טיוטה:ערבית סיציליאנית ורדי

 

Les vêpres siciliennes (תפילת ערבית סיציליאנית)) היא אופרה צרפתית בחמש מערכות מאת המלחין הרומנטי האיטלקי ג'וזפה ורדי על פי ליברית צרפתית מאת יוג'ן סקריב ושארל דובייר על סמך יצירתם "הדוכס מאלבה" משנת 1838. היצירה הוצעה להלחנה קודם להלוי ואחר כך לדוניצטי, שסרבו. ה"ערבית" הגיעה מיד לאחר שלוש יצירות המופת הגדולות של ורדיː "ריגולטו", "הטרובדור" ו"לה טרויאטה", מ-1850 עד 1853 והוצגה לראשונה באופרה של פריז ב-13 ביוני 1855.

כיום האופרה מבוצעת הן בצרפתית המקורית והן (בתדירות גבוהה יותר) בגרסתה האיטלקית שלאחר 1861 "I vespri siciliani". הסיפור מבוסס על אירוע היסטורי, הערבית הסיציליאנית של 1282, תוך שימוש בחומר שנלקח מהמערכה הסיציליאנית של ימי הביניים Lu rebellamentu di Sichilia.

היסטוריית הלחנה

ורדי בשנת 1859

לאחר האופרה הגדולה הראשונה של ורדי לאופרה של פריז - העיבוד שלו ל"הלומברדים" בשנת 1847 שניתן תחת הכותרת "ירושלים" - המלחין רצה לכתוב אופרה גדולה חדשה לגמרי. המשיכה הייתה זהה לזה שהשפיעה על המלחינים האיטלקים באותה עת: האתגרים של צורה שונה מזו של מולדתם והיכולת לפנות לקהל שקיבל חידוש בברכה.

Eugène Scribe, כותב הליברית של האופרה.

ורדי החל בדיונים עם האופרה אך המשא ומתן נתקע על ידי מהפכות 1848 והמלחין ניתק אותם לתקופה מסוימת. רק בפברואר 1852 (בזמן שהטרובדור עדיין הוכנה) הוא חזר לפריז והתקשר בחוזה לכתיבת אופרה, הליברית שתוכן על ידי סקרייב, שקיבל "מועד אחרון" נמסרה ב-30 ביוני 1853 עם חזרות שיתחילו באמצע 1854 והאופרה תעלה בנובמבר/ דצמבר של אותה שנה. לוורדי הובטחה בחירת אמנים מתאימים וכן ארבעים הופעות בעשרת החודשים שלאחר הופעת הבכורה.

ביולי 1852, ורדי כתב לכותב הליברית כשהוא מתאר את תקוותיו:

"הייתי רוצה, אני צריך נושא שהוא גרנדיוזי, נלהב ומקורי; מיז-אנ-סצנה מרשימה וסוחפת. אני רואה בעקביות כל כך הרבה מהסצנות הנהדרות האלה שאפשר למצוא בשירים שלך... אכן, הסצנות הללו הן נסים! אני מקווה שתעבד אחד בשבילי."

כשסקרייב החמיץ את המועד האחרון שלו ביולי 1853, ורדי נסע לפריז כדי לנהל משא ומתן ישיר, ואז הציע הליבריתן פתרון, תוך שימוש בגרסה מתוקנת של הליברית ל"דוכס מאלבה", כזו שנכתבה בערך ב-20 שנים קודם לכן בשיא מסורת האופרה הגדולה הצרפתית ואשר הוצעה קודם לכן להלוי (שסירב לה) ולדוניצטי (שהלחין אותה בחלקה ב-1839 תחת השם המקורי). ורדי העלה התנגדויות רבות, רבות מהן פורטו במכתב מאת סקרייב לדובייר מדצמבר 1853. הן כללו שינוי של מיקום, של שמות דמויות, מצבים ספציפיים מסוימים (כמו למשל, שאין אולמות בירה בסיציליה), בתוספת דרישה למערכה חמישית "סטנדרטית" כדי להפוך אותה לשקולה ל"ההוגנוטים" או "הנביא" של ג'קומו מאיירבר.

