טיסה 447 של אייר פראנס
 | |
| מטוס האיירבוס A-330-200 של חברת אייר פראנס, אשר התרסק בתאונה, בתמונה משנת 2007 | |
| תאריך | 1 ביוני 2009 |
|---|---|
| מיקום | מעל האוקיינוס האטלנטי, סמוך לארכיפלג פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש |
| גורם | טעות אנוש |
| קואורדינטות | 3°03′57″N 30°33′42″W / 3.0658333333333°N 30.561666666667°W |
| הרוגים | 228 |
| ניצולים | 0 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | איירבוס A330-200 |
| מספר זנב | F-GZCP |
| מוצא | נמל התעופה הבינלאומי ריו דה ז'ניירו-גאליאו |
| יעד | נמל התעופה שארל דה גול, פריז |
| מפעיל | אייר פראנס |
| נוסעים | 216 |
| אנשי צוות | 12 |
|
(למפת צפון האוקיינוס האטלנטי רגילה)   מיקום ההתרסקות | |
  | |
טיסת אייר פראנס 447 (Air France Flight 447) הייתה טיסה מסחרית של מטוס נוסעים מדגם איירבוס A330-200, מנמל התעופה הבינלאומי גאליאו בריו דה ז'ניירו, ברזיל לנמל התעופה שארל דה גול, ליד פריז, צרפת אשר התרסק בלב האוקיינוס האטלנטי כ-1100 קילומטרים צפון מזרחית לעיר נאטאל בברזיל, וכ-1,500 קילומטרים דרום מערבית לכף ורדה, ב-1 ביוני 2009. כל 216 הנוסעים ו-12 אנשי הצוות של המטוס נספו בהתרסקות. תאונה זו הייתה החמורה ביותר בהיסטוריה של חברת התעופה אייר פראנס ותוארה כאסון האווירי החמור בתולדות התעופה הצרפתית. הייתה זו התאונה הקטלנית הראשונה בתולדות מטוס הנוסעים איירבוס A330, מאז שנכנס לשירות.
בדו"ח הסופי של חקירת התאונה,[1] שפורסם ביולי 2012 על ידי המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית בצרפת, עולה שהמטוס התרסק לאחר הזדקרות אשר נגרמה כתוצאה מנתוני מהירות לא עקביים על צגי תא הטייס, הפסקת פעולת טייס אוטומטי, ופעולת אחד מטייסי המשנה שהביאה להתרוממות אף המטוס למרות אזהרות אוטומטיות מפני הזדקרות. פעולת טייס המשנה הביאה לירידת מהירות הטיסה ולנפילה מהירה של המטוס מגובה הטיסה. הדו"ח אף קובע כי טייסי המטוס לא קיבלו אימון מתאים להטסת ידנית של המטוס במטרה למנוע הזדקרות בעת טיסה בגובה רב וכי מיומנות זו לא הייתה חלק מתוכנית האימון של טייסי מטוסים מדגם זה, קודם למועד התאונה[2].
לא התברר הגורם לתקלה בעטיה הפסיקו להופיע נתונים על מהירות הטיסה בתא הטייס, אולם חוקרי התאונה הניחו כי התקלה נגרמה כתוצאה מהצטברות קרח בתוך צינורות הפיטו, דבר שמנע מחיישני המהירות למדוד את לחץ האוויר הנוצר בעת תנועת המטוס לפנים. חקירת התאונה התעכבה כיוון שלא נותרו בחיים עדי ראייה לתאונה, או רישומי רדאר, והיה קושי באיתור הקופסאות השחורות, אשר נמשו מקרקעית האוקיינוס רק בחודש מאי 2011, כמעט שנתיים לאחר התאונה.
פרטי הטיסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטוס האיירבוס A330-200, שסימונו F-GZCP, טס לראשונה ב-25 בפברואר 2005. בעת המראתו לטיסה 447 צבר המטוס 18,870 שעות טיסה. המטוס המריא מריו דה ז'ניירו ב-31 במאי 2009, בשעה 19:03, זמן מקומי (22:03 UTC). זמן הנחיתה המתוכנן בפריז היה 11:10, זמן מקומי (9:10 UTC).
