טיוטה:מלחמת העולם הראשונה לפי מדינה

בכחול: מדינות ההסכמה, בכתום: מעצמות המרכז

רוב מדינות העולם "בחרו צד" במלחמת העולם הראשונה, שהתחוללה במספר יבשות, ובעיקר באירופה. במלחמה היו שתי בריתות, מעצמות המרכז נגד מדינות ההסכמה. המדינות הבולטות בצד מעצמות המרכז הקיסרות גרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. המדינות המובילות בצד מדינות ההסכמה היו בריטניה, צרפת והאימפריה הרוסית, אשר היו בצד המנצח. ככול שהמלחמה נמשך כך הצטרפו מדינות נוספות, אם בשליחת כוחות צבאיים ואם בסיוע אחר, או בהכרזת מלחמה בלבד. בנוסף למדינות הריבוניות במלחמה לקחו חלק גם ישויות לא מוכרות או מכורות חלקי להם האינטרס משוף עם אחד הצדדים במלחמה.

מדינות

המדינות המעורבות או המושפעות מהמלחמה מתוארות להלן עם תיאור תפקידן במלחמה, על פי סדר הא"ב העברי:

אוסטרליה

ערך מורחב – אוסטרליה במלחמת העולם הראשונה

אלבניה

במלחמת העולם הראשונה, אלבניה הייתה מדינה עצמאית, לאחר שקיבלה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית ב-28 בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. היא הוכרה על ידי המעצמות כנסיכות אלבניה, לאחר שטורקיה ויתרה רשמית על כל זכויותיה במאי 1913. בהיותה מדינה חדשה בהתהוות, היא התפרקה במהירות ורק חודשים ספורים לאחר השתלטות על השלטון, שליט הגרמני שלה, הנסיך וילהלם, נאלץ לברוח. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אנרכיה השתלטה על המדינה כאשר שבטים ואזורים מרדו בשלטון המרכזי. כדי להגן על המיעוט היווני, הוקמה השליטה היוונית במחוזות הדרומיים והחליפה את יחידות אפירוטה הצפוניות החל מאוקטובר 1914. בתגובה לכך, איטליה, למרות שהייתה אז ניטרלית רשמית, שלחה גם חיילים לנמל ולורה, בעוד סרביה מונטנגרו השתלטה על אזורים צפוניים. ב-1915 הוכרעה סרביה על ידי כוחות גרמנים, אוסטרו-הונגרים ובולגריים משולבים; הצבא הסרבי נסוג מעבר למעברי ההרים של צפון אלבניה, לכיוון הים האדריאטי. חיילים איטלקיים גירשו את היוונים מדרום אלבניה והביאו לשליטתם כמעט את כל השטח האלבני. כוחות אוסטריים פלשו ביוני 1916; כוחות אוסטרו-הונגרים נשארו באלבניה עד סוף המלחמה כאשר כוח רב לאומי של בעלות הברית פרץ ודחף אותם החוצה ב-1918.

אנדורה

עקב השפעות הרבה של צרפת על אנדורה והתלות שלה בה. באנדורה ראו לנכון להצהיר על נכונות לעמוד לצד מדינות ההסכמה, ולהכריז מלחמה נגד הקיסרות הגרמנית. אך עקב היכולות המוגבלות של המדינה, לא נעשה פעולות נוספות מעבר לכך. כמו כן אזרחים אנדורים אחדים התנדבו במלחמה.

אפגניסטן

עוד קודם למלחמת העולם הראשונה אפגניסטן והאימפריה הבריטית היו נתונות בסכסוך מתמשך כחלק מהתחרות של האחרונה עם האימפריה הרוסית על הכפפת שטחי אפגניסטן תחת חסותה. עקב כך קבילה אפגניסטן כיוון אוהד כלפי מעצמות המרכז ובפרט כלפי האימפריה העותמנית, אם זאת מנהיג אפגניסטן אמיר חביבאללה ח'אן, הצליחו לשמור את המדינה נייטרלית לאורך כל המלחמה (מלבד סיוע לבוכריה בזמן ההפיכה ברוסיה). עקב עמדתו כלפי המלחמה, עם סיומה שלטונו הופל בהפיכה וההנהגה החדשה הכריזה על העצמאות מוחלט מבריטניה מה שהוביל למלחמה האנגלו-אפגנית השלישית.

