טיוטה:קהילת יהודי אנטוורפן

קהילת יהודי אנטוורפן, תועדה לראשונה בימי הביניים. בתחילת מלחמת העולם השנייה הייתה באנטוורפן קהילה יהודית משגשגת שכללה כ-35,000 יהודים. רבים מהם עסקו בתעשיית היהלומים. כיבוש אנטוורפן על ידי הנאצים בשנת 1940 והשואה גרמו לדלדול האוכלוסייה היהודית בעיר. עם שחרור אנטוורפן בספטמבר 1944, פחתה אוכלוסיית היהודים לכ-1,200.

בשנת 2018, היו כ-20,000 יהודים חרדים באנטוורפן (מתוכם כ-10,000 חסידים).^[1] כיום אנטוורפן היא אחת משתי הערים באירופה (יחד עם לונדון) שיש בהן אוכלוסייה חרדית משמעותית.

היסטוריה

היסטוריה מוקדמת

הקמת הקהילה היהודית באזור רוזנות פלנדריה מתועדת משנת 1022, באותה עת שבלדווין הרביעי, רוזן פלנדריה, הזמין את יעקב בר יקותיאל ושלושים יהודים נוספים מרואן להתיישב באראס.^[2]

המסמך הרשמי הראשון שמזכיר את הקהילה היהודית באנטוורפן, הוא צוואתו של הנרי השלישי, דוכס בראבנט, שבשנת 1261 הביע את רצונו לגרש את היהודים מדוכסות בראבנט בשל מעמדם הנתפס כמלווים בריבית.^[3] אף על פי שהקהילה לא גורשה בסופו של דבר, הושתו עליהם מיסים מוגדלים. בעת שהמוות השחור תקף את האוכלוסיה באירופה בשנת 1348, הואשמו יהודי אנטוורפן ויהודים בערים מרכזיות אחרות באזור בהרעלת הבארות ונענשו בשל כך בחומרה. רבים מהם נתלו, נשרפו על המוקד, הוכו למוות או הוטבעו.^[3]

ייתכן שרבים מהיהודים שסייעו להקים את אנטוורפן כמרכז מסחרי במדינות השפלה היו פליטים מאנגליה וצרפת.^[^{דרוש מקור]}

קבוצה חדשה של מהגרים יהודים החלה להתיישב באנטוורפן בראשית המאה ה-16, כאשר העיר הפכה למקום מקלט יחסי לאנוסים שברחו מרדיפות וגירושים בחצי האי האיברי. נוכחותם נמשכה לעיתים קרובות במשך המאה וחצי הבאות, אף על פי שהיהודים לא הורשו לקבל אזרחות, ורדיפות היו שכיחות תחת שלטון ספרדי ורבים מהם גורשו. חלקם חזרו לאחר שלום וסטפליה.

המאה ה-19

רק בשנת 1794 ועם הגעת המהפכה הצרפתית יכלו היהודים לשוב ולהתגורר באנטוורפן. בהתאם לצו הקיסרי של נפוליאון מ-20 ביולי 1808, נאלצו יהודים בכל האזורים שהיו תחת שלטון צרפתי, שכלל את אנטוורפן, לקבל שמות פרטיים ושמות משפחה קבועים (שנאסר עליהם להיות שמות מהתנ"ך).^[4]

הקהילה היהודית הנוכחית של אנטוורפן הוקמה רשמית בשנת 1816, כאשר חיו בעיר כמאה יהודים. הקהילה החוקית הראשונה נקראה הקהילה היהודית (בצרפתית, Communauté israélite). התפילות הציבוריות היהודיות הראשונות נערכו בביתו הפרטי של מואיז קריין, לאחר שקיבל את אישור השלטונות העירוניים. היהודים של אנטוורפן קיבלו בעלות על בית קברות בשנת 1828 ונפתחה בו חלקת קברות יהודית. בשנת 1829 היו באנטוורפן 151 יהודים.