הקשר המילולי האחרון עם המטוס היה כשלוש שעות לאחר ההמראה, בשעה 22:33 לפי שעון ברזיל. הדיווח היה שגרתי והצוות דיווח על כניסה מתוכננת למרחב האווירי של סנגל בעוד כ-50 דקות. בשעה 22:48 שעון ברזיל, עזב המטוס את תחום הכיסוי של המכ"ם בברזיל. בארבע הדקות האחרונות שבהן התקיים קשר עם המטוס, בין 23:10 ל-23:14 לפי שעון ברזיל, שודרו ממנו הודעות מצוקה אוטומטיות אחדות[3]. קשר אחרון עם המטוס היה עם קליטת הודעה אוטומטית, שמסרה על קצר חשמלי וכשל במערכות האלקטרוניות. המטוס נתקל במערבולות חזקות בעת הטיסה. עם זאת, רשויות התעופה בפריז מסרו בהודעתם הראשונה כי הקשר עם המטוס אבד זמן רב לאחר מכן, בערך בשעה 6:00 UTC ; בזמן כזה היה המטוס אמור להיות קרוב בהרבה לאירופה, בסביבות האיים האזוריים. בעת ניתוק הקשר טס המטוס בגובה 35,000 רגל, כ-10,670 מטרים, ובמהירות 453 קשר, מעל 800 קמ"ש.
ב-23:10 שעון ברזיל, הטייס האוטומטי התנתק, ככל הנראה בגלל שכבת קרח על צינורות הפיטו. מערכות הדחף האוטומטיות של המנועים התנתקו שלוש שניות לאחר מכן. אזהרת ניתוק הטייס האוטומטי נשמעה ב-מערכת הקול[4].
טייס המשנה השתלט ידנית על המטוס. ללא הטייס האוטומטי, במקביל, הוא משך בפתאומיות את מקל הצד שלו, תוך כדי שהוא מרים את החרטום. פעולה זו הייתה לפי דוח החקירה מיותרת ומוגזמת[5]. אזהרת העיכוב של המטוס נשמעה לזמן קצר פעמיים בגלל חריגה מזווית התקפה, ומהירות האוויר המצוינת של המטוס ירדה בחדות מ-274 קשר (507 קמ"ש) ל-52 קשר (96 קמ"ש). זווית ההתקפה של המטוס גדלה, והמטוס החל לאחר מכן לטפס מעל גובה השיוט שלו של 35,000 רגל. במהלך עלייה זו, המטוס הגיע למהירויות אנכיות העולות בהרבה על קצב הטיפוס האופייני ל-A330, אשר בדרך כלל עולה בקצבים שאינם עולים על 2000 רגל לדקה (10 מ' לשנייה; 37 קמ"ש). המטוס חווה מהירות אנכית שיא קרובה ל-7,000 רגל לדקה (36 מ' לשנייה; 130 קמ"ש).
שני מקליט הטיסה הפסיקו להקליט בשעה 23:14 שעון ברזיל, 02:14 UTC, או 04:14 שעון פריז. 3 שעות ו-45 דקות לאחר ההמראה. בשלב זה, מהירות הקרקע של המטוס נרשמה כ-107 קשר (198 קמ"ש), והמטוס יורד במהירות של 10,912 רגל לדקה (55.43 מ"ש) 108 קשר (200 קמ"ש) מהירות אנכית שלו היה 16.2 מעלות עם החרטום למעלה, עם גלגול זווית של 5.3° שמאלה במהלך הירידה שלו, המטוס הסתובב יותר מ-180° ימינה לכיוון מצפן של 270°. המטוס פגע במי האוקיינוס במהירות של 152 קשר (282 קמ"ש), הכוללים רכיבים אנכיים של 108 קשר (200 קמ"ש) ואופקיים של 107 קשר (198 קמ"ש), כל 228 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו בפגיעה[5].
זמן קצר לאחר השעה 04:00 UTC, כשהטיסה לא הצליחה ליצור קשר עם בקרת התעבורה האווירית בסנגל או בכף ורדה, ניסה הבקר בסנגל ליצור קשר עם המטוס. משלא קיבל תגובה, ביקש מהצוות של טיסת אייר פראנס מסאו פאולו לפריז, לנסות ליצור קשר עם AF447; גם זה לא זכה להצלחה.
לאחר שניסיונות נוספים ליצור קשר עם טיסה 447 לא צלחו, החל חיפוש אווירי אחר האיירבוס הנעדר משני צדי האוקיינוס האטלנטי. מטוסי חיל האוויר הברזילאי מהארכיפלג פרננדו דה נורוניה ומטוסי סיור צרפתיים שבסיסם בדקר, הובילו את החיפוש. הם נעזרו במטוס סיור ימי מסוג Casa 235 ומטוס סיור ימי של חיל הים האמריקני לוקהיד מרטין P-3 Orion נגד צוללות.
יממה וחצי לאחר ההתרסקות חיל האוויר הברזילאי זיהה שברים ושובל של דלק סילוני, פזורים לאורך רצועה באורך של 5 ק"מ ליד ארכיפלג פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש כ-250 קילומטרים מאתר ההתרסקות. בין היתר מצאו מושב מהמטוס[6].
חיפושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פקחי טיסה ברזילאים פנו לעמיתיהם בסנגל בשעה 2:20 UTC, כאשר הבחינו שהמטוס לא דיווח, כנדרש, על מעברו למרחב האווירי הסנגלי. חיל האוויר הברזילאי החל במבצע חיפוש והצלה מאיי פרננדו די נורוניה הברזילאיים. גם מטוסי סיור צרפתיים נשלחו למשימות חיפוש, בהם גם מטוסים שהוזנקו מדקר, בירת סנגל. דובר חיל האוויר הברזילאי מסר כי המכ"ם באיי כף ורדה לא קלט את המטוס על מסכיו.
עם התמשכות החיפושים, אשר העלו חרס, הלכה והתגבשה ההנחה בקרב אנשי חברת אייר פראנס כי המטוס אבד והתרסק. בהערכות ראשוניות הועלתה הסברה כי המטוס ספג מכת ברק, על אף שזו לבדה לא הייתה אמורה לגרום להתרסקות. כאשר המשיכו לחלוף השעות ומלאי הדלק שהיה במטוס היה אמור לאזול גם אם זה לא התרסק, הכירו השלטונות בסבירות הגבוהה להתרסקות. אלו, בכללם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, הביעו גם פסימיות בדבר הסיכוי למצוא ניצולים.
- 6 ביוני 2009 - צבא ברזיל הודיע על מציאת שתי גופות ראשונות של נוסעי המטוס, כ-640 קילומטר מצפון-מזרח לאיי פרננדו די נורוניה, הנמצאים במרחק 360 ק"מ מחופי ברזיל[7].
- 8 ביוני 2009 - צבא ברזיל מסר שמצאו סך הכול 17 גופות של נוסעי המטוס.
- 25 ביוני 2009 - חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס מודיעה כי זוהתה גופתו של הטייס.
- 17 ביולי 2009 - עד כה נמצאו גופות 50 מנוסעי המטוס רשמית זוהו 43 גופות, הרשימה כוללת 17 בעלי אזרחות צרפתית בהם הטייס ושלושה אנשי צוות המטוס. לדברי הממונה על החקירה השיפוטית הקורבנות שנמצאו עד כה לא מתו כתוצאה מטביעה בים. 650 חלקים משרידי המטוס הגיעו לדרום צרפת להמשך החקירה[8](הקישור אינו פעיל, 29/12/20).
- 17 בפברואר 2010 - במסיבת עיתונאים נמסר שבאמצע חודש מרץ 2010 יחודשו החיפושים במיוחד לשם מציאת הקופסאות השחורות. החיפושים ייערכו על ידי ספינות מארצות הברית ומנורווגיה וימשכו לפחות חודש[9].
- 3 באפריל 2011 - נתגלו שרידים משמעותיים של המטוס מעט צפונה ממקום הגילוי הקודם[10].
- 1 במאי 2011 - נמשתה מן הים אחת משתי הקופסאות השחורות של המטוס. הקופסה השנייה נמשתה למחרת[11].
המטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס עבר בדיקת תחזוקה אחרונה ב-16 באפריל 2009. מטוס מדגם זה נחשב אמין ביותר ומאז שנכנס לשירות לא נרשמו שום תאונות קטלניות בהן היה מעורב, להוציא טיסת אימונים ב-1994. לאיירבוס A330 טווח טיסה ארוך והוא פופולרי מאוד לטיסות טראנס-אטלנטיות. למטוס יכולות תקשורת מגוונות, גם אם הוא נמצא מחוץ לטווח המכ"ם.
סיבת ההתרסקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיכום רשמי של החקירה נקבע כי הגורם לתאונה היה חיוויים שגויים של מהירות הטיסה, בהנחה שצינורות הפיטו נסתמו בקרח במהלך הטיסה. אף שהסדר המדויק של האירועים שהובילו להתרסקות עדיין לא ברור, על יסוד עיתוי האירועים ופיזור שברי המטוס, נראה שהמטוס איבד גובה במהירות רבה (ככל הנראה במצב הזדקרות) ובטן המטוס פגעה בפני האוקיינוס, במהירות נפילה של כ-150 קמ"ש, תוך שהמטוס מתרסק מיד עם הפגיעה[12].
מיד לאחר התאונה החלו בצרפת שתי חקירות:
- חקירה פלילית על גרימת מוות, אשר נפתחה ב-5 ביוני 2009, בניהול השופטת סילבי צימרמן. חקירה פלילית היא נוהל מקובל בכל עת שמתרחשת תאונה קטלנית ואינה מניחה כוונה פלילית. החקירה נמסרה לידי הז'נדרמריה הלאומית של צרפת (Gendarmerie nationale), המנהלת אותה באגף התחבורה של הארגון. במרץ 2011 הוגשו כתבי אישום לבית משפט פלילי בצרפת, נגד חברת אייר פראנס, על גרימת מוות בתאונה זו.
