לדלג לתוכן

טרין ט. מין-הא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרין ט. מין-הא
Trinh T. Minh-ha
לידה 1952 (בת 72 בערך)
האנוי, וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, וייטנאם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין (1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ז'אן-פול בורדייה
פרסים והוקרה
  • פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (2012)
  • פרס מכון הסרטים האמריקאי ליוצרים עצמאיים על שם מאיה דרן (1991)
  • מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טרין ט. מין-האאנגלית: Trinh T. Minh-ha; נולדה בשנת 1952 בהאנוי) היא יוצרת סרטים וייטנאמית, חוקרת ספרות, מלחינה ופרופסור למגדר וחקר האישה. היא מייצרת סרטים זה שלושים שנה, כאשר סרטה האחרון, Forgetting Vietnam, יצא לאקרנים בשנת 2015. סרטיה הידועים ביותר הם Reassemblage, אשר נחשף לקהל הרחב בשנת 1983, ו-Surname Viet Given Name Nam, אשר נוצר בשנת 1989. היא זכתה בפרסים ועיטורים רבים, ביניהם פרס מכון הסרטים האמריקאי ליוצרים עצמאיים על שם מאיה דרן (אנ'), הסרט התיעודי הטוב ביותר ומלגות מארגונים, מועצות וסוכנויות שונות.[1]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרין ט. מין-הא נולדה בשנת 1952 בהאנוי, וייטנאם. היא היגרה לארצות הברית בשנת 1970, לאחר שלמדה בווייטנאם ובפיליפינים. היא למדה הלחנה, אתנו-מוזיקולוגיה וספרות צרפתית באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, שם היא קיבלה את תואר הדוקטור שלה. מין-הא גם עבדה פעמים רבות עם בן זוגה ז'אן-פול בורדייה (Jean-Paul Bourdier), צלם זוכה פרסים מקליפורניה[1].

מין-הא ערכה מחקר אתנוגרפי שארך שלוש שנים במערב אפריקה. מחקר זה הוביל לסרטה הראשון, Reassemblage, שהוא סרט דוקומנטרי יוצא דופן[2].

כעת היא פרופסור למגדר ומחקר האישה ורטוריקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

סגנון יצירתה המיוחד שמתמקד במחקר תרבותי השתנה והתפתח במהלך שנות עבודתה, יש שיגידו עקב מוצאה הווייטנאמי, שנות מחקרה במערב אפריקה וחייה כמהגרת באמריקה[3].

  • Reassemblage - סרטה הראשון של מין-הא, צולם בשנת 1982 ועוסק במחקר אתנוגרפי של שבטים ממערב אפריקה. הוא נחשב לסרטה המוכר ביותר ופורץ הדרך שלה. הסרט מאתגר את החשיבה של הצופה הממוצע ומאפשר לו לחשוב בעצמו על משמעויות הצילומים.
  • Naked Spaces - Living is Round - הוא סרט דוקומנטרי, שצולם בשנת 1985 וחוקר את החיים היומיומיים באזורים הכפריים בשש מדינות במערב אפריקה (מאוריטניה, מאלי, בורקינה פאסו, טוגו, בנין וסנגל).
  • Surname Viet Given Name Nam - בעבודה מורכבת זו אשר צולמה בשנת 1989, מין-הא חוקרת את תפקידן החברתי של נשים וייטנאמיות בעבר ובהווה, בעזרת שימוש בריקודים, טקסטים מודפסים, שירה עממית ובמילותיהן וחוויותיהן של נשים וייטנאמיות מווייטנאם (מהדרום ומהצפון) ומארצות הברית.
  • Shoot for the Contents - סרט זה עוסק בסין, וצולם בשנת 1991, והוא מהווה מחקר ייחודי של שמות וסיפורים אלגוריים בסין. הסרט דן במושגי כוח ושינוי, לאור אירועי כיכר טיין-אן-מן בשנת 1989.
  • A Tale of Love - הסרט צולם בשנת 1995, ומציג את חוויית ההגירה הווייטנאמית דרך "קיו", מ"סיפורו של קיו" (אנ'), שיר אפי הנחשב לעבודה החשובה ביותר בספרות וייטנאמית. בסיפור הווייטנאמי מהמאה ה-19 מסופר על קיו של אותה תקופה, מעין קדושה מעונה העוסקת בזנות למען טובת משפחתה. מין-הא העבירה את הסיפור אל ארצות הברית של תקופתה, בה קיו המודרנית נתפסת בין שתי תרבויות ונקרעת בין צורך כלכלי לחושניות.
  • The Fourth Dimension - בשנת 2001, מין-הא יצאה למסע חדשני עם הסרט הזה, המהווה בחינה של יפן דרך אומנותה, תרבותה וטקסיה החברתיים. כמו סרטיה הקודמים, גם סרט זה הוא עבודה רבת רבדים, ובראשם חקר ההשפעה של מדיית הווידאו על יצירת תמונות.
  • Night Passage - סרט דיגיטלי זה יצא בשנת 2004 והוא עוסק בחברות ומוות. נוצר כהוקרה לרומן הקלאסי של קנזי מיאסאקה (Kenji Miyazawa) Milky Way Railroad, הסיפור מתפתח סביב המסע הרוחני של אישה צעירה, המלווה על ידי חברה הטוב ביותר וילד קטן.
  • Forgetting Vietnam - סרט זה יצא בשנת 2015, אך מציג תמונות וקטעי וידאו מ-1995 ומ-2012. הסרט הוא מעין דיאלוג בין שני אלמנטים - האדמה והמים - שיוצרים את המונח מדינה בווייטנאמית (מבחינה לשונית). הסרט מתאר את ההתנגשות בין שני אלמנטים אלה: האדמה - התרבות עתיקת היומין הקבועה ונתונה באדמת וייטנאם, מול המים - החדש שמשתנה כנוזל בזמן של גלובליזציה מהירה.[1]