עם זאת, "הווה אומר שוורדי כתב את האופרה הראשונה (המקורית) שלו בנקודה שבה הז'אנר היה באפנה". המוזיקולוג ג'וליאן באדן מוסיף: "בבחירה בקנה המידה הגדול ביותר האפשרי, ורדי פעל נגד זרם האופנה" (שהוא מציין כי השתנתה משמעותית בחודשים ובשנים שלאחר ההתקוממות של 1848, כך שהמדינה הייתה כעת איתן בעידן של נפוליאון השלישי, כלומר "שהיסוד החברתי שעליו נשענה [האופרה הגדולה] נשמט כעת").

ורדי הקדיש את 1854 לאלץ את סקרייב לבצע שינויים בזמן כתיבת המוזיקה, "בהתלונן על האורך העצום שדורש הקהל באופרה". בסך הכל, זו הייתה תקופה מתסכלת עבור המלחין, במיוחד בהתמודדות עם המערכה החמישית של סקרייב. הליבריתן לא הגיב לתחינותיו של ורדי לתיקונים, עד שלבסוף, הוא נאלץ בסוף 1854 (ללא הבכורה באופק והיעלמותה המסתורית מהחזרות של סופי קרובלי, ששרה את הלן) לכתוב למנהל האופרה, לואי קרוסנייה: "כדי להימנע מהקטסטרופה שמאיימת עלינו... אינני רואה אלא דרך אחת ואיני מהסס להציעה: ביטול החוזה". עם זאת, ורדי התמיד והיה נוכח בבכורה ביוני 1855, עד אז בילה קרוב לשנתיים בפריז בעבודה על האופרה.

היסטוריית ביצועים

המאה ה 19

מודעה לבכורה

Les vêpres Siciliennes כריכת

המבצעים והאמנים שהיו מעורבים בהצלחת הבכורה היו הבאים. [1]

(בטור השלישי מבצעי הצגת הבכורה באיטלקית, ב-26 בדצמבר 1855 בתיאטרו רג'יו בפארמה, עם הכותרת המצונזרת ג'ובאנה דה גוזמן, בגרסתו של ארנלדו פוסינאטו):[2]

ההופעה הראשונה באופרה של פריז ב-13 ביוני 1855 זכתה להערכה רבה. "לה פרסה" (La Presse) פרסם: "המוזיקה של ורדי התאימה ליצירה של הגאון הצרפתי מבלי לאבד דבר מהלהט האיטלקי שלה.

הקטור ברליוז כתב: "ב- Les vêpres העוצמה החודרת של האקספרסיביות המלודית, המגוון המפואר והנבון של הכלי, הרחבה והקול הפואטי של היצירות המתואמות, הצבע החם שזורח לכל אורכו.... לשדר לאופרה זו חותם של הוד, מין של מלכות ריבונית המובחן יותר מאשר בתוצרים הקודמים של המלחין הזה.

באדן מציין כי "המבקרים מצאו הרבה מה להעריץ באופרה החדשה.... אדולף אדם הכריז כי Les vêpres המיר אותו לחובב המוזיקה של ורדי", אך ורדי עצמו, במכתב מסוף יוני, מציין ששלושה סופרים איטלקים היו הביקורתיים ביותר".

עם זאת, הצלחתו לא הייתה ממושכת. מכיוון שהגרסה המקורית מעולם לא נכנסה לרפרטואר המבוסס, ההופעות "צלעו" עד שוורדי ניסה לסייע להחייאתה באופרה של פריז ב-6 ביולי 1863 על ידי תיקון חלק מהתפקידים של זמרים נבחרים. עם זאת, לאחר כמה הופעות, האופרה הורדה והוחלפה בגרסה הצרפתית של "הטרובדור". מלבד הופעה אחת בפריז ב-1863, "היא נעלמה כליל מהבמה הפריזאית"

המאה ה-20 ואילך

לאחר תקופה ארוכה של הזנחה יחסית, האופרה בגרסתה הצרפתית המקורית החלה להופיע על הבמה באופן קבוע יותר במאה ה-21. הפקה הועלתה באופרה הבסטיליה בשנת 2003 והפקה משנת 2010 של האופרה ההולנדית. במאי 2011 הוצגו גרסאות צרפתיות ב- Grand Théâtre de Genève ובתיאטרו סן קרלו בנאפולי, ובפברואר 2013, להקת ABAO בבילבאו הציגה את האופרה.

