טיוטה:רדוף-הזמן
"רָדוּף-הַזְּמַן" ( בנקבה: "רדופת-הזמן", באנגלית: Haunted by Time ) הנו מושג המתאר הוויה וזמן קיומיים, כאשר ההוויה עצמה נקשרת עם מושג הזמן. מעין תת- מושג בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית המתאר כל זכר ונקבה אנושיים, הנמצאים במצב שבו הם "נרדפים על-ידי הזמן"[1] בעקבות טראומה נפשית או אירוע מעברם. מקרה שיצר מעין חלל חסר נחת רגשי חדש בנפש הפגועה. החלל החסר, מרגע היעשותו ( הליך ההיעשות מתואר בפילוסופיה של ז'יל דלז וגואטרי בספר "מהי פילוסופיה?" מייצר קיום מטאפיזי נוסף שמשפיע על התודעה והנפש ומשמעותו היא שככל שהזמן יחלוף מזמן הטראומה, כך גם החלל ילך ויהפוך לחלק בלתי נפרד מהישות כפי שתוארה על ידי ההוגה מרטין היידגר בספר הוויה וזמן וקיומו החסר בהכרח, יהווה מכשול לפרשנות והבנה חסרים ובמבחן הזמן יביא למצב של עכבות ומעצורים רבים בהתפתחות, בעיקר הרגשית. גילוי מוקדם של המקרה, אפיונו והתייחסות ספציפית, תוכל למנוע את היווצרות ההוויה "רדוף-הזמן".
משמעותו היומיומית של המושג מתארת אדם שאבוד בתוך עצמו ומנותק מחוקי הזמן (כפי שבאים לביטוי במציאות) ובעיקר בחברה ובתרבות בה הוא חי.
נטייתו של אדם זה תהיה למרוד באופי הדברים, כפי שנקבעו ובעיקר בזמן שנקבעו. אדם זה, באופן טבעי, בדרך כלל יעשה את הדברים שהרוב המייצג עושה בהתאמה לתרבות, רק בשלב מאוחר יחסית בחייו, או כלל לא. ( כגון: לימודים, נישואים, התחייבויות ).
את המושג טבע הסופר והאמן אילן מויאל בספרו הנושא את אותו השם "רדוף-הזמן" [הספר "רדוף-הזמן"]
אילן מויאל, יליד דצמבר 1971, גדל בעיר אילת. מתגורר ויוצר במרכז הארץ. נשוי לרונה פלוטק. מלמד אמנות ועובד עם אוכלוסיות מורכבות.
בוגר המדרשה לאמנות 2006 ומאסטר בתוכנית הבינתחומית באמנויות אוניברסיטת תל אביב 2019
אמן בין תחומי פעיל בשדה האמנות, צייר, סופר, מורה לאמנות ואוצר. השתתף בתערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד. עשייתו מלווה בדרכי הגות וחשיבה פילוסופית ( החל מאפלטון, סוקרטס, ניטשה, דקארט, היידיגר, דלז' ונוספים). מרבה לעסוק בכתיבה: פרוזה, שירים ומאמרים.
המושג "רדוף-הזמן" הינו תוצר של מחקר פילוסופי אשר נערך שנים ארוכות. מסע שעבר דרך מסלולים ונתיבים שונים עד שהגיע לסיום היעשותו.
מויאל פרסם שלושה ספרים. בשנת 1992 יצא לאור ספרו הראשון "עולם אחר" ספר שירים וציורים כשהיה בן 21. שירים וציורים שנוצרו החל מגיל 17 כתהליך התבגרות אישי. בשנת 2000 פרסם קובץ סיפורים בשם "מעשה בעלה".
באותה שנה, 2019, הציג מויאל תערוכת יחיד בבית האמנים בת"א "מעשי-כישוף" "Witchcraft", אותה אצר אריה ברקוביץ.
תקציר ועלילת הספר "רדוף-זמן"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019 אילן הוציא לאור את הספר הנושא את שם הערך "רדוף-הזמן". תהליך כתיבת הפרוזה נמשך כמעט עשור.
הפרוזה למעשה מבקשת לסכם את משמעותו ומהותו של "רדוף-הזמן", מבלי להסביר אותו מפורשות. הספר יצא בשם עט פסבדונים זרתוסטרא, בהמשך לספר כה אמר זרתוסטרא וכחלק בלתי נפרד מהמסר שמסתתר מאחורי שמו של הנביא הפרסי, אותו אימץ ניטשה להפיץ את דבר שליחות הפילוסוף.
סיפור העלילה מגולל את קורותיו של הגיבור, דמות נטולת שם כשאר הדמויות ( למעט שתי דמויות משניות בעלילה ), אשר תרה אחר מענה בעקבות חיפוש הסבר לאופן התגבשותה של הזהות המגדרית והנטייה המינית. המסע מתואר לאורך עשור אינטנסיבי של מחקר, אשר מובל באמצעות דיסציפלינות שונות: פסיכואנליזה, אשר דרכה לומד הגיבור כיצד ילדותו המוקדמת השפיעה ועיצבה את התגבשות נטייתו המינית ובהמשך חוויות גיל ההתבגרות. ספרות ובעיקר פילוסופיה. המוקד העיקרי המנחה את הגיבור הוא העיסוק ברציונל, אולם כיהודי אשר עבר התגלות בעשור הרביעי לחייו - עוד בזמן כתיבת הספר - האמונה וחקר הנושא דרך המקורות היהודיים ב מקרא התווסף והפך לחלק משמעותי במציאת המענה אשר הביא לסיום המחקר בשנת 2018.
בשנת 2017 הציג מויאל תערוכת יחיד תחת השם "רדוף-הזמן". התערוכה למעשה הנה חלק בלתי נפרד מהערך האמור, משום שהיא חושפת משבר בתפיסת דמותו של הגבר ותפקידו. את התערוכה אצר שחר סריג.
בתערוכה זו מויאל הציג עבודת וידאו עם השיר שכתב ואף מופיע בספר: רָדוּף-הַזְּמַן בַּמָּקוֹם לְלֹא שֵׁם לְאָן שֶׁיִּפְנֶה תָּמִיד יִהְיֶה אָשֵׁם מְבַקֵּשׁ לִבְרֹחַ מֵעַצְמוֹ וְהוֹפֵךְ לְאַחֵר הוּא רוֹדֵף אַחֵר הַדַּקּוֹת מְפַחֵד לְאַחֵר
רָדוּף-הַזְּמַן בְּמִרְדָּף אַחֵר הַצְּלָלִים במרדפו מִתְאַמֵּץ לְהַסְתִּיר אֶת הַטְּלַאִים מְבַקֵּשׁ לִבְרֹחַ מֵעַצְמוֹ וְהוֹפֵךְ לְאַחֵר הוּא פּוֹסֵעַ הָלוֹךְ וְשׁוּב מֵהַהֹוֶה לֶעָבָר
וְאֶל מָה שֶׁנִּגְמַר
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"רדוף-הזמן" וידאו מתוך תערוכת היחיד, 2017
"ליל שימורים" ראיון עם גילי סיטון "ערב רב"
[על התערוכה "מעשי כישוף" במוסף גלריה "הארץ"]
"גורל הדמות הגברית" מתוך "עיתון הארץ" על התערוכה
- ^ נרדפים במובן של פער הנוצר בין המנגנון המחולל את הזמן במציאות לבין המנגנון הפנימי המחולל את עצמו בהתאמה לאופן תפיסתו