יהודית והולופרנס (דונטלו)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| פַּסל | דונטלו |
| תאריך יצירה | 1457–1464 |
| טכניקה וחומרים | ארד |
| ממדים בס"מ | |
| גובה | 236 |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום |
פאלאצו וקיו פירנצה שבאיטליה |
יהודית והולופרנס (באיטלקית: Giuditta e Oloferne) הוא פסל ארד של הפסל דונטלו, שהושלם בין השנים 1457–1464. הוא נחצב בגודל טבעי (גובה 236 ס"מ) ומוצג בפאלאצו וקיו בפירנצה.[1]
הסיפור בספר יהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ספר יהודית
הפסל מתאר את יהודית, אלמנה יהודיה שביקשה להציל את עם ישראל משליטה זרה, כשהיא עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר, לאחר שהסתננה למחנהו. כפי שמתואר בספר יהודית:
ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה, ותיקח את חרב הולופרנס מעליו. ותשלח את ידה ותקחהו בציצית ראשו, ותאמר: ה' אלוהים, חזקני נא ואמצני אך הפעם. ותכה בחוזקה פעמיים על צווארו, ותכרות את ראשו, ותָגָל נבלתו מעל המיטה. ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא
— ספר יהודית פרק יג, פסוקים ט–יא[2]
היסטוריה ורקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסל הוזמן על ידי קוזימו דה מדיצ'י להצגה במזרקה בגינת הארמון פאלאצו מדיצ'י-ריקארדי יחד עם פסל דוד של דונטלו. הוא הוצב בגינת הארמון בסביבות שנת 1457 כאשר המשפחה המורחבת של קוזימו החליטה לעבור אליו.[3] אף על פי שהמיקום המדויק בו הוצגו אינו ידוע, שני הפסלים הפכו סמל לעוצמתה של פירנצה.
בשנת 1495 הוצב הפסל בכיכר הסיניוריה, ליד הדלת הראשית של הפאלאצו וקיו, לזכר גירושו של לורנצו דה מדיצ'י מפירנצה והצגת הרפובליקה בפירנצה תחת ג'ירולמו סבונרולה. הפעם הפסל סימל את גירושו של מדיצ'י הרודני. הפסל הועבר מאוחר יותר לחצר שבתוך הפאלאצו וקיו ובשנת 1919 הוצב בצד שמאל של הפאלאצו וקיו. בשנת 1988 קיבל מקום סופי ב"חדר החבצלות" (Sala dei Gigli) בקומה השנייה של הפאלאצו וקיו ועותק הוצב בכיכר הסיניוריה.
סמליות דמותה של יהודית בפירנצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם יהודית וגם דוד, במאבקו מול גוליית, נתפסים כמי שנלחמו כנגד כל הסיכויים וניצחו, והם נראים בסמיכות גם בדלתות הארד בבפטיסטריום של פירנצה שיצר לורנצו גיברטי.[3] יהודית נחשבת לסמל החירות והניצחון של החלשים על החזקים למען מטרה צודקת. הסמליות שלה חושפת את מעשיה כנגד הולופרנס כניצחון של מידות טובות, במיוחד שליטה עצמית, צניעות וענווה, לעומת הפקרות וגאווה.[3] הסיפור שלה סמלי עבור בני העיר פירנצה, שנלחמו כדי להגן על הרפובליקה שלהם כנגד מעצמות זרות ועבור בית מדיצ'י במיוחד, ששמרו על גאוות העיר.[4]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו אחד מפסלי הרנסאנס הראשונים אשר ניתנים לצפייה מכל הכיוונים. יהודית עומדת בעמידה כוחנית עם חרב מונפת, אוחזת בשערו של הולופרנס רגע לפני עריפת ראשו. יהודית לבושה לחלוטין, אפילו שערותיה מכוסות על ידי צניפה ואינן נראות. שמלתה מהודרת. הולופרנס לעומת זאת מוצג עירום על פי כללי האנטומיה, גופו רפוי, פניו מחוספסות ומעוותות ושערו ארוך ופרוע. הוא יושב על כרית מעל כן הפסל. על פי הסיפור יהודית הכתה בצווארו של הולופרנס פעמיים, סימני חתך על הצוואר מעידים שהיא הכתה פעם אחת ועומדת להכות בצוואר בפעם השנייה.