הצגות אחרות כללו בימוי האופרה של פרנקפורט ב-2013 והאופרה הממלכתית של בוואריה ב-2018.

העלאת הגרסה המלאה של בית האופרה המלכותי קובנט גארדן לראשונה בתולדותיה (מינוס הבלט) באוקטובר/נובמבר 2013 גררה מגוון תגובות ביקורתיות.

הגרסה בשפה האיטלקית של ורדי

ליברית איטלקית הוכנה במהירות בפיקוחו של ורדי על ידי המשורר אטורה קאימי. המלחין היה מודע לכך שבאיטליה באותה תקופה, אי אפשר היה למקם את הסיפור בסיציליה, כפי שהוא מציין למוציא לאור שלו ג'וליו ריקורדי באפריל 1855: "אני אעשה... (אשנה) את הנושא כך שיהפוך אותו למקובל בתיאטראות איטלקיים." בהתבסס על הצעותיו של סקרייב לשינוי המיקום "הצעתי לדוכס מאלבה פשוט לארוז את המזוודות שלו פעם נוספת ולעבור לליסבון" היא הפכה לפורטוגל בשנת 1640 בעודה בשליטה ספרדית. לכן, הכותרת שונה לג'ובאנה דה גוזמן. בסך הכל, ורדי לא היה מרוצה מהתרגום, שבאדן רואה בו "אחד הגרועים שבוצעו אי פעם. עם זאת, כמה שיפורים בוצעו כאשר האופרה חזרה לכותרת האיטלקית המתורגמת לאחר 1861.

לאחר 1861, בעידן שלאחר האיחוד, חזרה האופרה לכותרת האיטלקית המתורגמת, "I vespri siciliani" ולעתים היא מבוצעת תחת הכותרת הזו ובגרסה זו כיום.

תפקידים

הבריטון מארק בונהי

זמרת הסופרן סופי קרובלי

Role	Voice type	Premiere cast, 13 June 1855 Conductor: Narcisse Girard
Guy de Montfort, Governor of Sicily under Charles d'Anjou, King of Naples	baritone	Marc Bonnehée
Le Sire de Béthune, a French officer	bass	Théodore-Jean-Joseph Coulon
Le Comte de Vaudemont, a French officer	bass	Jacques-Alfred Guignot
Henri, a young Sicilian	tenor	Louis Guéymard
Jean Procida, a Sicilian doctor	bass	Louis-Henri Obin
La Duchesse Hélène, sister of Duke Frederick of Austria	soprano	Sophie Cruvelli
Ninette, her maid	contralto	Clarisse-Françoise Sannier
Daniéli, her servant	tenor	Jean-Jacques Boulo
Thibault, a French soldier	tenor	M. Aimes
Robert, a French soldier	baritone	Mécène Marié de l'Isle
Mainfroid, a Sicilian, adherent of Procida	tenor	Joseph Koenig

Personaggi	Interpreti (versione francese, Parigi)	Interpreti (versione italiana, Parma)
Guy de Montfort	Marc Bonnehée	Francesco Cresci
Béthune	Théodore-Jean-Joseph Coulon	Guglielmo Giordani
Vaudemont	Jacques-Alfred Guignot	Angelo Corazzani
Henri	Louis Guéymard	Antonio Giuglini
Procida	Louis-Henri Obin	Giorgio Atry
Hélène	Sophie Crüwell	Caterina Goldberg Strossi
Ninette	Clarisse-Françoise Sannier	Teresa Lenci Marsili
Daniéli	Jean-Jacques Boulo	Carlo Salvatore Poggiali
Thibault	Aimes	Raffaele Giorgi
Robert	Mécène Marié de l'Isle	Raimondo Buffagni
Mainfroid	Joseph Koenig	Giovanni Battista Garulli
Costumi	Alfred Albert	Antonio Lanari
Coreografia	Lucien Petipa	Michele D'Amore
Concertatore	Giuseppe Verdi	Giovanni Rossi
Direttore d'orchestra	Narcisse Girard	Nicola De Giovanni

