סחורה משומשת

סחורה משומשת או יד שנייה היא סחורה השייכת לאדם או לגוף שאינו עוסק במסחר, ומוצעת למכירה על ידו לאחר שקנה אותה במטרה להשתמש בה בעצמו ולרוב גם השתמש בה בפועל. כמו כן נמכרת סחורה כזו על ידי סוחרי יד שנייה, שקיבלו אותה למכירה מבעליה. ישנן סחורות שמקובל מאוד לקנות בדרך זו, כמו מכוניות, ואחרות שפחות מקובל לקנות כך (כלומר המוצר מסיים את חייו לאחר ששימש את בעליו הראשון).

אנשים פרטיים מוכרים סחורה משומשת על ידי יצירת קשר בעזרת מודעות בלוחות מודעות ציבוריים, בעיתונים, באתרי אינטרנט שנועדו לפרסום מודעות כאלה וכדומה. לעיתים אנשים פרטיים מפרסמים אירוע פרטי, חד פעמי, שבו הם מוכרים חפצים רבים שברשותם כסחורה יד שנייה.

סחורה משומשת זולה באופן משמעותי מאשר סחורה חדשה ומכירתה מאפשרת גם לבעליה הקודמים לקבל בחזרה חלק מהכסף שהשקיעו בה. מחירי הסחורה הזולים מסייעים לאנשים דלי אמצעים ולכן חלק ממכירות הציוד המשומש מאורגנות על ידי ארגוני צדקה. מעבר לזאת, מכירות סחורה משומשת משפרות את איכות הסביבה בכך שהן מצמצמות את נפח האשפה – הן מחזירות לשימוש ציוד שעלול היה להיזרק לאשפה.

חנות יד שנייה

חנות יד שנייה היא חנות לסחורה משומשת. ישנן שלוש דרכים להשיג סחורה מאנשים פרטיים עבור חנות יד שנייה:

לקנות את הסחורה.
לקבל את הסחורה במשגור (קונסיגנציה), כלומר לשלם לבעליה רק כאשר מצליחים למכור אותה.
לקבל את הסחורה כתרומה.

חנויות יד שנייה שמקבלות את הסחורה כתרומה הן לרוב חנויות המופעלות על ידי מתנדבים מארגוני צדקה. מחיר המוצרים בחנויות כאלו נמוך במיוחד, כי הוא מכסה את עלויות תפעול החנות בלבד (שכר דירה, עלויות חשמל וכו'). חנויות כאלה גם בררניות פחות בבחירת הסחורה שהן מקבלות. מעבר לזאת, ישנן מדינות כמו ארצות הברית שבהן תרומה לעמותה בלא מטרות רווח זוכה לניכוי מס. לכן אדם או מוסד שתורמים ציוד לחנות של ארגון צדקה, מקבלים מרשויות המס אחוז מסוים ממחיר הציוד.

מוצרים שמקובל למכור בחנויות יד שנייה הם ספרים, הקלטות של מוזיקה וסרטי קולנוע, ביגוד, ציוד ביתי וצעצועים.

בסוף המאה ה-20 ועם תחילת המאה ה-21, התפתחה אופנה מהירה, שיצרה ביגוד זול מאוד, אנשים קנו יותר וזרקו יותר. מטמנות התמלאו בבגדים במצב טוב שנלבשו רק כ-7 פעמים. כתוצאה מכך גדלה תודעת בעיית הזיהום הסביבתי הרב של תעשיית הטקסטיל. בעקבות זה גדלו תנועות של נשים שהבינו שעליהן למנוע זריקת בגדים והרבה נשים התחילו למחזר את בגדיהן או למכור אותן לחנויות יד שנייה, נשים רבות גם 'גילו' את חנויות בגדי היד שנייה כמקור לשינוי המלתחות שלהן בזול. בשנת 2020 הפכה לבישת בגדים יד שנייה לאופנה מקובלת ומכובדת^[1]. נשים גאות שהן תורמות לכדור הארץ על ידי קנית הבגדים הללו.

כלי רכב משומשים

כלי רכב הם מוצר יקר יחסית, ולכן הם מועברים לגרוטאות רק לאחר שנות שימוש רבות, שבהן שימשו בעלים אחדים. בנוסף למכירה ישירה מהבעלים לקונה, מקובלת מכירה באמצעות סוחרים המתמחים בכך. בכלי רכב נהוג לציין את מספר הבעלים הקודמים: מכונית מיד ראשונה היא כזו שנמכרת על ידי בעליה הראשונים, מכונית מיד שנייה היא כזו שנמכרת על ידי בעליה השניים וכו'. ציון זה משפיע על מחיר הרכב. גם זהות הבעלים הקודמים משפיעה על מחיר הרכב. מכונית מאדם פרטי עולה יותר ממכונית דומה לה שבעליה הקודמים היו מקום עבודה שמצמיד מכוניות לעובדיו או חברה להשכרת רכב.

