יאקוב פרידריך פריס
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1773 Barby, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1843 (בגיל 69) ינה, הדוכסות הגדולה של סקסוניה-ויימאר-אייזנך |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת פרידריך שילר |
| מוסדות | |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, סופר |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| יצירות ידועות |
Neue oder anthropologische Kritik der Vernunft |
  | |
יאקוב פרידריך פריס (בגרמנית: Jakob Friedrich Fries) (23 באוגוסט 1773 - 10 באוגוסט 1843) היה פילוסוף, מתמטיקאי ופיזיקאי גרמני.
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יאקוב פריס נולד בעיירה ברי בסקסוניה-אנהלט, השכלתו הייתה דתית-נוצרית אך העמקה בלימודי פילוסופיה ובעבודותיו של עמנואל קאנט גרמה לו להתרחק מן הדת. הוא למד באוניברסיטאות של ינה ולייפציג כאשר בשנת 1805 הוזמן להיות פרופסור למתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג. בזמן עבודתו באוניברסיטה פרסם את אחת מן עבודותיו החשובות - "Neue Kritik der Vernunft", המהדורה השנייה והמורחבת פורסמה בשנים 1828-1831 (the Neue oder anthropologische Kritik der Vernunft).
פריס התנגד לדעותיו של פרידריך וילהלם שלינג ובשנת 1812 אף פרסם מאמר בנושא ("Von deutscher Philosophie, Art und Kunst").
בשנת 1814 ניסה פריס להתמנות לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין, אך כשל.
אנטישמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריס היה בעל דעות אנטישמיות, בשנת 1816 פרסם פריס מאמר בשם "על הסכנה הנשקפת לרווחתו ולאופיו של העם הגרמני מצד היהודים" ("Über die Gefährdung des Wohlstandes und des Charakters der Deutschen durch die Juden"). במאמר זה, שפורסם בכתב העת של אוניברסיטת היידלברג, הוא הציע מספר הצעות מעשיות להקטנת ממדי הסכנה: לבטל את מוסדות החינוך היהודיים; לעודד הגירת יהודים מגרמניה ולאסור על הגירת יהודים לגרמניה; לאסור נישואין בין יהודים לנוצרים; לאסור על יהודים להעסיק משרתים נוצרים (בייחוד משרתות); ולחייב את היהודים לענוד על בגדיהם ציון מזהה מיוחד, שיבחין אותם מהאוכלוסייה הכללית.[1] הוא ציין שבהשפעת היהודים החומריות בחברה הגרמנית גדלה ולכן רצוי לבדל אותם מהחברה הגרמנית. מאמר זה היה בין היתר בסיס לפרעות "הפ-הפ" בשנת 1819.
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1816 בהיותו ביינה הוא פרסם מאמר "Von deutschem Bund und deutscher Staatsverfassung" בו הוא פנה לגרמנים צעירים. במאמר זה הוא צידד באיחוד גרמניה (שאז הייתה מחולקת למספר רב מאוד של מדינות). פעילותו של פריס הביאה לכך שפורסמו תקנות חדשות לגבי פעילות פוליטית באוניברסיטאות. בשל הדעות הפוליטיות שלו והשתתפותו במהומות הסטודנטים בשנת 1817 נאסר עליו ללמד פילוסופיה והוא המשיך ללמד מתמטיקה ופיזיקה בלבד.
בשנת 1818 אחד מתלמידיו של פריס רצח את המחזאי הגרמני אוגוסט פון קוצבו על רקע דעותיו הפוליטיות. במהלך החקירה נמצאו במסמכיו מכתבים שהוא קיבל מפריס. כתוצאה מכך בוטלו כל הרצאותיו באוניברסיטה, אך הוא המשיך לקבל את משכורתו. בהמשך, בהדרגה, הוא התחיל ללמד מחדש.
פריס היה מעורב בוויכוח עם גאורג וילהלם פרידריך הגל. בספרו קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט הגל ציין שעבודותיו של פריס אינן מעמיקות דיו ולכן מסקנותיו אינן נכונות ומשטיחות את הגותו של קאנט.[2] הגל גם מתח ביקורת על כך שפריס השתתף בפעילות הפוליטית של הסטודנטים, וראה בו מי שדוחה את השכל לטובת הרגש הסובייקטיבי והשרירותי, דבר מסוכן מבחינה פוליטית.[3] יש לציין כי בניגוד לפריס הגל הציג עמדה פרו יהודית בספרו והדגיש את חשיבות הענקת הזכויות ליהודים, שכן ”היהודים הם בראש ובראשונה בני אדם.”.[4]
פריס ענה שהגל מנסה להגן על המשטר הקיים ועל מעמדו במסגרת המשטר הנוכחי, האשמת שווא אותה הדהד קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור חייו
- תיאור הפילוסופיה של פריס
- יאקוב פרידריך פריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שלמה אבינרי, הרצל, עמ' 39–40.
- ^ קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, עורך פיני איפרגן, תרגום גדי גולדברג, הוצאת שלם, ירושלים, התשע"א 2011, עמ' 37.
- ^ קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, עורך פיני איפרגן, תרגום גדי גולדברג, הוצאת שלם, ירושלים, התשע"א 2011, עמ' 8.
- ^ פילוסופיה של המשפט, עמ' 238