השואה

ערב מלחמת העולם השנייה, היו בעיר כ-50,000 יהודים, רבים מהם היו קשורים לתעשיית היהלומים, והייתה תרבות יהודית חיה עם ארגונים שונים, מועדוני ספורט וקבוצות תרבותיות, כולל קבוצות ציוניות. במהלך מלחמת העולם השנייה, 65% מיהודי העיר נספו בשואה (לעומת 35% בלבד מיהודי בריסל). ב-14 באפריל 1941 התרחש הפוגרום המכונה "פוגרום אנטוורפן" כאשר כ-200 תומכי הVlaams Nationaal Verbond ("איגוד לאומי פלמי"), Volksverwering ("הגנה על העם"), הליגה האנטי-יהודית וארגונים פרו-נאציים אנטישמיים נוספים שרפו שני בתי כנסת ברחוב אוסטנסטראט, ניפצו חלונות של חנויות בבעלות יהודית, השחיתו סמלים דתיים והטרידו את האוכלוסייה היהודית.^[5] במאי–ספטמבר 1942, נלקחו כ-1500 יהודים מאנטוורפן לעבודות כפייה בצפון צרפת, בבניית "החומה האטלנטית" עבור ארגון טודט. מסוף יולי עד נובמבר 1942, בשלוש הזדמנויות, ריכזו הגרמנים את היהודים באנטוורפן בעזרת שיתוף פעולה מצד המשטרה המקומית.

שיקום הקהילה לאחר השואה

לאחר השואה, החלה קהילת יהודי אנטוורפן בתהליך שיקום ממושך. חלק גדול מהקהילה התיישב מחדש בעיר, והקהילה החלה לצמוח מחדש בעזרת תמיכה מארגונים יהודיים בינלאומיים וממאמצי הקהילה המקומית.

הקהילה היהודית במאה ה-21

הקהילה היהודית של אנטוורפן מונה כ-20,000-25,000 חברים. רוב התושבים המזהים את עצמם כיהודים שייכים לקהילות מסורתיות או אורתודוקסיות, אם כי רמות האורתודוקסיה הדתית שלהם משתנות. החרדים, או יהודים אורתודוקסים, נוטים להתגורר בריכוז במרכז העיר באזור שמדרום לתחנת הרכבת המרכזית של אנטוורפן. שכונה זו מכונה לעיתים גם "אנטוורפן היהודית". היתרון המרכזי שלה היא הקרבה לבורסת היהלומים, שבה עבד בעבר חלק גדול מהקהילה. זהו גם המקום שבו נמצאים בתי הספר היהודיים, חנויות מזון כשרות ושירותים יהודיים כלליים.

בשנים האחרונות עברו רבים מבני הדור הצעיר של היהודים החילוניים הרחק ממרכז העיר הצפוף. כמו כן, חלה צמיחה קטנה אך יציבה של קהילות אורתודוקסיות בלוויינים בפרברים כמו אדגם, וילריק וברסהאט.

בתוך הקהילה הדתית האשכנזית הבולטת ישנם מספר קהילות מרכזיות.

הקהילה הישראלית של אנטוורפן "שומרי הדת", בעיקר מכוונת לקהילה אורתודוקסית מודרנית. בראשות הרב הראשי דוד משה ליברמן. קהילה זו גם דוגלת בערכי ציונות דתית ונוקטת בעמדה פרו-ישראלית בענייני הקהילה.
הקהילה האורתודוקסית של אנטוורפן "מחזיקי הדת" בעיקר מכוונת לקהילה החרדית.
"הקהילה הספרדית של אנטוורפן" היא הקהילה הדתית הספרדית.

הרב חיים קרייסווירט, היה הרב הראשי של קהילת מחזיקי הדת במשך שנים רבות ונחשב לסמכות עליונה בכל נושאי הדת. הוא נפטר בשנת 2001 והוחלף על ידי הרב אלתר אליהו רובינשטיין שהגיע מישראל לכהן כרב, שנפטר כמה חודשים לאחר מינויו לתפקיד. מאז דצמבר 2010 ממלא את התפקיד הרב אהרן שיף. הרב שיף, חסיד האדמו"ר הנוכחי של חסידות בעלז, הרב יששכר דב רוקח, הוא בוגר ישיבת ערלוי בירושלים והיה בעבר רב בית הכנסת אלכסנדר המקומי.

