טייסת מבצעים מיוחדים 193
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| "Never Seen, Always Heard" | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| שיוך | המשמר הלאומי האווירי של פנסילבניה |
| סוג | טייסת |
| בסיס האם | בסיס המשמר הלאומי הריסבורג, מידטאון, פנסילבניה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 אוקטובר 1942 – הווה (82 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | Lockheed Martin EC-130 |
"טייסת המבצעים המיוחדים ה־193" היא יחידה השייכת לכנף המבצעים המיוחדים ה־193 של המשמר הלאומי של פנסילבניה, בכפיפות לפיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר. הטייסת מוצבת בבסיס האוויר של המשמר הלאומי הריסבורג, מידלטאון, פנסילבניה.
הטייסת מפעילה מטוסי EC-130J קומנדו סולו, סופר-הרקולס שעבר התאמה מיוחדת למשימותיו. השינויים כוללים מערכות ניווט משופרות, ציוד להגנה עצמית, תדלוק אוויר ויכולת שידור רדיו אנלוגי (FM) וטלוויזיה צבעונית אנלוגית בכל הסטנדרטים העולמיים.[1]
משימה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטוסי הטייסת משמשים כתחנת שידור מעופפת למשימות תעמולה ולוחמה פסיכולוגית בשידורי AM, FM, HF, טלוויזיה ותקשורת צבאית וכן ללוחמה אלקטרונית. מבצעי הטייסת נשלטים בלעדית מכנף המבצעים המיוחדים 193 במידלטאון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטייסת הוקמה ב־1 באוקטובר 1942 בבסיס חיל האוויר המלכותי דוקספורד, באנגליה כטייסת קרב 347. בתחילה הוקצתה לפיקוד מטוסי הקרב השמיני, הועברה לחיל האוויר ה-12 והשתתפה בלחימה בצפון אפריקה. לאחר מכן הוצבה באיטליה במסגרת "זירת המבצעים בים התיכון" (MTO) והשתתפה במשימות סביב איטליה ובעמק הרוֹן בצרפת. הטייסת נסגרה ב־7 בנובמבר 1945.
המשמר הלאומי של פנסילבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטייסת הופעלה מחדש כטייסת הקרב ה־148, והוקצתה למשמר הלאומי של פנסילבניה ב־24 במאי 1946. הטייסת התארגנה בשדה התעופה העירוני של רדינג, פנסילבניה, וקיבלה הכרה פדרלית ב־27 בפברואר 1947. הטייסת הפעילה מטוסי מוסטנג P-51, הוצבה ב"קבוצת הקרב ה-112" ונפרסה בנמל התעופה פיטסבורג.
הגנה אווירית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטייסת נקראה לשירות פדרלי פעיל ב־1 בפברואר 1951 בתקופת מלחמת קוריאה והוצבה בבסיס חיל האוויר דובר, דלאוור, למשימות הגנה אווירית. הטייסת צוידה במטוסי ת'אנדרג'ט F-84C והופקדה על ההגנה אווירית של חצי האי דלמארבה (אנ'). באוקטובר 1951 שודרגה והוצבו בה מטוסי יירוט סילוניים סטרפייר F-94B. ב־1 בנובמבר 1952 הטייסת שוחררה משירות פעיל וחזרה לפיקוד המשמר הלאומי של פנסילבניה.
לאחר חזרתה לשדה התעופה העירוני של רדינג, פנסילבניה, היא נשארה תחת פיקוד ההגנה האווירית של חיל האוויר, כטייסת יירוט, צוידה במטוסי מוסטנג 51D וביצעה משימות הגנה אווירית בדרום מזרח פנסילבניה ופילדלפיה.
עם הוצאת מטוסי המוסטנג מהשירות, החל חיל האוויר של ארצות הברית לשדרג את כל טייסות הקרב במטוסי סילון. שלטונות התעופה של רדינג לא הסכימו לבקשת רשויות המשמר הלאומי להפעלת מטוסי קרב סילוניים בשדה התעופה העירוני, וב־30 ביוני 1956 החליט חיל האוויר להשבית את הטייסת אך כבר למחרת חזרה לפעילות.
תובלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 ביולי 1956 חזרה הטייסת לפעילות באמצעות מטוסים מונעי מדחף, ושמה שונה לטייסת 140 לתובלה רפואית אווירית.
