- יואב בירון, באתר מרכז מורשת יהדות בבל
- הספרים של יואב בירון, באתר "סימניה"
- מידע על יואב בירון בקטלוג הספרייה הלאומית
סיפור של יואב קטן - עיראק, ראיון בערוץ "משרד החינוך", באתר יוטיוב (אורך: 6:32)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יקירי באר שבע 1991 (עמ' 11), באתר עיריית באר שבע, יוני 1991
- ^ אסתר מאיר-גליצנשטיין, הפעילות הציונית : מסיום המלחמה ועד הקמת המדינה, באתר תולדות - אתר ההיסטוריה
- ^ אסתר מאיר-גליצנשטיין, מנהיגות ציונית וקומוניסטית במבחן קליטת עולי עיראק בישראל (עמ' 12), 2005
- ^ יובל שיאון, הטנק – הקרב בשערי דגניה, באתר קבוצת דגניה א'
- ^ אלי אשכנזי, מהפרעות בעיראק ועד כס השיפוט: מת מייסד המחתרת הציונית בעיראק, באתר וואלה, 19 ביולי 2019
- ^ הודעה על פטירתו של השופט בדימוס יואב בירון (קטן), בעמוד הפייסבוק של פורום יקירי העיר באר שבע, 15 ביולי 2019