הבדל מהותי בין קהילות אלו מתבטא בעיקר בתמיכתם של שומרי הדת בדוקטרינה הציונית הדתית, אשר מחזיקי הדת אינה תומכת בה.

הקהילה היהודית חסידית

חסידים מהווים כ-40 אחוזים מהיהודים באנטוורפן.^[6] תנועות חסידיות המיוצגות באנטוורפן כוללות:

תנועת חסידות פשווארסק היא התנועה החסידית היחידה המוכרת שבראשה אדמו"ר המתגורר באנטוורפן. האדמו"ר מפשווארסק, רבי לייביש לייזר, מתגורר באנטוורפן, כמו גם קודמיו. חסידי פשווארסק מתגוררים בעיקר באנטוורפן, לונדון ומנצ'סטר, בחגים, חסידים רבים מגיעים לאנטוורפן כדי לפגוש את האדמו"ר שלהם.

יש גם אדמו"רים חסידיים נוספים באנטוורפן, כולל אדמו"ר מספינקה ואדמו"ר מז'מיגראד. לקבוצות אלו יש אדמו"רים גם במקומות אחרים.

יהודים לא-חסידיים

למרות שהיהודים שאינם קשורים לתנועה חסידית כנראה אינם עולים כיום בהרבה על מספר החסידים, יש להם נוכחות משמעותית. שלושת בתי הכנסת הגדולים באנטוורפן, המכונים מקומית לפי כתובותיהם, בתי הכנסת בוון דן נסטלי, בית הכנסת ברחוב בוואומסטר (המופיעים בתמונה למעלה) ובית הכנסת ברחוב אוסטנסטראט, אינם משויכים לשום תנועה חסידית.

יש קהילה קטנה של יהודים ליטאים. יתר על כן, יש ארגונים של יהדות גאורגית, בית כנסת ספרדי, וארגונים חילוניים יהודיים.

עירוב שבת

כמו בערים אחרות עם קהילות יהודיות גדולות, אנטוורפן מוקפת בעירוב. בניגוד לעירובים בערים גדולות אחרות כמו ניו יורק או ערים גדולות אחרות, העירוב של אנטוורפן מקיף את כל מרכז העיר. נוכחותו של העירוב מאפשרת ליהודים לפרש את העיר כבית אחד גדול, מה שמקל על טלטול בשבת בתוכה. החוט המרכיב את העירוב נמצא קרוב לסינגל בגובה של 6 מטרים, ובכניסה לרובע היהלומים.^[7]

בתי ספר

מספר בתי ספר יהודיים נמצאים ברחבי הרובע היהודי (95% מהילדים היהודים באנטוורפן מקבלים חינוך דתי). שלושת בתי הספר היהודיים המרכזיים באנטוורפן הם יסודי התורה של מחזיקי הדת, ובתי הספר יבנה ותחכמוני של שומרי הדת.

אוכלוסיית יסודי התורה - בית יעקב מורכבת בעיקר מתלמידים מרקע חסידי, חרדי ואורתודוקסי. היא מספקת הדרכה בלימודים דתיים כמו גם בלימודים חילוניים. התלמידים עוקבים אחר תוכנית לימודים כפולה המתחילה מגיל הגן, דרך בית הספר היסודי ובית הספר התיכון. נוסדה בשנת 1903, זהו בית הספר היהודי הוותיק ביותר באנטוורפן, והוא בעל אוכלוסיית התלמידים היהודים הגדולה ביותר. התלמידים מתחנכים בהתאם לערכי היהדות החרדית, וממלאים את דרישות החינוך של משרד החינוך הבלגי. אוכלוסיית התלמידים מופרדת לפי מגדר, התלמידים הגברים לומדים ביסודי התורה והתלמידות לומדות בבית יעקב. בהתאם לאידיאולוגיה הדתית ששמה ערך מועט ללימודים חילוניים, בית הספר מונע באופן פעיל רדיפת השכלה גבוהה חילונית.

