טיוטה:רכבת שמטרר, רכבת ההצלה

לידתו וקורותיו של מבצע הצלה זה לוטים בערפל במידה מסוימת והפרטים אודותיו אינם מתועדים באופן ברור. תוצאות המבצע ברורות יותר, במסגרתו נצלו אלפי יהודים מפולין, ביניהם ילדים רבים, ומאות יהודים יוצאי רומניה והונגריה חזרו לבתיהם.

רכבת, בראשותו של יעקב שמטרר יצאה מרומניה לארצות במזרח אירופה במטרה רשמית להחזיר יהודים רומנים ניצולים הביתה. הרכבת ביצעה ארבעה מסעות בסיועה ובהשראתה של תנועת הבריחה. נראה שמרכז הבריחה ברומניה היה אחראי לתכנון המסלולים, להסוואת פעילות הרכבת האמיתית וכנראה גם לחלק מהמימון.

רקע היסטורי

באוגוסט 1944 הכריז מלך רומניה על ביטול הברית עם גרמניה ועבר לצד בעלות הברית. בסוף אוגוסט קבוצת מנהיגים של קהילות יהודיות מצפון טרנסילבניה הכריזו על עצם כ"ועד של יהודי צפון טרנסילבניה". מטרתם הייתה לחפש דרכים לעזור ליהודים שם. בנובמבר יצאו נציגי הוועד לברר מה נשתייר מן האוכלוסייה היהודית, שהושמדה עם האוכלוסייה של יהדות הונגריה. מתוך האוכלוסייה הגדולה ועתיקת היומין נשארו 6,000 ניצולים בלבד. חלקם נלקחו למחנות של עבודות כפיה לבוקובינה, בסרביה ורוסיה. כנראה, לא ברור, שמשה אגמי, שליח ישראלי של המוסד לעלייה ב' ברומניה, העלה את הרעיון לשלוח רכבת רשמית להחזיר את הפליטים היהודים הרומנים לארצם. הוועד השיג היתר רשמי להשתמש ברכבת. יעקב שמטרר מונה למפקד הרכבת, רשמית הוא היה קומוניסט עם קשרים טובים עם איש רשות מקומית ששמח שיגיעו לאזורו פליטים יהודים-רומנים. יש סברה שאת מינויו של שמטרר העלה אגמי עצמו.

רכבת שמטרר

בעיר אורדיאה הוכנה רכבת שכללה 12 קרונות מהן קרון מרפאה עם מלאי תרופות וקרון מסעדה עם מלאי של מצרכי אוכל.

המסע הראשון יצא לדרך ב־24 במרץ 1945. אל הצוות הצטרפו רופא ושתי אחיות. הרכבת עברה דרך דברצן, הונגריה, הגיעה להומינה, צ'כוסלובקיה, ועד נובי-סונץ' בפולין. בדרך, באותה תקופה, לכל מפקד זוטר הייתה אפשרות לעצור, לבדוק, לאיים ולקבל שוחד. אכן, כנראה שהרכבת עוכבה בהונגריה ושמטרר הואשם בהברחה של מזון וחומרי רפואה. הרכבת הצליחה להשתחרר. היא המשיכה לפולין ההררית, שם פעלו כנופיות אוקראיניות אלימות והמסילה עדין לא תוקנה לגמרי. הרכבת הצליחה למרות הקשיים להגיע לנובי-סונץ', שם נאספו עליה פליטים נוספים. בתחילת אפריל חזרה הרכבת לרומניה עם 240 (או 257 ) ניצולים מטרנסילבניה. ומיד יצאה למסע נוסף.

במסע השני, כנראה ב-8 באפריל, יצאה הרכבת והפעם היו לשמטרר תעודות מתאימות לכניסה לארצות מזרח אירופאיות נוספות. במסע זה, בהומינה, פגש שמטרר את צבי פריזאט, שליח המוסד לעליה ב' ברומניה. לפי גרסה אחת הרעיון לרכבת ההצלה היה של משה אגמי, שליח המוסד לרומניה. לפי גרסה אחרת, בהומינה התחברה הרכבת לתנועת בריחה, ומאז הבריחה החלה למשוך בחוטים ואף קישרה את הרכבת לאנשי הצלב האדום. ברור כי המבצע, תחת חסותה של הבריחה, לא היה יכול לצאת לדרך ללא המפלגה הקומוניסטית, ששמטרר היה מקורב אליה, וללא הקשרים של המשלחת עם ראשי הקהילה היהודית בבוקרשט. במסע זה הגיעה הרכבת לאושוויץ, שם הועלו ניצולים רומנים והונגרים כ – 400 איש. משם הרכבת הגיעה לקראקוב.