תַקצִיר

מקום: פאלרמו, איטליה

זמן: 1282 

לפני אירועי האופרה, נפצע פרוצ'ידה, פטריוט סיציליאני מוביל, על ידי חיילים צרפתים במהלך פלישתם לסיציליה, ונאלץ לגלות. מונפור, מנהיג הכוחות הצרפתיים, אנס אישה סיציליאנית שילדה מאוחר יותר בן, אנרי. מונפור הפך למושל של סיציליה, ואילו האישה הסיציליאנית גידלה את בנה לשנוא אותו, מבלי לגלות לו שמונפור הוא אביו.

מערכה 1

הכיכר המרכזית של פאלרמו

טיבו, רובר וחיילים צרפתים אחרים התאספו מול ארמון המושל כשהם מרימים כוסית למולדתם. הם נצפים על ידי הסיציליאנים המקומיים, שאינם מרוצים מהכיבוש.

הלן, המוחזקת כבת ערובה על ידי המושל הצרפתי, מונפור, נכנסת לבושה בבגדי אבל על אחיה, הדוכס פרדריק מאוסטריה, שהוצא להורג על ידי הצרפתים שנה לפני כן ומותו נותר ללא נקמה. שיכור משהו, רובר, חייל צרפתי בדרגה נמוכה, דורש ממנה לשיר והיא מסכימה. השיר שלה על תפילות ים ( Ô viens à nous, Dieu tutélaire!– "התפלל, הו אלוהים אדיר, הרגע בחיוך את השמיים והים כאחד") ותשובתו של אלוהים "תן לבוז לסכנות" מסתיימת בזעקה ( Courage!... du courage!) "אומץ" לסיציליאנים למרוד בכובשים. כשהמושל נכנס, הקהל נרגע. אנרי, שזה עתה שוחרר מהכלא, מבטיח להלן עד כמה הוא מתעב את המושל. כששמע זאת, מונפורט מצווה על הלן לעזוב ואז, לבד עם אנרי, מציע לו עמדה חזקה עם אנשיו כל עוד הוא מתרחק מהלן. הוא מסרב, ומיד עוקב אחרי הלן לתוך הארמון.

מערכה 2

ליד הים

פרוצ'ידה נוחת על החוף מסירת דייגים קטנה. ברור שהוא חוזר מהגלות והוא מביע את שמחתו על החזרה לארצו ולעיר מולדתו ( Et toi, Palerme – "הו את פאלרמו, הארץ הנערצת"). הוא מוקף במיינפרואיד ובני לוויה אחרים והוא מצווה על אנשיו להביא אליו את הלנה והנרי (Dans l'ombre et le silence– "בחושך ובדממה"). השלושה מתכננים מרד במהלך החגיגות הקרבות שיובילו לנישואים של קבוצת צעירים. לאחר שפרוצ'ידה עוזב, הלנה שואלת את אנרי איזה פרס הוא מחפש. נשבע שהוא ינקום את מות אחיה, הוא אינו מבקש אלא את אהבתה.

בת'ון מגיע עם הזמנה ממונפורט להשתתף בנשף. אנרי מסרב ונעצר ונגרר. בראשות רובר, מגיעה קבוצת חיילים צרפתים ופרוצ'ידה חוזר ורואה שמאוחר מדי להציל את אנרי, מאחר והצעירים נכנסו לכיכר והחלו לרקוד. ככל שהריקוד הופך תוסס יותר, רובר מסמן לאנשיו, שתופסים רבות מהנשים הצעירות, וגוררים אותן החוצה למרות מחאותיהם של הצעירים הסיציליאנים. הצעירים המדוכדכים עדים לסירה חולפת מלאה באצילים צרפתים ובנשים סיציליאניות, כולן בדרך לנשף. פרוצ'ידה ואחרים מחליטים להשיג כניסה לנשף ולנקום.

