טיפוס בולדרינג

בולדרינג (באנגלית: Bouldering) או טיפוס סלעים^[1] התחיל במקור כטיפוס על סלעים גדולים - בולדרים (boulders). כיום נהוג לייחס את המונח לכל טיפוס בגובה נמוך (עד כשישה מטרים) כאשר המטפס אינו מאובטח בעזרת חבל. בגלל המגבלות האלו, בטיפוס בולדרינג בדרך כלל עובדים על מספר מצומצם של צעדים או מטפסים בעיקר לצדדים, ולא מעלה כמו בסגנונות אחרים כמו הובלה או Top Rope.

האבטחה בבולדרינג נקראת ספוטינג (spotting), ואינה נעשית בעזרת חבל ועגינות אלא על ידי מאבטח (ספוטר - spotter) ומזרן מיוחד הנקרא קראש-פד (crash-pad) או שניהם. תפקיד המאבטח אינו למנוע את הנפילה או את הפגיעה בקרקע, אלא לכוון את הנפילה כך שהמטפס ינחת על הרגליים ולא על הראש או על הגב. אם יש מזרן, תפקיד הספוטר גדול יותר: לשמור על הראש ועל הגב, להעביר את המזרן כך שבכל רגע הוא יהיה במקום בו הוא אפקטיבי ביותר, לכוון את הנופל כך שייפול על המזרן, ולדאוג שהנופל יישאר על המזרן. למעשה הספוטר מכוון את הנפילה, ומעט בולם אותה כך שהפגיעה בקרקע תהיה חלשה יותר.

קירות טיפוס רבים הם "בולדר" - חלקם גדולים מאוד ומציעים מגוון גדול של מסלולים ברמות שונות.

בבולדרים כל הקירות (ובדרך כלל גם התקרה) בנויים כקירות טיפוס ועל רצפתם מזרנים עבים על מנת לרכך את הנפילה. טיפוס בולדרינג מאפשר למטפס לעבוד על טכניקות וצעדים ספציפיים ללא צורך לטפס מסלול שלם, ומכיוון שבדרך כלל האבטחה נעשית בעזרת מזרנים גם אין צורך בבן-זוג - מאבטח, לצורך הטיפוס.

החל מטוקיו 2020 טיפוס הוא ענף אולימפי בו כל ספורטאי מתחרה בבולדרינג, טיפוס בהובלה וכן ספיד קלימינג ומדורג על פי ציון כללי בשלושת תת-הענפים.^[2]

סגנון הבולדרינג נפוץ הן בטיפוס קירות והן בטיפוס בטבע.

בשנת 2018, זכה המטפס הישראלי אלכס חזנוב במדליית זהב בטיפוס בולדרינג בסבב גביע העולם (IFSC Climbing Worldcup).