טיוטה:רחל אולבסקי

רחל אוֹלֶבסקִי (זֶלמַנובִיץ’)

תרפ"ב-תשמ"ז 1921-1987

נולדה ליהודה-לייב ויוכבד-יאחד זלמנוביץ' ב-בֶּנְדִין, פולין, ו' בתשרי תרפ"ב, 8 באוקטובר 1921.

רחלה גרה ברחוב מַאוחוֹבסְקִיֶגוֹ 10 במרכז בֶּנְדִין.

היא למדה בגימנסיה העברית על שם פִירְסטֶנבֶּרג, והיתה חברה בתנועת "הנוער הציוני". היא היתה ילדה רזה ומפונקת, ואכלנית גרועה מאוד (מה שעזר לה להישאר בחיים במחנה אושוויץ...) בילדותה היתה ביישנית מאוד. היא היתה תמיד מתחבאת מאחורי אבא שלה כשהלכו לבקר, וכשהיה הולך לשירותים, היתה מחכה לו ליד הדלת… היא אהבה מאוד סרטי קולנוע, והיתה מבקרת בקביעות בקולנוע שהיה סמוך לביתה בבֶּנְדִין. בשיעורי עברית בגימנסיה, נהגה לקרוא ספרי רומנים בפולנית בהחבא מתחת לשולחן, מה שמסביר את העברית הלא-מושלמת שלה… אולם היא דיברה פולנית גבוהה וגרמנית שוטפת, ובישראל תמיד נהגה לצטט לילדיה מתוך כתבי-עת בגרמנית.

לסבתא שלה ממשפחת לוֹנדְנֶר (מצד אמה) היתה חנות ממתקים בבֶּנְדִין ("צוּקֶרנִיָה" בפולנית), והיא אהבה מאוד ללכת אליה…

היא היתה ילדה חולמנית, ובתקופת הגטו בבֶּנְדִין אמרה לכולם יום אחד כי אחיה דב, שהיה שוטר, הודיע שהגרמנים נתנו הוראה לסגור את כל החלונות. אחר כך התברר שחלמה זאת…

1939

1 בספטמבר 1939: מלחמת העולם השניה פורצת; הגרמנים תוקפים את פולין.

5 בספטמבר 1939: הגרמנים נכנסו לבֶּנְדִין.

6 בספטמבר 1939: אנשי ה-אֶס-אֶס רצחו 2 אופים יהודיים.

9 בספטמבר 1939: הוצת בית הכנסת הגדול בבֶּנְדִין.

8 באוקטובר 1939: רחלה בת 18.

בסוף אוקטובר 1939 נדרשו יהודי בֶּנְדִין למסור לגרמנים את מכשירי הרדיו.

בנובמבר 1939 נאסרו 100 מנכבדי היהודים בבֶּנְדִין ובסוֹסְנוֹביֶיץ.

23 בנובמבר 1939: הגֶסטַאפּוֹ פירסם צו חובת ענידת סרט שרוול עם מגן-דוד.

1940

בינואר 1940 הוקם בסוסנובייץ "יוּדֶנרַאט" (מועצת יהודים) מרכזי לאזור זַגלֶמבִּיֶה, ובראשו עמד משה (מוֹנִייֵק) מֶרִין.

בתחילת 1940 פונו משפחות יהודיות מדירותיהן באזורים הטובים בעיר, ובמקומן נכנסו גרמנים מקומיים; המשפחה גורשה מדירה לדירה בגֶטוֹ בֶּנְדִין.

בתחילת 1940 הוקם "שוֹפּ" ראשון לנגרות ("שוֹפּ קִילוֹף").

במאי 1940 הוקם "שוֹפּ רוֹזְנֶר" לתפירה ("שוֹפּ החייטים"); רחלה עובדת בו כתופרת לולאות.

ב-1940 הוקם גם "שוֹפּ סנדלרים" ("שוֹפּ בְּרָאוּן" של ד"ר בְּרָאוּן, או "שוּסטֶער-שוֹפּ") .

