טיל בליסטי מוטס
.jpg)
טיל בליסטי מוטס או טיל בליסטי הנורה מהאוויר הוא טיל בליסטי המשוגר ממטוס הנושא אותו. טיל כזה מאפשר למטוס השיגור לפעול במרחק רב מהמטרה שלו, ולהשאיר אותו מחוץ לטווח נשק הגנתי, כגון טילים נגד מטוסים ומטוסי יירוט. בעבר היה טיל מסוג זה חסין יירוט, מפני שהיו בנמצא טילים אנטי-בליסטיים מעטים בעלי יכולת ליירט טילים כאלה, ואותם מעטים שהייתה להם יכולת כזאת נמצאו בעמדות נייחות ידועות. שילוב זה של תכונות אפשר למפציץ אסטרטגי להציג יכולת מרתיעה, בתקופה שבה נדמה ששיפור אמצעי ההגנה נגד מטוסים הפך את המפציצים הקונבנציונליים למיושנים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 השתכללה טכנולוגיית טילי הקרקע-אוויר עד כדי כך שאפשרה גם יירוט של טילים בליסטיים מוטסים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרעיון של טיל בליסטי מוטס נחקר בארצות הברית במטרה להבטיח את היעילות והשרידות של צי המפציצים הגדול שלה. לאחר תכנונים ניסיוניים, כחלק ממיזם WS-199 (אנ') בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, שבהם פותחו האבטיפוס היי וירגו (אנ')[1] והטיל בולד אוריון (אנ'), שנוסו גם כנשק נגד לוויינים, החל חיל האוויר של ארצות הברית בפיתוח הטיל GAM-87 סקייבולט (אנ'), שלו טווח של כ-1,850 קילומטרים. הכוח הצבאי הנוסף היחיד שהסתמך על מפציצים אסטרטגיים היה חיל האוויר המלכותי, ואף הוא בחר בסקייבולט לחימוש צי מפציצי V (אנ') שלו.
בסופו של דבר נכשל סקייבולט בכמה מבחני מפתח, בעוד הטיל פולאריס של צי ארצות הברית, המשוגר מצוללות, הציע את אותם יתרונות. מיזם סקייבולט בוטל ב-1962, מה שהוביל למשבר ולהסכם למכירת טילי פולריס לצי המלכותי כחלק מהסכם נסאו (אנ').
פיתוח הרעיון התנהל באיטיות עד שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר ראשי נפץ של טילים בליסטיים בין-יבשתיים החלו להיות מדויקים מספיק כדי לתקוף בסיסים של טילים בליסטיים בין-יבשתיים. ארצות הברית ערכה ניסויים באמצעות טילים קיימים שהופלו ממטוסי מטען, אך בסופו של דבר נטשה לחלוטין את קו הפיתוח הזה.
בתחילת שנות ה-70 בחן חיל האוויר של ארצות הברית שיגור של הטיל הבליסטי LGM-30 מיניטמן ממטוס תובלה C-5 גלקסי. ב-24 באוקטובר 1974 ערך ארגון מערכות החלל והטילים (אנ') בהצלחה בדיקת היתכנות אווירית, שבה מטוס C-5 גלקסי הפיל באוויר את הטיל, שמשקלו 39 טון, מגובה 20,000 רגל מעל האוקיינוס השקט. הטיל נפל לגובה של 8,000 רגל לפני שהמנוע הרקטי שלו הופעל. פעולת המנוע במשך 10 שניות נשאה את הטיל לגובה של 20,000 רגל לפני שנפל לאוקיינוס.[2] הניסוי הוכיח את היתכנות שיגור טיל בליסטי בין יבשתי מהאוויר. הפריסה המבצעית בוטלה עקב קשיי הנדסה ואבטחה, אף שהיכולת שימשה כנקודת משא ומתן בשיחות סאל"ט להגבלת הנשק האסטרטגי. לא בוצע פיתוח אסטרטגי נוסף על ידי ארצות הברית, וסוג טילים זה לא הגיע לשימוש מבצעי.
בשנת 2018 חשפה רוסיה טיל בליסטי מוטס מדגם Kh-47M2 קינז'אל, שלו טווח של 2,000 ק"מ. במרץ 2022 שימש טיל קינז'אל לראשונה בלחימה על ידי רוסיה במלחמת אוקראינה–רוסיה.[3]
חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות פיתחה סדרה של טילים בליסטיים מוטסים בשם "אנקור", שנועדו בתחילה לדימוי טיל קרקע-קרקע עבור ניסויים של המערכת נגד הטילים "חץ". אמצעי התקשורת ייחסו לחיל האוויר הישראלי שימוש בטילים בליסטיים מוטסים בתקיפה באיראן במבצע ימי תשובה באוקטובר 2024.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניצן סדן, טיל בליסטי שנורה מהאוויר: האם זה נשק המחץ שהיכה באיראן?, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
B-58 Air Launched Ballistic Missile, סרטון באתר יוטיוב
- ^ C-5 Galaxy Minuteman ICBM Drop Test, סרטון באתר יוטיוב
- ^ "Russia claims first use of hypersonic Kinzhal missile in Ukraine". BBC News. 19 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Doyle, Gerry (4 בנובמבר 2024). "Israel's strikes on Iran spark interest in air-launched ballistic missiles". Reuters.
{{cite news}}: (עזרה)