בית הספר יבנה משתייך לתנועה הציונית הדתית. בדומה ליסודי התורה/בית יעקב, בית הספר יבנה עוקב אחר תוכנית לימודים כפולה המורכבת מלימודים דתיים וחילוניים. התלמידים מתחנכים בהתאם לערכי הציונות הדתית, וממלאים את דרישות החינוך של משרד החינוך הבלגי. בית הספר אינו מעורב, אם כי הם נפגשים בחצרות המשחקים, התלמידים הגברים לומדים בישיבה תיכונית והנשים באולפנא לבנות. 98% מתלמידי יבנה עולים בדרך כלל לישראל (הידועות בקהילות היהודיות כ"עושות עלייה") תוך שנה מסיום הלימודים התיכוניים. בשנים האחרונות הושגו שיפורים מרחיקי לכת בתוכנית הלימודים החילוניים. גם לימודי הדת עומדים בסטנדרטים גבוהים ובתוכנית לימודים רחבה.

בית הספר תחכמוני הוא בית ספר מעורב לחלוטין, המושך אליו תלמידים מרקע חילוני יהודי בעיקר ומשפחות אורתודוקסיות מודרניות. רמת העברית הגבוהה וההכנה הרצינית לבחינה הירושלמית המנוהלת על ידי הסוכנות היהודית והאוניברסיטה העברית בירושלים הופכים אותה לאחת ממוסדות החינוך היהודיים המשובחים באירופה. רוב הבוגרים ממשיכים בלימודים אקדמיים לאחר סיום הלימודים התיכוניים, ורבים מבלים שנה בישראל. תחכמוני נוסד בשנת 1920 על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, ציוני דתי מתון. חזונו לחינוך יהודי חזק, יחד עם חינוך חילוני טוב, הוא עדיין חלק מהתרבות של תחכמוני.

בנוסף, יש מספר כוללים, בהם יכולים גברים נשואים להמשיך את לימודיהם. ישיבת עץ חיים החרדית המפורסמת, בה לומדים מאות צעירים מרחבי העולם, נמצאת כעת ברובע וילריק, לאחר שהייתה בעבר בעיירות הפרברים של אנטוורפן, תחילה ביידה ולאחר מכן קפלן.

בתי כנסת רבים, בתי ספר, עמותות וקבוצות חברתיות דואגים לסביבה. רוב היהודים החיים באנטוורפן הם רב-לשוניים ומתקשרים במגוון שפות. יידיש, צרפתית, עברית, אנגלית וגרמנית מדוברות היטב בקרב חברי הקהילה, כמו גם הולנדית. הקהילה היהודית של אנטוורפן לא אימצה מיד את הולנדית כשפת דיבור משותפת. במקום זאת, בהתאם לאנשים שהם עבדו איתם במסחר ביהלומים, הם דיברו צרפתית, שפת המסחר באנטוורפן עד לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנים האחרונות, האנגלית הפכה לשפה המשותפת המועדפת, בעוד שאכיפה קפדנית יותר של תקנות השפה המקומיות מבטיחה שכל הילדים יהיו דוברי הולנדית שוטפת. השימוש בשפה בקהילה היהודית של אנטוורפן הוא סוגיה מורכבת: בעוד שלחברי הקהילה יש ידע טוב בשפות שונות, אין אחידות כשמדובר בתקשורת יעילה ודיבור בשפה משותפת.

דמוגרפיה

הקהילה היהודית באנטוורפן שמרה על נוכחות חזקה ופעילה במסחר המקומי ביהלומים. לאחר מלחמת העולם השנייה, התיישבו באנטוורפן ניצולי שואה יהודים מבלגיה כמו גם אחרים ממזרח אירופה ובנו אחיזה משפיעה ומצליחה מאוד בעסקי היהלומים. בין אם דרך משרדי מסחר יהלומים מבוססים, מפעלי חיתוך וליטוש, או כמתווכי יהלומים, יהודי אנטוורפן התבססו כאנשי עסקים ונשים מוכשרים.