עריפת ראשו הצפויה של שר הצבא מודגשת חזותית בפסל דרך מבטה העז של יהודית וזרועה המונפת. בנוסף, בגבו של הולופרנס נחצב מדליון שנועד להופיע תלוי בשרשרת על צווארו. חוקרים רבים מאמינים כי במקרה זה השרשרת היא סמליות ישירה לגאווה ומתייחסת לספר תהילים: ”לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ” (ספר תהילים, פרק ע"ג, פסוק ו'), כלומר "הרשעים לובשים גאווה כמו שרשרת ואלימות עוטפת אותם סביבם". ייתכן גם כי הפסל נועד לצפייה מהצד ולא מהחזית: בהסתכלות מהצד הדגש הוא על צווארו של הולופרנס אשר מאוגף משני צידיו על ידי רגליה של יהודית, והוא מרכז תשומת הלב כאשר יהודית מניפה את זרועה לאחור כדי להכות. כך מוסבר הכיתוב "ראו צוואר הגאווה אשר נכרת ביד הענווה" (להלן) בצורה המדויקת ביותר.[5]
ההערכה היא שהכיתוב על כן הפסל ציין במקור: "ממלכות נופלות דרך מותרות (חטאים), ערים עולות דרך מעלות. ראו צוואר הגאווה אשר נכרת ביד הענווה." פסל דרמטי ומפורט זה הוא אפוא מטאפורה של שלטון מדיצ'י כמגיני חירות פירנצה, כמו יהודית, קוטלת הרודן הולופרנס ומגינת העם. השקפה זו נתמכת על ידי דיווחים שמזכירים כתובת שנייה על הכן עליה נכתב "ישועת המדינה, פיירו דה מדיצ'י בן קוזימו, הקדיש פסל זה של אישה הן לחירות והן לחוסן, לפיו האזרחים עם לב בלתי מנוצח ויציב עשויים לחזור לרפובליקה."
הפסל היה במקור מצופה זהב אשר מעט ממנו נשאר על החרב. יציקת הארד נעשתה ב-11 חלקים כדי להקל על תהליך ההזהבה.
כן הפסל דמוי משולש ומכיל חורים אשר נועדו לאפשר את מעבר המים במזרקה. הוא מכיל כמה מהדוגמאות המוקדמות ביותר מתקופת הרנסאנס לפוטי ו"מינגנטס" (אנ'), המתוארים בזמן בציר ענבים, שתייה והשתנה. השתייה מסמלת את חוסר השליטה העצמית של הולופרנס, מה שמוביל בסופו של דבר למותו כשהוא שיכור, וההשתנה מסמלת את תאוותו של הולופרנס ליהודית.
המילים "OPVS DONATELLI FLO" (יצירתו של דונטלו הפלורנטיני) רשומות על הכרית מעל הכן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Palazzo Vecchio". The Museums of Florence. (באנגלית)
- ^ תרגם מיוונית: יצחק זעקיל פרענקיל, ספר יהודית, מהדורת ווארשא 1885, באתר "דעת"
- ^ 1 2 3 Sarah Blake McHam (2001). "Donatello's Bronze "David" and "Judith" as Metaphors of Medici Rule in Florence". JSTOR. (באנגלית)
- ^
Brine, Ciletti, Lähnemann (2010). "The Sword Of Judith. p. 58". OpenBook Publisher.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) (באנגלית) - ^ Roger J. Crum (2001). "Donatello's "Judith and Holofernes" and the Recollection of Albizzi Shame in Medicean Florence". JSTOR. (באנגלית)