מערכה 3

סצנה 1: הארמון של מונפור

מונפור קורא מאמר מהאישה שהוא חטף, שמגלה כי אנרי הוא בנו (Oui, je fus bien coupable et coupable par elle!– "כן, אני הייתי אשם, והיא האשימה אותי!"). בת'ון מספר לו שאנרי הובא בכוח, אבל מונפור מתנחם בעובדה שבנו קרוב ( Au sein de la puissance– "בתוך הכוח, בתוך ההוד, חלל עצום ונורא"). שני הגברים מתעמתים זה עם זה ואנרי קצת נבוך מהאופן שבו הוא מטופל. לבסוף, מונפור חושף את המכתב שכתבה אמו של אנרי. המום אך עדיין מתריס, אנרי מעליב את אביו המגיב בכעס כשהגבר הצעיר ממהר החוצה: "מילה קטלנית!, עלבון מוות! השמחה נעלמה..".

סצנה 2: נשף בארמון מונפור

כאשר מונפור נכנס, הוא נותן את האות להתחיל את הבלט. בקהל, מחופשים, נמצאים הלן, אנרי ופרוצ'ידה. אנרי מופתע כשהשניים חושפים את עצמם והם מכריזים שמטרתם היא להציל את הצעיר. עם זאת, הוא מוטרד לשמוע שהם מתכוונים להרוג את מונפור. כשהאב מתקרב לבן, יש רמז של אזהרה. בעוד מתנקשים מתקרבים מתקרבים, אנרי מזנק מול אביו בדיוק כשהלן מתקרבת. הסיציליאנים נחרדים לראות שמגנים על אנרי. הלנה, פרוצ'ידה, דניאלי והסיציליאנים מקללים את אנרי כשהם נגררים משם, בעוד הוא רוצה לעקוב אחריהם, אך מונפור מרסן אותו.

מערכה 4

בית הכלא

אנרי מגיע לשער הכלא ובהוראתו של מונפור ממתין להתקבל. הוא שוקל את המצב בו נמצאים חבריו (O jour de peine– יום של בכי, של צער עז!"). הלן מובאת החוצה ומתעמתת איתו. לבסוף, הוא מודה שמונפור הוא אביו והיא מתחילה להיות מוכנה להזדהות ( Ami! le cœur d'Hélène... "הנרי! אה, אתה מדבר אל לב שכבר מוכן לסלוח") לא רואה את אנרי, פרוצ'ידה ניגש אל הלן וחושף מכתב שאומר לו שהוא מחכה לשחרור. אבל מונפור מגיע ומצווה להביא כומר ולהוציא להורג את האסירים בעוד פרוצ'ידה נדהם לגלות את האמת לגבי אנרי. אנרי מתחנן לרחמים על חבריו ומונפור מעמת אותו עם דבר אחד: Dis: mon père! דיס – "תגיד רק לי, אמור "אבא שלי ...". אנרי לא אומר דבר כשהתליין מופיע ובני הזוג מובלים משם, ואחריהם הולך אנרי. מונפור מתערב כדי למנוע ממנו להצטרף אליהם. כשהלן מובלת לעבר התליין, מונפור נכנס ומכריז על חנינה לסיציליאנים. יתר על כן, הוא מסכים לנישואים של הלן ואנרי ומודיע לקהל: "אני מוצא שוב בן!" יש שמחה כללית.

ציור הווספרים, כנראה על פי המערכה האחרונה של האופרה

מערכה 5

"בגני ארמון מונפורטה בפלרמו", עיצוב תפאורה למערכה 5 של I vespri siciliani (ללא תאריך)