27 בספטמבר 1940: אמא של רחלה נפטרה לאחר מחלה בגטו בֶּנְדִין ונקברה ב-צ'לדז'.

8 באוקטובר 1940: רחלה בת 19.

1941

במארס 1941 הגיעו 3000 יהודים מאוֹשוִויֶינצִ'ים (העיירה אושוויץ) לבֶּנְדִין.

18 ביוני 1941: רחלה נשלחת לחווה חקלאית.

8 באוקטובר 1941: רחלה בת 20.

1942

ב-1942 מונה חיים מוֹלצַ’דסְקי ליו"ר ה"יוּדֶנרַאט" בבֶּנְדִין.

12 במאי 1942: הגירוש הראשון של 1200 יהודים לאושוויץ.

בסוף מאי 1942 הגיע לבֶּנְדִין מרדכי אַנִילֶבִיץ' מוַורְשָה.

ביוני 1942 – הגירוש השני של 1200 יהודים לאושוויץ.

12 באוגוסט 1942: בחום הכבד - הכנות לגירוש הבא.

15 באוגוסט 1942: 8000 עד 10,000 יהודים גורשו לאושוויץ.

בסוף אוגוסט 1942 חזר מרדכי אנילביץ' מבֶּנְדִין לוַארְשָה.

8 באוקטובר 1942: רחלה בת 21.

בסוף 1942 חולקו תעודות זהות חדשות בצבעים שונים.

1943

8 באפריל 1943: הגרמנים החליטו לרכז את 19,000 היהודים בגטו קָמְיוֹנְקָה (פרבר בין בֶּנְדִין לסוֹסְנוֹביֶיץ).

22 ביוני 1943: 4000 יהודים גורשו לאושוויץ ובהם משה מֶרִין ועוזריו.

מאז ועד אוגוסט: המשפחה של רחלה מתחבאת בבונקר.

1 עד 7 באוגוסט 1943: הגירוש הגדול והסופי לאושוויץ-בִּירקְנָאוּ.

1 באוגוסט 1943: דב (בנייק) זֶלמַנובִיץ’, אחיה, מגורש לאושוויץ.

3 באוגוסט 1943: רחלה ואביה מגורשים לאושוויץ בטרנספורט מגטו סוסנובייץ.

אביה, יהודה-אריה זֶלמַנובִיץ’, נשלח אל מותו באושוויץ בו ביום, ביום הולדתו ה-53.

על זרועה השמאלית של רחלה מקועקע המספר 52816.

רחלה נשלחת לאושוויץ מחנה A בְּלוֹק 15.

אחר כך היא מתקבלת כנגנית במַנְדוֹלִינָה בתזמורת הנשים בבירקנאו [מחנה B] בלוק 12.

8 באוקטובר 1943: רחלה בת 22, מנגנת בתזמורת הנשים בניצוחה של אַלְמָה רוֹזֶה.

1944

7 באוקטובר 1944: דב זֶלמַנובִיץ’, אחיה, משתתף במרד ה"זוֹנְדֶר-קוֹמַנדוֹ" ובפיצוץ הקרמטוריום באושוויץ, ונרצח יומיים לאחר שמלאו לו 27 שנים.

8 באוקטובר 1944: רחלה בת 23.

1 בנובמבר 1944: היהודיות מתזמורת הנשים מגורשות ברכבת מאושוויץ לבֶּרגֶן-בֶּלזֶן, גרמניה.

1945

15 באפריל 1945: הצבא הבריטי משחרר את בֶּרגֶן-בֶּלזֶן.

רחלה וכמה חברות יוצאות ב"מסע רגלי לארץ-ישראל"; הן מגיעות בטרמפ עד העיר צֶלֶה, מרחק 20 ק"מ מבֶּרגֶן-בֶּלזֶן.

בצֶלֶה היא פוגשת את בעלה לעתיד, רפאל אוֹלֶבסקִי.

