יהושע בן עמי
יהושע בן עמי (23 בפברואר 1924 - 17 באוגוסט 2011) היה פסיכולוג חינוכי וחוקר השואה שעסק בעיקר בחקר שואת יהודי הונגריה והביא לפרסומו בישראל של הספר "ברחתי מאושוויץ" מאת רודולף ורבה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהושע בן עמי נולד בהונגריה בראשית שנת 1924. במלחמת העולם השנייה נשלח למחנה עבודה. משפחתו נשלחה בשנת 1944 לאושוויץ ושם הושמדה. לאחר המלחמה נסע אל קרובי משפחתו בארצות הברית, ובשנת 1948 עלה לישראל והתגייס לצה"ל. בתקופת המלחמה נקטעו לימודיו העיוניים. הוא למד את מקצוע המסגרות ובמשך תקופה מסוימת עבד בהוראה בבתי ספר מקצועיים. בשנות ה-60 למד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ולאחר קבלת התואר החל לעבוד כיועץ חינוכי.
חקר השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-80 יצא לגמלאות, ומאז הקדיש את כל עתותיו וכוחו לחקר השואה, בעיקר שואת יהדות הונגריה. במסגרת מחקריו אלה נתקל בספריהם של רודולף ורבה ואלפרד וצלר, שהצליחו לברוח יחד ממחנה ההשמדה אושוויץ, הגיעו לסלובקיה באפריל 1944 ושם מסרו עדות על הנעשה באושוויץ ועל הגורל הנשקף לקהילה היהודית בהונגריה, שמכונת ההשתקה הנאצית הצליחה למנוע מאנשיה כל ידיעה על מה שאירע למשלוחים קודמים שהגיעו לאושוויץ.
גירוש יהדות הונגריה לאושוויץ נועד ליוני 1944. ורבה ווצלר קיוו שעדותם תגיע אל מנהיגי הקהילה ותמנע את גירוש אנשיה, אך העדות נבלמה ולא הגיעה לידיעת הקהילה. כ-400 אלף מיהודי הונגריה נשלחו לאושוויץ בחודשים מאי עד יוני 1944. בן עמי מצא את שני הספרים בסלובקיה והחליט לתרגם את ספרו של ורבה, שנכתב באנגלית, ולהביאו לידיעתם של תושבי ישראל, שרובם לא שמעו מעולם לא על ורבה ולא על בריחת ורבה ווצלר מאושוויץ.[1]
נוסף לספר "ברחתי מאושוויץ", בחר ותרגם את הספר "השתיקה: מדוע לא פורסם המידע על אושוויץ במועדו", 1994, בעריכת יעל זיידמן, ואת ספרו של ורבה, "ההכנות לשואה בהונגריה: דיווח על ידי עד ראייה", 1994
בן עמי היה חובב מוזיקה ושר במשך עשרות שנים במקהלות חובבים ובמקהלות מקצועיות. מאז ראשית שנות ה-60 גר בהרצליה, שם נפטר באוגוסט 2011. הותיר אחריו אישה, בן ושלושה נכדים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוניברסיטת חיפה, שידור דיון בנושא הבריחה מאושוויץ, בהשתתפות פרופ' רות לין, פרופ' אדיר כהן, עו"ד מיכל שקד ויהושע בן עמי, חלק א'
- אורי דרומי, "מדינת הקסטנרים שלכם" (על הספר "ברחתי מאושוויץ" של ורבה), באתר הארץ, 25 בינואר 2005