הגנים של ארמון מונפור

בעוד אבירים ועלמות מתאספים, הלנה מודה לכולם (Merci, jeunes amies – "תודה, חברים אהובים"). אנרי מגיע, מפגין את שמחתו (La brise souffle au loin – "הרוח מרחפת מסביב"). הוא פורש כדי למצוא את אביו, אך פרוצ'ידה מגיע ומכריז על תוכניתו להערים על אויביו בטבח שלהם שיתרחש למרגלות המזבח לאחר שיאמרו הנדרים. היא נקרעת, על אחת כמה וכמה בעקבות שובו של אנרי, בין אהבתה לחובתה (סוג קטלני! – "גורל קטלני! הו, סכסוך עז!"). לבסוף, היא לא יכולה לשאת זאת יותר ואומרת להנרי שהם לא יכולים להתחתן. שני הגברים זועמים עליה על בגידתה לכאורה. ואז מונפור מגיע, לוקח את ידיהם של בני הזוג, מצטרף אליהם ומכריז שהם נשואים כשהפעמונים מתחילים לצלצל. זהו האות לסיציליאנים למהר ולהתנפל על מונפור ועל הצרפתים.

מוסיקה

בסיכום, השפעת הליברית כ"מסגרת נאותה לאופרה של אפקטים, של מחזה והפתעה תיאטרלית, וורדי סיים בהצלחה", מציין המוזיקולוג ג'וליאן באדן. שניים מהיבטיו הנראים ייחודיים וגלויים לעין במוזיקה. ראשית, "הוא השתמש בו כבסיס לסגנון חדש, רחב יותר, מורכב יותר מבחינה קצבית של מנגינה. כאן המודל של מאיירביר היה חשוב ... שנית, הוא ניצל את ההזדמנות לפתור בעיה אשר חמק ממנו בעבודה דומה במקצת, ב"קרב לניאנו" ; כלומר של איחוד הרגשות הפרטיים והציבוריים של הדמויות הראשיות. ... מתגברים על הבעיה באמצעות שפה מוזיקלית מגוונת יותר."

המוזיקולוג רוג'ר פרקר, שכתב בגרוב בשנת 1992, מציע נקודת מבט שונה במקצת בהסבירו כי אורכה וקנה המידה העצום של אופרה זו (כמו גם אחרות במסורת האופרה הגדולה) מוצאים את עצמם לעתים רחוקות מביימים על ידי בתי אופרה מודרניים (מאז 1992 המצב הזה השתנה, ראה סעיף היסטוריית ביצועים למעלה). פרקר קובע "למעט יוצאים מן הכלל, המספרים הליריים העיקריים שלו חסרים את המיידיות המלודית של שלישיית האופרות האיטלקיות ( ריגולטו, Il trovatore ו- La traviata ) שקדמה לה מיד". עם זאת, הוא כן ממשיך ואומר ש- Les vêpres "מסמן תפנית מכרעת מהשפה של האופרות האיטלקיות של התקופה הבינונית ומהופעתם של מאפיינים סגנוניים רבים שאנו מקשרים עם ורדי המאוחרת".

אחרית דבר

לאור התסכולים שבהם נתקל ורדי בהכנת האופרה בשנתיים ובמספר הביטויים של תסכולים אלה במכתבים לג'וזפינה סטרפוני (עימה ניהל מערכת יחסים שהחלה בערך ב-1847), הסופר אירווינג קולודין במאמרו הקלטת RCA, מצביע על פתרון שסטרפוני סיפקה בעצמה:

בעמדתך לא הייתי קושר את עצמי בשום אופן להווה. אני צריך לחפש ליברית שאהבתי ולהגדיר אותו ללא כל מעורבות ובזמן שלי. (נטות במקור).

קולודין מעיר: "זה היה, כמובן, העיקרון שעל פיו התבססה הקריירה המאוחרת של ורדי, כשהיו לו העמדה והתפקיד שהוא השתוקק לו והביטחון שנלווה אליהם ואישה חכמה".

הקלטות

 

