טיוטה:מרונים ג'מייקנים

המרונים הג'מייקנים הם צאצאים של אפריקאים שהשתחררו מעבדות במושבה של ג'מייקה והקימו קהילות של אנשים שחורים חופשיים בחלק הפנימי ההררי של האי, בעיקר בקהילות המזרחיות. אפריקאים ששועבדו במהלך השלטון הספרדי על ג'מייקה (1493-1656) אולי היו הראשונים לפתח קהילות פליטים כאלה.

האנגלים, שפלשו לאי ב-1655, המשיכו בייבואם של אפריקאים משועבדים לעבודה במטעי קני הסוכר של האי. האפריקאים בג'מייקה התנגדו ללא הרף לשעבוד, כאשר רבים ששחררו את עצמם הפכו למרונים. המרידות שיבשו את כלכלת הסוכר בג'מייקה והפכו אותה לפחות רווחית. המרידות פחתו לאחר שהשלטונות הקולוניאליים הבריטיים חתמו על הסכמים עם ה-Leward Maroons ב-1739 ו- Windward Maroons ב-1740, שדרשו מהם לתמוך במוסד העבדות. חשיבותם של המארונים לשלטונות הקולוניאליים ירדה לאחר ביטול העבדות ב-1838.

ה-Windward Maroons ואלה מארץ הטייס התנגדו לכיבוש במלחמת המארון הראשונה (בערך 1728 עד 1740), שהממשלה הקולוניאלית סיימה בשנים 1739–1740 על ידי כריתת הסכמים להענקת אדמות ולכיבוד אוטונומיה מארון, בתמורה לשלום ו סיוע למיליציה הקולוניאלית במידת הצורך נגד אויבים חיצוניים. המתח בין המושל אלכסנדר לינדזי, לבין רוב המארונים של ליווארד הביא למלחמת המארון השנייה מ-1795 עד 1796. למרות שהמושל הבטיח סלחנות אם המארונים ייכנעו, הוא בגד בהם מאוחר יותר, ובתמיכת האספה, התעקש לגרש קצת פחות. 600 מארונים ליישובים בריטיים בנובה סקוטיה, שם גם יושבו מחדש עבדים אמריקאים שנמלטו מארצות הברית. המארונים שגורשו לא היו מרוצים מהתנאים בקנדה, ובשנת 1800 עזבו רובם, לאחר שהשיגו את המעבר לפריטאון, שמונה שנים לאחר שחברת סיירה לאון הקימה אותה במערב אפריקה (בסיירה ליאון של היום) כמושבה בריטית, שם הם יצרה את הזהות האתנית הקריאולית של סיירה לאון.[1][2][3][4][5][6][7]

כותרת

תוכן הכותרת.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)