- חקירה טכנית, אשר מטרתה להגביר את בטיחות טיסות בעתיד. בהתאם ל"חוקי" ה-ICAO, כיוון שהמטוס היה צרפתי והתרסק מעל מים בינלאומיים, האחריות לחקירת התאונה מוטלת על ממשלת צרפת. הזרוע הממשלתית הצרפתית האחראית לחקירה זו היא המשרד לחקר וניתוח ביטחון התעופה האזרחית בצרפת. בהתאם לכללי ICAO מעורבים בחקירה אף נציגי ברזיל, גרמניה, בריטניה וארצות הברית. בוועדת החקירה אף משתתפים נציגי סין, קרואטיה, הונגריה, אירלנד, איטליה, לבנון, מרוקו, נורווגיה, קוריאה הדרומית, רוסיה, דרום אפריקה ושווייץ במעמד של משקיפים, כיוון שאזרחי מדינות אלה היו בין הנספים בתאונה.
צוות המטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]צוות המטוס מנה שלושה טייסים ותשעה אנשי צוות הסיפון.
- קפטן המטוס, מארק דוּבּוּאַה (Marc Dubois), בן 58 - נרשמו לו מעל 11,000 שעות טיסה, מהן 1,700 שעות טיסה בדגם A330 ודגם A340 הדומה לו.
- טייס המשנה דוִד רוֹבֵּר (David Robert), בן 37, בעל ניסיון של 6,600 שעות טיסה.
- טייס המשנה פּייר סדריק בּונָן (Pierre Cedric Bonin), בן 32, בעל ניסיון של 3000 שעות טיסה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אייר פראנס: המטוס התרסק, אין תקווה לניצולים, באתר nrg, באתר nrg מעריב, 1.6.2009
- סרקוזי: סיכויים קלושים למציאת ניצולים מהמטוס, באתר ynet, 1 ביוני 2009
- Air France: Missing plane probably crashed into Atlantic - מפה של אזור החיפושים, באתר CNN, 1.6.2009
- שנתיים אחרי: אותרה הקופסה ממטוס אייר פראנס, באתר ynet, 1 במאי 2011
- דנה הרמן, משפחות הרוגי אייר פראנס מתווכחות אם למשות את יקיריהן מהמעמקים, באתר הארץ, 9 במאי 2011
- בועז ביסמוט, המטוס צלל, הקברניט ישן, באתר ישראל היום, 29 במאי 2011
- ג'ף וייז, Popular Mechanics, לעזאזל, אנחנו הולכים להתרסק, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2012 - תיאור התאונה בהתבסס על הקופסה השחורה, כולל תמליל.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Final Report On the accident on 1st June 2009 to the Airbus A330-203 registered F-GZCP operated by Air France flight AF 447 Rio de Janeiro - Paris, Bureau d’Enquêtes et d’Analyses pour la sécurité de l’aviation civile, July 2012
- ^ AP, התרסקות אייר פראנס: "כשל אנושי וטכנולוגי", באתר ynet, 5 ביולי 2012
- ^ מבוכה בברזיל: השרידים שאותרו אינם של טיסת "אייר פראנס", באתר הארץ, 5 ביוני 2009
- ^ Palmer, Bill (2013). Understanding Air France 447 (paperback). William Palmer. ISBN 978-0989785723.
- ^ 1 2 הדו"ח של רשות התעופה הצרפתית שחקרה את התאונה
- ^ ניו יורק טיימס, 2 ביוני 2009
- ^ צבא ברזיל הודיע שנמצאו שתי גופות ראשונות של הרוגי התרסקות מטוס "אייר פראנס", באתר הארץ, 6 ביוני 2009
- ^ http://www.france24.com/en/20090717-air-france-crash-victims-did-not-drown-af-447-airbus-crash-france-brazil-investigation
- ^ International search for Air France jet wreckage to resume in March - AVIATION - FRANCE 24
- ^ Air France plane crash victims found after two-year search, הגרדיאן, 4 באפריל 2011
- ^ Investigators recover second Air France black box, Yahoo News, 3 במאי 2011
- ^ התרסקות טיסת אייר פראנס: הטייס יצא מתאו ברגעים המכריעים, באתר הארץ, 25 במאי 2011
התרסקות אייר פראנס: 4 וחצי דקות של אימה, nrg מעריב, 27 במאי 2011
אהרון לפידות, המטוס צלל, הקברניט ישן, באתר ישראל היום, 29 במאי 2011