הטייסת צוידה במטוסי קומנדו C-46 ובשנת 1958 במטוסי C-119. בשנת 1960, הוסבה הטייסת למטוסי הקונסטלישן C-121 שהיו גדולים ומהירים יותר. שדה התעופה רדינג לא התאים עוד לצורכי הטייסת וב־1 בפברואר 1961, היא עברה למיקומה הנוכחי בבסיס חיל האוויר אולמסטד (היום בסיס האוויר של המשמר הלאומי הריסבורג).
ב־15 באוקטובר 1964 הוחלט במשמר הלאומי של פנסילבניה להעלות את הטייסת לרמת "קבוצה". מאחר שכבר הייתה קיימת קבוצת טייסות קרב במשמר הלאומי של קולרדו שמספרה היה 140, שונה מספר הטייסת ל־168 והיא צורפה ליחידה החדשה שהוקמה "קבוצת תובלה אווירית 168". בקבוצה הוצבו גם יחידות מטה, תחזוקה, סיוע ומרפאה של חיל האוויר.
מבצעים מיוחדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מלחמת ששת הימים ביוני 1967 קיבלה הלוחמה הפסיכולוגית עדיפות בצבא ארצות הברית. בשל סגירת בסיס חיל האוויר אולמסטד וצמצום צי מטוסי התובלה, הוחלט במשמר הלאומי של פנסילבניה להסב את הקבוצה למשימות לוחמה פסיכולוגית שכונו בשם "קורונט סולו". היחידה אורגנה מחדש כ"קבוצת הלוחמה האלקטרונית הטקטית 193" והועברה לפיקוד האוויר הטקטי (TAC), וארבעה ממטוסי הטייסת הוסבו למשימות לוחמה האלקטרונית.
בשנת 1980 צוידה הטייסת במטוסי EC-130E, ובשנת 2004 שודרגה לדגמי C-130J.
בשנת 1983 השתתפה בחילוץ אזרחים אמריקאים במבצע "זעם דחוף". לאחר מכן, בעת הפעולה הצבאית של ארצות הברית במדינת האי גרנדה, המטוסים הופעלו כתחנת רדיו מוטסת שנודעה בשם "וולאנט סולו".
בשנת 1989, הטייסת סייעה להצלחת הלוחמה הפסיכולוגית במבצע "מטרה צודקת" להפלת שלטונו של מנואל נורייגה בפנמה.
באמצע שנות ה־80 סופחה הטייסת ביחד עם כל יחידות המבצעים המיוחדים של חיל האוויר לחיל האוויר ה-23 של פיקוד התובלה האווירית הצבאית (AMC).
בשנת 1990 הצטרפה הטייסת לפיקוד המבצעים המיוחדים של חיל האוויר, ומטוסי הכנף כונו מעתה "קומנדו סולו", ללא שינוי במשימה.
בשנים 1990–1991, מטוסי הטייסת שוגרו לערב הסעודית ולטורקיה במסגרת מלחמת המפרץ. המשימה כללה את שידורי "קול המפרץ" ותוכניות מוצלחות אחרות שנועדו לשכנע את החיילים העיראקים להיכנע.
בשנת 1994, המטוסים שימשו לשידור הודעות רדיו וטלוויזיה לאזרחי ומנהיגי האיטי במהלך מבצע "תמוך בדמוקרטיה". שידורים אלה, בהם הופיע הנשיא הנבחר ז'אן-ברטראן אריסטיד תרמו למעבר מסודר משלטון צבאי לדמוקרטיה.
בשנת 1997 צורפה הטייסת לכוח ההגנה של האו"ם (אנ') בבוסניה-הרצגובינה והחלה בשידורי רדיו וטלוויזיה שתמכו בייצוב המצב.
בשנת 1998, הטייסת השתתפה במבצע רעם במדבר (אנ'), ונפרסה בחצי האי ערב בכדי לשכנע את עיראק לקיים את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם.
בשנת 1999 הטייסת נשלחה שוב לפעולה במסגרת מבצע כוח מאוחד. על אנשי הטייסת הוטל לשדר רדיו וטלוויזיה לקוסובו כדי למנוע טיהור אתני ולסייע בגירוש הסרבים מהאזור.
בשנת 2001, מטוס קומנדו סולו שידר מסרים לאוכלוסייה האפגנית המקומית ולחיילי הטליבאן במהלך מבצע "חירות מתמשכת".
בשנת 2003, מטוסי הטייסת הועברו למזרח התיכון לתמיכה במבצע "חופש עיראקי". לאחרונה, ה־EC-130J הועברו שוב למזרח התיכון במסגרת המלחמה בטרור.
הצבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קבוצת מטוסי קרב 350, 1 באוקטובר 1942 – 7 בנובמבר 1945.
- כנף קרב 53, 27 בפברואר 1947.
- קבוצת מטוסי קרב 112, 22 באפריל 1949.
- קבוצת מטוסי קרב 113, 10 בפברואר 1951.
- כנף ההגנה 4710, 6 בפברואר 1952.
- קבוצת מטוסי הפצצה 112, 1 בנובמבר 1952.
- קבוצת מטוסי יירוט ה-112, 1 ביולי 1955 – 30 ביוני 1956.
- המשמר הלאומי של פנסילבניה, 1 ביולי 1956 – היום.
- קבוצת התובלה האווירית 168, 16 בפברואר 1964.
- קבוצת התובלה האווירית הצבאית 168, 8 בינואר 1966.
- קבוצת הלוחמה האלקטרונית הטקטית 193, 1 יוני 1967.
- קבוצת הלוחמה האלקטרונית הקרבית 193d, 6 באוקטובר 1980.
- קבוצת מבצעים מיוחדים, 15 בנובמבר 1983.
- קבוצת המבצעים, 1 ביוני 1995.
בסיסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bushey Hall AAF-341, אנגליה, 1 באוקטובר 1942
- AF Snailwell AAF-361, אנגליה, 4 באוקטובר 1942
- RAF Kings Cliffe AAF-367, אנגליה, 8 בדצמבר 1942 – 4 ינואר 1943
- נמל התעופה קזבלנקה-אנפה, מרוקו הצרפתית, 20 בנובמבר 1942
- אוג'דה איירפילד, מרוקו הצרפתית, 6 ינואר 1943
- La Sania Airfield, אלג 'יריה, 12 בפברואר 1943
- אורלינסוויל איירפילד, אלג 'יריה, 9 במרץ 1943
- שדה התעופה לה סירס, תוניסיה, 21 אפריל 1943
- שדה התעופה Djidjelli, אלג 'יריה, 14 במאי 1943
- שדה תעופה Rerhaia, אלג'יריה, 18 בנובמבר 1943
- Corsica בדצמבר 1943
- סרדיניה, 19 ביולי 1944
- שדה תעופה Tarquinia, איטליה, 15 בספטמבר 1944
- שדה תעופה Pisa, איטליה, 2 בדצמבר 1944 – 14 יולי 1945
- שדה תעופה סימור ג'קסון, ניו יורק, 25 אוגוסט – 7 נובמבר 1945
- שדה התעופה העירוני ריד, פנסילבניה, 24 במאי 1946 – 10 בפברואר 1951; 1 בנובמבר 1952 – 30 ביוני 1956; 1 ביולי 1956
- בסיס חיל האוויר של דובר, דלוור, 10 בפברואר 1951 – 1 בנובמבר 1952
- בסיס חיל האוויר של אולמסטאד, פנסילבניה, 1 בפברואר 1961
- נמל התעופה הבינלאומי הריסבורג, פנסילבניה, 30 ביוני 1969
- בסיס האוויר של המשמר הלאומי הריסבורג, פנסילבניה, 1991 – היום
מטוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- P-39 Airacobra – 1942
- P-400 Airacobra, 1942–1943
- P-38 ברק, 1943
- P-47 Thunderbolt, 1944–1945
- A-26 Invader, 1947–1949
- P-51 מוסטנג, 1949–1951; 1952–1956
- F-84C Thunderjet, 1951 F-94C סטרפייר, 1951–1952
- C-46 קומנדו, 1956–1958
- C-119 מבצר מעופף, 1958–1961
- C-121 קונסטלישן, 1961–1967
- EC-121 קונסטלישן 1967–1980
- EC-130E קומנדו סולו 1980–2004
- EC-130J קומנדו סולו 2004 – היום.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ravenstein, Charles A. Air Force Combat Wings Lineage and Honors Histories, 1947–1977. Maxwell AFB, Alabama: Office of Air Force History, 1984. ISBN 0-912799-12-9.
- A Handbook of Aerospace Defense Organization 1946 – 1980, by Lloyd H. Cornett and Mildred W. Johnson, Office of History, Aerospace Defense Center, Peterson Air Force Base, Colorado
- Rogers, Brian. United States Air Force Unit Designations Since 1978. Hinkley, UK: Midland Publications, 2005. ISBN 1-85780-197-0.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ U.S. AIR FORCE, EC-130J Commando Solo, U.S. AIR FORCE, January 14, 2016