בנסיעות היו אירועים, חלקם חמורים. באחת התחנות משלח (דיספצ'ר) הרכבות בתחנה נתן הוראה לחבר לקרונות של רכבת שמטרר קטר אחר ולשלוח את הרכבת ליעד שונה לגמרי. הצוות המוביל נבהל, אך לא איבד עשתונות. הם ערכו חיפש בסככת הקטרים ומצאו את הקטר "שלהם". שעון זהב (ציוד שקיבל כל שליח של המוסד לעליה ב' בצאתו מהארץ), עשה את שלו. הקטר חובר לרכבת וזו יצאה לדרך ליעד הנכון. בתחנה בקראקוב התברר לצוות כי תיק תעודות המסע הלך לאיבוד. יוסף שוורץ ויעקב באואר, זיפני הבריחה שם, פעלו במהירות והכינו במעבדת הזיוף שלהם את התעודות הדרושות לתיק, וגם עמדו בלוח הזמן הקצר.

מקרה אחר התרחש בפלשוב, ליד קראקוב. כאן הורה מפקד התחנה הסובייטי לרכבת לנסוע לפנים ברית המועצות, כדי לברר את טיב השליחות של הרכבת ולבדוק את פעולותיהם של אנשי הצוות. על הרכבת הועלה לוטננט סובייטי, שתפקידו היה לוודא כי הצוות מילא את ההוראות שניתנו. לימים סיפר שמטרר כי לברית המועצות הרכבת לא הגיעה, אך כאשר הגיעו לרומניה הסגן הרוסי המלווה היה שיכור לגמרי. אנשי הבריחה דאגו ללוטננט והוא הוצב כחייל רוסי ברומניה.

המסע השלישי התקיים במאי 1945 והביא את שמטרר שוב לקראקוב אל בן המאירי, ממפקדי הבריחה שם. הרכבת הפכה כאן באופן מוחלט לרכבת של תנועת הבריחה, כפי שתכנן אגמי. למבצע ניתן השם "נס הרכבת". בן הצליח להעלות לרכבת יתומים וקבוצות צעירים, עם תעודות מזויפות שנעשו במהירות רבה. יחד אתם עלו גם פליטים יהודים רומנים, אותם הצליחו למצוא.

הנסיעה הרביעית הייתה באוגוסט של אותה שנה. בצוות היו הפעם גם חברי הבריחה צבי פריזנט וזאב לזר. הרכבת שהתה בקראקוב כשבוע עד שרוכזו כל המועמדים לעליה עליה. על הרכבת עלו גם 433 ילדים יתומים, המבוגרים ביניהם בני כ־15. היעד הפעם היה לפראג ומשם לפילזן. פילזן הייתה בשליטה של צבא ארצות ברית והמטרה הייתה למסור את הילדים לידי חיילי הבריגדה. לפני הגיעם לפילזן עצרה הרכבת בהוז'וביצה. הנוסעים נעצרו על ידי קצין סובייטי, שהודיע כי הוא מחפש אותם מזה זמן כדי לתפוש את "מבריח האנשים המקצועי והמרגל" קלס 95 שמטרר נחקר קשות תחת איומים וטענותיו לחפות לא התקבלו. זאב לזר יחד עם פעיל נוסף הצליחו להתחמק מהמקום ולהגיע לפראג, אל מרכז הבריחה שם.

באחד הבקרים הופיעו בתחנה בהוז'וביצה נציגי הקונסוליה ההולנדית והבלגית ושאלו על הילדים ממוצא "בלגי והולנדי" הנמצאים במקום. הם נתבקשו לקחת חסות על הילדים ונענו לבקשה. הם לקחו איתם את הילדים, שהיו אחרי מאסר של חמישה ימים. הרכבת נסעה לפראג, שם הורדו הילדים והמשיכו את דרכם בנתיבי הבריחה.

רכבת ההצלה

אירוע מקומי, שמטרתו הייתה להחזיר הביתה יהודים רומנים מאזור טרנסילבניה הצפונית, התפתח והפך למבצע הצלה רחב, גם בפולין, בעיקר לילדים שורדי שואה. יעקב שמטרר הצליח, תוך גילוי יוזמה ותושיה, להעביר ברכבת עד ספטמבר 1945 כ- 5,000 איש. לדברי שלמה קלס הייתה זו הפעם הראשונה שמידע על פעילות תנועת הבריחה הגיע לרחוב היהודי, אל "עמך". פליטים, שלא היו מאורגנים במסגרות פוליטיות או חברתיות, שמעו שהם יכולים להצטרף לגל של היציאה מפולין, גל רחב - הוא מפעל הבריחה.