עם זאת, בעשור האחרון, רוב סחר היהלומים הסיטונאי מתבצע על ידי הקהילה ההודית מג'יין. עם גישה נוחה למרכזי ייצור בהודו, שם עלויות הייצור זולות משמעותית, איבדה הקהילה היהודית חלק מהשפעתה בכל הנוגע למסחר ביהלומים.

פרסומי הקהילה

Joods Actueel הוא מגזין חודשי בבעלות משפחתית המנוהל על ידי המנהל הכללי טרי דיווידס והעורך הראשי מיכאל זאבי פרייליך.
קהילתנו, מתפרסם מדי שבוע על ידי שומרי הדת, בהולנדית, מכיל קטעים על פרשת השבוע, כולל חדשות קהילתיות.
שבת בשבתו, מתפרסם מדי שבוע על ידי מחזיקי הדת, בעברית וביידיש. הוא נקרא בדרך כלל על ידי מתפללי בית הכנסת בשירותי שבת.
למען תדע, עלון אלקטרוני שבועי ביידיש שנכתב על ידי פינחס קורנפלד, מורכב בעיקר מתוכן מערכת.

ראו גם

פשווארסק (חסידות המבוססת באנטוורפן)
השואה בבלגיה

לקריאה נוספת

Dubin, Lois. "Introduction: Port Jews in the Atlantic world Jewish history." Jewish History 20.2 (2006): 117–127.
Isidore Singer and Cyrus Adler, ed. (1916). The Jewish Encyclopedia. Funk and Wagnalls. pp. 658–60.
Vanden Daelen, V. "Antwerp Jews and the Diamond Trade: Jews shaping Diamonds or Diamonds shaping Jews." XIV International Economic History Congress in Helsinki, Finland. 2006.

קישורים חיצוניים

Antwerp's Jewish enclave adjusts
Virtual Jewish History Tour of Belgium
Expatica - Jewish Antwerp (אורכב 10.11.2006 בארכיון Wayback Machine)
Pictures of The Bouweesterstraat synagogue
Kosher Chinese Restaurant in Antwerp
Antwerp's eruv

הערות שוליים

^ "De chassidische joden in Antwerpen: wie zijn ze?". VRT Nieuws. 17 באפריל 2018. נבדק ב-16 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
^ Golb, Norman (1998). The Jews in Medieval Normandy: A Social and Intellectual History. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0521580328.
^ ¹ ² Abicht, Ludo (1995–96). "The Jerusalem of the West: Jews and Goyim in Antwerp". The Low Countries - Arts and Society in Flanders and the Netherlands: A Yearbook: 21–26. נבדק ב-9 במאי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Imperial decree of 20 July, 1808, concerning Jews with no fixed first or family names". Fondation Napoléon. נבדק ב-9 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ Kallis, Aristotle (2009). Genocide and Fascism: The Eliminationist Drive in Fascist Europe. Routledge. p. 280.
^ "The Jewish Community of Antwerp, Belgium - The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot". אורכב מ-המקור ב-2018-06-12. נבדק ב-2018-06-12.
^ Antwerp's Eruv/ Antwerp Retrieved 25 January 2013.

[1] "De chassidische joden in Antwerpen: wie zijn ze?". VRT Nieuws. 17 באפריל 2018. נבדק ב-16 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

[2] Golb, Norman (1998). The Jews in Medieval Normandy: A Social and Intellectual History. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0521580328.

[goyim-3] ¹ ² Abicht, Ludo (1995–96). "The Jerusalem of the West: Jews and Goyim in Antwerp". The Low Countries - Arts and Society in Flanders and the Netherlands: A Yearbook: 21–26. נבדק ב-9 במאי 2023. {{cite journal}}: (עזרה)

[4] "Imperial decree of 20 July, 1808, concerning Jews with no fixed first or family names". Fondation Napoléon. נבדק ב-9 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[5] Kallis, Aristotle (2009). Genocide and Fascism: The Eliminationist Drive in Fascist Europe. Routledge. p. 280.

[bh-6] "The Jewish Community of Antwerp, Belgium - The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot". אורכב מ-המקור ב-2018-06-12. נבדק ב-2018-06-12.

[7] Antwerp's Eruv/ Antwerp Retrieved 25 January 2013.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]