שָׁנָה	שחקנים: הלנה, </br> אנרי, </br> מונפורט, </br> פרוצ'ידה	מנצח, </br> בית אופרה ותזמורת	תווית
1951	מוד קוניץ </br> Helge Rosvaenge </br> היינריך שלוסנוס </br> אוטו פון רוהר	קורט שרדר , </br> מקהלה ותזמורת התזמורת של הסיסר רונדפונק , </br> במאי הפזמון: אדמונד פון מיכנאי </br> (הקלטת רדיו מ-12 בפברואר 1951)	דויטשה גרמופון </br> חתול: LPEM 19244/46
1969	ג'קלין ברומאייר </br> ז'אן בונהום </br> נילסון טיילור </br> סטאפורד דין	מריו רוסי </br> ( אשלי לורנס לבלט), </br> תזמורת הקונצרטים של ה-BBC , </br> מקהלת BBC	תקליטור: אופרה ררה </br> חתול: ORCV303
2003	נלי מיריציו, </br> מרצ'לו ג'ורדני , </br> אנתוני מייקלס-מור , </br> Ferruccio Furlanetto	ג'יימס קונלון , </br> תזמורת ומקהלה של האופרה של פריז, </br> (נראה שההקלטה היא של ההופעה ב-27 ביוני באופרה בסטיליה )	תקליטור: אודיו שמימי, </br> חתול: CA 452
2010	ברברה האומן </br> בורקהרד פריץ </br> אלחנדרו מרקו-בוהרמסטר </br> באלינט סאבו	פאולו קריניאני , </br> התזמורת הפילהרמונית של הולנד ומקהלת האופרה של הולנד </br> (הועלה ב-23 וב-29 בספטמבר; בימוי של כריסטוף לוי )	Blu-ray, DVD: Opus Arte </br> חתול: 1060D
2013	ליאנה הארוטוניאן </br> בריאן היימל </br> מייקל וול </br> ארווין שרוט	אנטוניו פפאנו, </br> תזמורת ומקהלה של האופרה המלכותית </br> (הועלה באוקטובר; בימוי על ידי סטפן הריים )	Blu-ray, DVD: Opus Arte

הפניות

הערות שוליים  

1. ^ Backman, p. 6
2. ^ Jump up to:^{a b c} Budden, p. 169
3. ^ Verdi to Scribe, 27 July 1852 in Budden, pp. 171–172
4. ^ Jump up to:^{a b c} Parker, pp. 924–925
5. ^ Jump up to:^{a b c} Everist, p. 12
6. ^ Budden, pp. 173–174
7. ^ Budden, pp. 170–171
8. ^ Verdi to Crosnier, in Kolodin, p. 7
9. ^ La Presse, quoted in Kolodin, p. 8
10. ^ Quoted in Kolodin, p. 8
11. ^ Budden, p. 187
12. ^ Verdi to Clara Maffei, in Budden, p. 187.
13. ^ Jump up to:^{a b} Budden, pp. 238–240
14. ^ Jump up to:^{a b} Recordings of the opera, operadis-opera-discography.org.uk]
15. ^
16. ^
17. ^ Andrew Clements, "Les vêpres siciliennes – review", The Guardian (London), 18 October 2013
18. ^ Rupert Christiansen, "Les Vêpres Siciliennes, Royal Opera, Royal Opera House, review", The Daily Telegraph (London), 18 October 2013
19. ^ "Les vêpres siciliennes at ROH", 23 October 2013 on capricciomusic.blogspot.co.uk. Retrieved 11 December 2013
20. ^ Letter from Verdi to Ricordi, 29 April 1855, quoted in Budden, p. 238
21. ^ Scribe to unknown, quoted in Budden, p. 238
22. ^ "I now know what it means to translate and I feel sympathy for all bad translations that are around because it is impossible to make a good one", Verdi to Ricordi, 6 June 1865 in Budden, p.238
23. ^ List of singers taken from Budden, p. 168
24. ^ Willson 2013, p. 47, notes that Verdi was willing to comply with the traditions of Parisian Grand opera although "the precise position of [the] dance episodes was not stipulated", but the location favoured by the Opera's management and most composers was midway through the grand opera's long-haul journey, the second or third act (or both).
25. ^ Budden, p. 188
26. ^ Parker, p. 927
27. ^ Strepponi to Verdi, 17 January 1853, in Kolodin, p. 8.
28. ^ Kolodin, p. 8
29. ^ Netherlands Opera (2010): Opus Arte, Blu-ray (2011) OCLC 760171346; DVD (2011) OCLC 977978089.
30. ^ Royal Opera (2013): Opus Arte, Blu-ray (2015) OCLC 956538104, 903960143; DVD (2015) OCLC 905385323, 1050341588.

