יבלת עור
 | |
| מיקבץ של יבלות מהטיפוס הפשוט בבוהן הרגל | |
| תחום |
רפואת עור  |
|---|---|
| גורם |
נגיף הפפילומה האנושי |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/1133317 |
| DiseasesDB | 28410 |
| MeSH | D014860 |
| MedlinePlus | 000885 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | B07 |
  | |
יבלת עור, מזיהומי העור הנגיפיים, היא גידול עור קטן הנגרם על ידי נגיף ממשפחת נגיפי הפפילומה האנושית (HPV – Human Papilloma Virus). כיום מוכרים כ-100 טיפוסים של נגיפים ממשפחה זו שמחוללים צורות שונות של יבלות. היבלת עשויה להיעלם מעצמה לאחר מספר חודשים, אך יכולה להישאר שנים, ואף לחזור לאחר ריפויה. היבלות מידבקות מאדם לאדם. מיעוט מטיפוסי נגיפי הפפילומה ידועים כמחוללי סרטן. כנראה שיש מרכיב תורשתי ברגישות ליבלות עור.
מבוא
[עריכת קוד מקור | עריכה]צמיחה של היבלת קשורה לחדירתו של הנגיף לגוף במקום תורפה בו יש סדק בעור או שהעור נחבל. הנגיף פוגע בתאי אפיתל בלבד כמו עור וריריות, לאחר תקופת דגירה של כמה חודשים. לעיתים הנגיף נמצא בגוף באופן רדום והשפעתו לא ניכרת או שהיא ברמה מיקרוסקופית. ההתמודדות עם הנגיף (כמו בנגיפים רבים אחרים) תלויה ביכולת של המערכת החיסונית של הגוף להתמודד איתו.
הגודל והצורה של היבלת נקבע בהתאם לסוג הנגיף ומיקומה של היבלת. ישנם כמה טיפוסים אופייניים של יבלות. ישנן יבלות המופיעות כבודדות וישנן המופיעות בצבירים. היבלת עשויה להופיע בכל מקום על פני הגוף. מקומות שכיחים בגוף הם הידיים והרגליים ובמיוחד כפות הידיים והרגליים. אף שהיבלת עשויה להופיע בכל גיל, היא מצויה במיוחד אצל ילדים.
לרוב מדובר בפגם אסתטי ומטרד שאין לו סימפטומים נוספים. לעיתים מתלווה לה חוסר נוחות, במיוחד כאשר היא מתפשטת באזורים נרחבים, ולעיתים היבלת עלולה לגרום לכאב עקב גירוי העצבים, ובמיוחד כאשר היא מופיעה בכף הרגל בשל הדריכה עליה. מבין הנגיפים שמחוללים את היבלת, יש כמה סוגים נדירים שעלולים לתקוף את צוואר הרחם והפין ולהפוך לסרטניים, אך רוב היבלות אינן ממאירות.
טיפוסי יבלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביבלות נהוג להבחין בין הטיפוסים הבאים:
- יבלת פשוטה
- יבלת מורמת מעל פני שטח העור. פני השטח שלה מחוספסים. גודלה עד סנטימטר. לרוב צבעה יהיה אפור או צהוב וצורתה מזכירה כרובית. היבלת הפשוטה היא הנפוצה ביותר (כ-70% מכלל היבלות). נפוצה על פני הידיים (סביב הציפורניים, האצבעות וגב כף היד) המרפקים והברכיים.
- יבלת שטוחה
- יבלת קטנה בעל פני שטח חלקים. בצבע העור או בגוון שיזוף. יכולה להופיע במספר רב של מופעים. גודלה בין 2–5 מ"מ. נפוצה על פני הפנים (יבלת תפילה), הצוואר, שורש כף היד והברכיים.
- יבלת חוטית
- יבלת בצורת חוט ארוך וצר. נפוצה על פני הפנים, במיוחד ליד העפעפיים והשפתיים.
- יבלת כף הרגל
- יבלת שמצויה בדרך כלל בנקודות לחץ, ומתפתחת על גוש סוליית כף הרגל. צורתה שטוחה בשל הלחץ של ההליכה. והיא רגישה וכואבת בדרך כלל. לרוב היא זרועה במרכזה בנקודות שחורות, שהם כלי הדם המזינים את היבלת. נחשבת כיבלת שקשה לטיפול.
- יבלת של איברי המין – קונדילומה
- יבלת שנמצאת באזור של איברי המין. בניגוד לשאר היבלות היא מידבקת ומועברת ביחסי מין. הזנים הגורמים ליבלת זו הם מהסוגים HPV-18, HPV-6, HPV-11 ,HPV-16. מערכות יחסים רבות מגדילות את הסיכון ללקות ביבלות אלו. בדרך כלל היבלות מתרפאות בעצמן באופן ספונטני.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]צריבה קרה באמצעות חנקן נוזלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום ברפואה הטיפול ברוב יבלות העור באמצעות הקפאתה בחנקן נוזלי נחשב לטיפול הזמין והזול ביותר. בטיפול זה גורמים לכוויית קור ביבלת. הכווייה מגיעה עד שורש היבלת ומסביב לה. בטיפול בחנקן נוזלי משתמשים בקיסם שבראשו צמר גפן שהוטבל בחנקן נוזלי, או בהתזה של חנקן נוזלי ממכל התזה על היבלת. טיפול שיכול להיות נקודתי יותר ומאפשר לרופא לראות מה מצב היבלת בזמן הטיפול. תופעות לוואי של הטיפול הם כאב מסוים בזמן הטיפול, אדמומיות בעור שמסביב לצריבה, ולעיתים שלפוחיות נוזלים מסביב ליבלת, שיכולות להיות דמיות במקרים קיצוניים. לאחר כשבועיים שלושה, היבלת משחירה ונושרת מאליה.
צריבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לצרוב את היבלת באמצעות זרם חשמלי (מחט חשמלית) או באמצעות קרני לייזר. שתי השיטות יעילות מאוד, אך כרוכות בכאב ולכן לעיתים נעשות תוך הרדמה מקומית של האזור.
מריחת תכשירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריחת תכשירים המכילים תמיסת פלואורו אורציל עם חומצה סליצילית שממיסים את שכבת הקרן. לטיפול ביבלות קטנות נמצאים תכשירים ביתיים בשם ורוציד או ורומל המכילים תמיסת פלואורו אורציל עם חומצה סליצילית, אך הטיפול בהם ממושך (טיפול יומי של כשישה–שבעה שבועות) ודורש סבלנות והתמדה, בניגוד לטיפול בחנקן נוזלי שיכול לפתור את הבעיה בתוך טיפול או שניים. יתרונם שאין כלל כאב.
טיפולים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעבר היה מקובל לטפל ביבלות פשוטות באמצעות חומצות מאכּלות מסוגים שונים. טיפולים נוספים שקיימים הם קילוף היבלת בעזרת חומצה סליצילית בריכוז גבוה, וטיפול באמצעות חומצה לקטית. ביבלות פשוטות ניתן להשתמש בכימיקלים כמו חומצה טריכלורואצטית או קנתרידין. ניתן גם להשתמש בגירוד כירורגי שנעשה בהרדמה מקומית, ביבלות כף הרגל בעיקר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נטע סופר צור, איך נוצרות יבלות ולמה קשה להיפטר מהן?, באתר הארץ, 3 באפריל 2019- יבלת עור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.