טרשים
טְרָשִים היא אדמת אבנים, או שטחים גדולים מכוסים סלע אחד שטוח, שאינם ראויים לזריעה, או גושי סלע חשופים הבולטים מעל פני הקרקע. הביטוי המקובל הוא "אדמת טרשים".
מקור המילה מהמשנה. דוגמאות: "ואם סיקל יוציא לים או לנהר או למקום הטרשים" (תוספתא שביעית, ג ה), "ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון" (מסכת סוטה לד).
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היחיד היא טֶרֶש לא נהוגה.
- השורש ט.ר.ש. כנראה מארמית בה הפועל טִרֵשׁ משמעו להקשות או לסתום דוגמה: לא בחֲמִימֵי דכָּווצֵי ולא בקְרִירֵי דְמְטָרְשֵׁי אלא בפשורי (חולין מ"ז ע"ב) |דְּמַחְיֵיה (למטבע) בְּקוּרְנְסָא וְטַרְשֵׁיהּ (בבא קמא צ"ח). וכמו במילה טרשת.