מקורות מצוטטים

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

Backman, Clifford R. (2002), The Decline and Fall of Medieval Sicily: Politics, Religion, and Economy in the Reign of Frederick III, 1296–1337 Cambridge: Cambridge University Press.

Budden, Julian (1984), The Operas of Verdi, Volume 2: From Il Trovatore to La Forza del destino. London: Cassell. ISBN 978-0-19-520068-3 (hardcover) ISBN 978-0-19-520450-6 (paperback).

Everist, Mark (2004), "Killing a Bull" and the Pleasures of History: Verdi's Les Vêpres Siciliennes " in the booklet accompanying the Opera Rara recording of Les vêpres Siciliennes

Kolodin, Irving (1974), "I vespri Siciliani: How It Came to Be – What it Came to Be". Essay in booklet accompanying the (Italian language) James Levine RCA recording, BMG.

Parker, Roger (1998), "Vêpres siciliennes, Les", in Stanley Sadie, (ed.), The New Grove Dictionary of Opera, vol. 4. London: Macmillan. ISBN 0-333-73432-7, 1-56159-228-5

Willson, Flora (2013), "Bear of Busetto, Lord of the Dance", Les Vêpres siciliennes, Royal Opera House, Covent Garden. Program book for 2013 production. pp. 44 to 49.

לקריאה נוספת

 

• Baldini, Gabriele, (trans. Roger Parker) (1980), The Story of Giuseppe Verdi: Oberto to Un Ballo in Maschera. Cambridge, et al: Cambridge University Press. ISBN 0-521-29712-5
• Chusid, Martin, (Ed.) (1997), Verdi’s Middle Period, 1849 to 1859, Chicago and London: University of Chicago Press. ISBN 0-226-10658-6 ISBN 0-226-10659-4
• De Van, Gilles (trans. Gilda Roberts) (1998), Verdi's Theater: Creating Drama Through Music. Chicago & London: University of Chicago Press. ISBN 0-226-14369-4 (hardback), ISBN 0-226-14370-8
• Hibberd, Sarah (2013), "The Creation of Les Vêpres siciliennes, Royal Opera House, Covent Garden. Program book for 2013 production. pp. 11–17.
• Gossett, Philip (2006), Divas and Scholar: Performing Italian Opera, Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-30482-5
• Osborne, Charles (1969), The Complete Opera of Verdi, New York: Da Capo Press, Inc. ISBN 0-306-80072-1
• Martin, George, Verdi: His Music, Life and Times (1983), New York: Dodd, Mead and Company. ISBN 0-396-08196-7
• Osborne, Charles (1969), The Complete Opera of Verdi, New York: Da Capo Press. ISBN 0-306-80072-1
• Parker, Roger (2007), The New Grove Guide to Verdi and His Operas, Oxford & New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-531314-7
• Phillips-Matz, Mary Jane (1993), Verdi: A Biography, London & New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-313204-4
• Pistone, Danièle (1995), Nineteenth-Century Italian Opera: From Rossini to Puccini, Portland, Oregon: Amadeus Press. ISBN 0-931340-82-9
• Toye, Francis (1931), Giuseppe Verdi: His Life and Works, New York: Knopf.
• Walker, Frank (1962), The Man Verdi, New York: Knopf, 1962, Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-87132-0
• Warrack, John and West, Ewan, The Oxford Dictionary of Opera New York: OUP: 1992 ISBN 0-19-869164-5
• Werfel, Franz and Stefan, Paul (1973), Verdi: The Man and His Letters, New York, Vienna House. ISBN 0-8443-0088-8
• White, Jonathan (2013), "Problems of Historical Licence", Les Vêpres siciliennes, Royal Opera House, Covent Garden. Program book for 2013 production. pp. 19–25.
• Wintle, Christopher (2013), "Fortunate Untruth", Les Vêpres siciliennes, Royal Opera House, Covent Garden. Program book for 2013 production. pp. 36–43.

קישורים חיצוניים

• Les vêpres siciliennes: Scores at the International Music Score Library Project
• Synopsis, libretto, giuseppeverdi.it (in Italian)
• Synopsis from Naxos Records