לדלג לתוכן

יהודה בן אליהו הדסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החכם יהודה בן אליהו הדסי המכונה "האבל" בשל השתייכותו לאבלי ציון, היה פילוסוף, הוגה דעות, פרשן מקרא והיסטוריון יהודי קראי, אשר חי בקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) במאה ה-12. מקור כינויו "הדסי" הוא ככל הנראה בשל מקום מוצאו - העיר אדסה (Edessa).

לא ידוע רבות על חייו של יהודה הדסי, אולם מהפרטים הבודדים שכן הגיעו אלינו אנו יודעים שהוא למד אצל אביו החכם אליהו ובעיקר בבית המדרש של אחיו הגדול נתן. הוא היה בקיא בכל גוני הספרות הרבנית כגון תלמודים הבבלי והירושלמי. הוא שלט בשפות רבות ביניהן עברית, ערבית, יוונית וארמית.

ב-9 באוקטובר 1148 החל בכתיבת ספרו העיקרי שנקרא בשם "אשכֹל הכֹפר" או "ספר הפלס". שמו של הספר מובא בתחילת פרק כ"ד בספר: "שבתי וראה אני החוקק זה לשם ה' וקראתי שמו 'אשכול הכופר' וכינויו 'ספר הפלס': פלס ומאזני משפט לה'". ספר זה הוא ספר ביאור מצוות המהווה מעין אנציקלופדיה של האמונה. הספר מסודר לפי סדר עשרת הדיברות ולפי סדר האלף-בית וכתוב בסגנון של פרוזה חרוזה, כאשר החכם הדסי מבאר את המצוות באופן פילוסופי לפי סדר הנושאים. בספר זה הוא מביא מדברי החכמים הקראים שקדמו לו, והוא מהווה מקור מידע חשוב על תפיסותיהם.

יהודה הדסי התנגד באופן מובהק לגילויי עבודה זרה ביהדות זמנו. הוא תוקף את המאמינים בשדים וברוחות וכן את המאמינים באסטרולוגיה.

ספר נוסף שחיבר הוא ספר הדקדוק "תרין בתרין". ספר זה מבאר המשמעויות השונות של מילים דומות בתנ"ך והוא מהווה המשך לעבודתו של החכם אהרון בן אשר.

הדסי חיבר גם פיוטים שארבעה מהם מופיעים בסידור התפילות הקראי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.