1946

15 בינואר 1946: רחלה (בת 24) מתחתנת עם רפאל אוֹלֶבסקִי (בן 31) בבית הכנסת ב-צֶלֶה; הרב המחתן הוא אחי הבעל, הרב ישראל-משה אוֹלֶבסקִי.

1947

15 במארס 1947: בגיל 25 יולדת בבית החולים גְלִין-יוּז במחנה העקורים בֶּלזֶן בגרמניה את בתה יוכי (יוכבד-רבקה).

1949

3 באפריל 1949: היא עולה לישראל עם רפאל ויוכי באניה "עצמאות".

1950

24 בדצמבר 1950: בגיל 29 יולדת ברמת-גן את בנה אריה (יהודה-אריה).

במשך כל השנים רחלה היתה עזר נאמן לבעלה רפאל, שהיה יו"ר ארגון שארית הפליטה בֶּרגֶן-בֶּלזֶן בישראל, וסגן-נשיא הפדרציה העולמית של ניצולי בֶּרגֶן-בֶּלזֶן. ביתם ברמת-גן היה בית פתוח לכל החברים מהארץ ומהעולם, והיא היתה זו שניצחה על האירוח בארועים אלה.

רפאל אוֹלֶבסקִי נפטר בגיל 67 בשנת 1981.

רחלה חלתה בסרטן בשנת 1982. היא קיבלה טיפול כימותרפי ונראה כאילו החלימה.

בשנת 1985 נסעה עם יוכי ואריה לפולין, במסגרת האירועים לציון 40 שנה לשחרור הניצולים ממחנה בֶּרגֶן-בֶּלזֶן.

היא ביקרה במחנה-המוות אושוויץ, ושעה ארוכה סובבה לבדה בקירבת המקום שבו אמור היה להיות בְּלוֹק התזמורת. היא אף ניסתה לגלות - לשווא - היכן החביאה את מכתבי אחיה הי"ד. עקבנו אחריה מרחוק, בדאגה. היא נראתה מנותקת מאיתנו, שרוייה בפלאנטה אחרת.

בבֶּנְדִין, עיר הולדתה, מצאה את ביתה ברחוב מַאוחוֹבסְקִיֶגוֹ 10 וביקרה בו. ככל הידוע, היא היחידה מבין הנוסעים באותה משלחת שזכתה להיכנס לביתה, שממנו סולקה לפני עשרות שנים. בשאר המקרים סרבו הפולנים להתיר כניסת היהודים לבתיהם משכבר הימים. הדירה נראתה עתה קטנה מכפי שזכרה שהיתה בילדותה. היא אף ביקרה ליד הגימנסיה ע"ש פִירְסטֶנבֶּרג. במקום בו היה בית-הכנסת, עובר כיום כביש מהיר.

בכ"ב באב תשמ"ז - 17 באוגוסט 1987 בהיותה בת 65, נפטרה רחלה ממחלת הסרטן, שבה נאבקה זמן ממושך, בעיקשות ובכבוד, ומבלי להטריד איש בסיבלה.

רחלה מסרה עדות בעל-פה לחוקרת יד-ושם בשנת 1984. העדות הוקלטה ותומללה לאחר מכן. עותק מהתמלול נשלח אליה, ונמצא ליד מיטתה כאשר נפטרה. מנהל הארכיון של המוזיאון של אושוויץ-בירקנאו שלח בשנת 2006 לילדיה תיעוד מדהים – דרישת-שלום מן הגיהינום עצמו: כרטיס אינדקס עבודה של רחלה כפי שתועד בידי אנשי אס-אס באושוויץ-בירקנאו.

עדותה בעברית "אסור לבכות כאן!" והעדות באנגלית יצאו לאור בהוצאה פרטית, והודפסו עד כה בשלוש מהדורות. מסת"ב 978-965-91217-1-7

בסוף 2018 יצא לאור הספר בגרמנית.

ב-7 באוקטובר 2021 ניגנה סימפונט רעננה קונצרט זיכרון מיוחד במלאת מאה שנים להולדתה של רחלה.