אפיונים ייחודיים של יצירותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין-הא ידועה בעיקר בזכות סרטיה וסגנון יצירתה יוצא הדופן - עבודותיה של מין-הא עוסקות בעיקר בפמיניזם ופוסט-קולוניאליזם. לדבריה, עבודותיה מתאפיינות ב"חופש מתנאי הסובייקטיביות והאובייקטיביות ועדיין מגלות את שניהם"[4]

בריאיון עם טינה ספנגלר מקולג' אמרסון, מין-הא הצהירה שהיא לעיתים נדירות חושבת ביצירותיה על העברת מסר. לדידה, כל סרט וספר שהיא יוצרת מתחילים מרעיון כלשהו, ומשם ממשיכים בתהליך שבסופו מתקבל תוצר שונה לגמרי מהרעיון ההתחלתי, אך הרעיון ההתחלתי לא נאבד. היא טוענת שמן הראוי שכל יוצר יעביר לצופיו גם עמדות חברתיות ולא יסתפק בהצגת הנרטיב הסיפורי כשלעצמו[5].

בסרטה הראשון, Reassemblage, היא מראה את השקפותיה על דוקומנטריים אתנוגרפיים מסורתיים - כבר בראשית הסרט היא מצהירה שאינה מתכוונת "לדבר על משהו". הסרט הוא קובץ של תמונות וקטעי וידאו של שבטים אפריקאים אשר צולמו בסנגל מתקופת מסעה של מין-הא במערב אפריקה, וכולל מעט מאוד קריינות. כאשר הצופים מצפים לקול מדעי יודע-כל, שייתן משמעות לתמונות האקראיות לכאורה, הם מקבלים אך ורק את החלק הוויזואלי בסרט. מין-הא מסרבת לעשות את הסרט על דבר מה מסוים, בשונה לגמרי מהסרטים הדוקומנטריים הפופולריים אליהם מורגל הצופה הממוצע. בכך מונעת מין-הא מהצופה את ההזדמנות "לשמור" ו"לתייג" תרבות באופן מקובע באמצעות קול של דובר מוסמך. בדרך זו, מותירה מין-הא לכל אחד מהצופים ביצירותיה חופש למצוא את הפרשנות בכוחות עצמו.

מין-הא ידועה גם בזכות ספריה בעלי הסגנון הייחודי. בספרה: Woman, Native, Other: Writing Postcoloniality and Feminism, היא משתמשת בשיטה עם מטרה דומה לזו של סרטה הראשון. מין-הא כותבת בצורה אשר דורשת מהקורא להישאר ממוקד בכמה נושאים שונים בו זמנית, ללא "קרקע" יציבה, שספר ממוצע מספק בדרך כלל (דעה כללית, דוקטרינה). סגנון כתיבה זה מערער את הקוראים וכופה עליהם למצוא את דעתם בנושא, ולא את דעתה של הסופרת. אפילו ארבעת החלקים של הספר נראים לא מחוברים מבחינת נושאים. מין-הא משתמשת בשיטה זו כדי ליצור טקסט שהוא, למראית העין לפחות, "שטוח" - טקסט שממנו הקורא לא יכול לקחת כמה נקודות מרכזיות ולרשום אותן בתודעתו על מנת להיזכר בהן מאוחר יותר. במקום זאת, "השטחיות" מכריחה את הקורא לחזור על הטקסט ולשים לב לכל צעד שבו, במקום להתרכז בכמה נקודות מרכזיות. מין-הא אומרת שהיא משתמשת בשיטה זו בשביל למנוע מהקוראים "להיצמד" לתאוריה או מחשבה מסוימת, ולקבל אותה כנכונה תמיד. בעיניה, טיעון צריך לעולם להתמשך, ואף פעם לא להתקבל לגמרי ולהפוך לדוגמה (Dogma) מוסכמת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Trinh T. Min-ha, Trinh T. Min-ha - Home
  2. ^ Trinh T. Minh-ha, Women Make Movies
  3. ^ John Longballa, Trinh T. Minh-ha, Voices from the Gaps
  4. ^ Woman, Native, Other: Writing Postcoloniality, Indiana University Press
  5. ^ Tina Spangler, Interviewer Interviewed: A Discussion with Trinh T. Mihn-ha, Pages | Emerson College, ‏Winter 1993 (ארכיון)