גורמים נוספים המשפיעים על מחירה של מכונית משומשת הם הדגם שלה, שנת הייצור שלה, מספר הקילומטרים שנסעה ומצבה המכני - כולל מעורבותה בתאונות. קביעת מחירה של מכונית משומשת נעשה בעזרת מחירונים - ספרי הדרכה המתעדכנים מדי פעם ומפרסמים את מחירן של מכוניות משומשות. המחירון הבולט למכוניות משומשות במדינת ישראל הוא מחירון לוי יצחק.

יריד יד שנייה

יריד יד שנייה הוא אירוע המוכרז על ידי רשות מקומית, ארגון צדקה או גוף אחר שמקצה לכך מקום, שבו אנשים פרטיים מוזמנים למכור ולקנות סחורה משומשת. יריד יד שנייה המתרחש במקום קבוע (למשל פעם בחודש באותו כיכר) נקרא לרוב שוק פשפשים.
שוק פשפשים הוא שוק המיועד בעיקר למכירת חפצים יד שנייה, אף כי נמכרים בו גם מוצרים חדשים. לרוב מדובר בסחורה לא יקרה ועם טווח איכות נרחב. איכות הסחורות בשוק פשפשים מושפעת בעיקר ממיקומו ומגודלו של השוק. קניות וחיפוש "מציאות" בשוקי פשפשים הן בילוי החביב על אנשים רבים בעולם המערבי. בבריטניה קיימים שווקים דומים בהם נמכרות הסחורות מתוך תא המטען של הרכב ושמן Car boot sale.

יד שנייה באינטרנט

אמנם שימוש חוזר במוצרים הוא מנהג מוכר כבר הרבה שנים, אך פלטפורמת האינטרנט מרחיבה את התופעה ומשדרגת את המסחר בה. ללא האינטרנט מכירת והשכרת יד שנייה מתרחשת רק בעזרת קרבה פיזית למוכר או הגעה ליריד מרוכז. אתרי האינטרנט והאפליקציות מאפשרים למשתמשים לגלות אילו מוצרים מוצעים למכירה או השכרה, באיזה מחיר ובאיזה מיקום גאוגרפי.

בנוסף, באתרים אלו יש לרב מגוון רחב ביותר והגלישה בהם היא נוחה. האתרים המוכרים בישראל בנושא זה הם:יד2, SellMe, Telebuy, פשפשוק, homeless, לוח WinWin ו-Marketplace בפייסבוק.

סמרטוטר

סמרטוטר (ביידיש: אלטע זאכן) הוא סוכן נוסע של סחורה משומשת. הסמרטוטר קונה ומוכר סחורה משומשת וגם מוצא סחורה כזו במקומות בה אנשים משליכים אותה. הסמרטוטר עשוי גם לתקן סחורה משומשת לפני מכירתה. סמרטוטר עשוי לעסוק במכירה מדלת לדלת או לנדוד בין ירידי יד שנייה ושוקי פשפשים.

מכירת גראז'

ערך מורחב – מכירת גראז'

לעיתים אנשים פרטיים מפרסמים אירוע פרטי, חד פעמי, שבו הם מוכרים חפצים רבים שברשותם כסחורה יד שנייה. אירוע כזה מתרחש לרוב בחניה המקורה הפרטית של אותם אנשים ומכונה מכירת גראז' (מאנגלית: Garage sale). אירוע כזה מתרחש לרוב בתחילת האביב, אחרי שאנשים מסדרים את ביתם ואת מחסניהם לקראת הקיץ. אירוע כזה יכול להתקיים גם לפני מעבר דירה.

מכירה מוסדית

מכירת סחורה משומשת נעשית גם על ידי גופים מוסדיים, כגון תאגידים ומשרדי ממשלה, המעמידים למכירה ציוד ורכיבים שאין צורך בהם. במסגרת זו נכללים פריטים שאינם נמכרים על ידי אנשים פרטיים, כגון ציוד צבאי (מביגוד ועד מטוסי קרב) וציוד משרדי.

מסחר חברתי

החלפה של מוצרים בין אנשים, ללא תמורה כספית. בשנת 2020 נוצרה אפליקציה בשם "Shareitt" המאפשרת מסחר חברתי של פריטים בין אנשים. המסחר בShareitt לא מתבסס על מסירת פרטים ללא תמורה מצד אחד, וגם לא על מכירת וקניית פרטים תמורת כסף. המסחר מבוסס על "מטבעות Shareitt" על מנת ליצור שוק חברתי המבוסס כולו על שיתופיות וניצול הקיים בכדור הארץ.^[2]

מסירת חפצים חברתית

לעיתים קרובות אנשים מפנים חפצים ישנים אשר אין להם שימוש בהם, אך הם במצב תקין או כמעט תקין. במקרה כזה נהוג להשאיר את החפצים בפינת רחוב ליד מוקד אשפה מרכזי על מנת שמישהו ימצא בהם שימוש.

בישראל הוקם בשנת 2006 אתר חברתי לשיתוף חפצים, פרויקט אגורה אשר מהווה פלטפורמה למסירת חפצים בין אנשים בצורה יעילה יותר מאשר הנחתם ברחוב. האתר זכה להצלחה רבה ונכון לשנת 2013 יש לו מאות אלפי משתמשים ועשרות אלפי חפצים נמסרים דרכו מדי שנה.