ארצות הברית

ערך מורחב – ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה

בולגריה

ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם הראשונה

בלגיה

ערך מורחב – בלגיה במלחמת העולם הראשונה

גרמניה הקיסרית

ערך מורחב – גרמניה במלחמת העולם הראשונה

המושבות הגרמניות

לאחר כניסת הקיסרות הגרמנית למלחמה וכפיית המצור של מדינות ההסכמה על ארץ האם שהייתה עסוקה במלחמה על אדמת אירופה. כלל המושבות הגרמניות אבדות לטובת מדינות הסכמה ובהמשך היו לשטחי מנדט מטעם חבר הלאומים. וזאת בין אם לאחר חתימת הסכמי הכניעה בסיום המלחמה או תוך כדי המלחמה, ולרוב ללא יתנגדו רבה אם בכלל מצד חיל המצב הגרמני של מושבה.

בין הקרבות המשמעותיים שהתרחשו במושבות הגרמניות ניתן למנות:

• המערכה על מזרח אפריקה - המערכה החלה מראשית אוגוסט 1914 ועד מספר ימים לאחר הכניעה המרכזי של ארץ האם בגרמניה ב-1918. וכבר ב-1917 מרבית הכוח הגרמני נכנה. במערך לחמו נגד הכוח גרמני כוחות של האימפריות הבריטית הבלגית והפורטוגלית. לאחר המלחמה אותו השטח עבר לידי בריטניה פרט לרואנדה-אורונדי שעבר לידי בלגיה.
• המערכה בדרום-מערב אפריקה - המערכה התנהלה בין אוגוסט 1914 עד יולי 1915, בחיל המצב הגרמני לכוחות בריטים ופורטוגלים. לאחר המערכה שטח זה סופח כמנדט לאימפריה הבריטית תחת אחריות דרום אפריקה.
• המערכה במערב אפריקה - המערכה שנערך ב-1914 - 1916 הביאה לבסוף לכיבוש שתי המושבות הגרמניות טוגולנד וקמרון בידי בריטניה צרפת ובלגיה (עיקר הלחימה הייתה בקמרון), ולאחר המלחמה המושבות חולקו בין בריטניה וצרפת.

בנוסף המושבות אלה גם המושבות האחרות של האימפריה הגרמניות נכבשו בידי מדינות ביתר קלות ואלו כוללות את:

• סמואה הגרמנית - נכבשה ב-29 באוגוסט 1914 בידי כוח ניו זילנדי שבהמשך קיבל מנדט לניהול המושבה מחבר הלאומים.
• גינאה החדשה הגרמנית - מרבית המושבה נכבשה עד ל-21 בספטמבר 1914 בידי כוחות אוסטרלים (בעיקר נאורו, האי המרכזי וסביבתו) ויפנים (שאר איי האוקיינוס) שבהמשך קיבלו מנדט לניהול המושבות מחבר הלאומים.
• ההתישבות הגרמנית לחופי סין - בשיתוף פעולה יפני בריטי הביא הביאו לכיבוש מאחזים גרמנים אלה בשנה הראשונה ולסיפוחם ליפן.

האימפריה האוסטרו-הונגרית

ערך מורחב – האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה

האימפריה היפנית

ערך מורחב – יפן במלחמת העולם הראשונה

האימפריה העות'מאנית

ערך מורחב – האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה

האימפריה הרוסית

ערך מורחב – רוסיה במלחמת העולם הראשונה

המלכה המאוחודת

ערך מורחב – הממלכה המאוחדת במלחמת העולם הראשונה

הרפובליקה הסינית

ערך מורחב – סין במלחמת העולם הראשונה

ליבריה

ערך מורחב – ליבריה במלחמת העולם הראשונה

ליבריה שהייתה מצד אחד נתונה להשפיע אמריקאית רבה לאורך שנות קיומה, ומצד שני הייתה בקשר מסחרי חזק עם הקיסרות הגרמנית. הדבר גרם לכך שמצבה הכלכלי הידרדר, עם עזיבת מרבית הנציגים הגרמנים את המדינה כבר בראשית המלחמה. וככל שהמלחמה נמשך כך גם החמיר מצבה הכלכלי. מה שגרם לה לפנות יותר ויותר לסיועה האמריקאי, שהתבטאה בקבלת איגרות חוב מלחמה ורכש נשק במחיר מוזל. החל עם הכרזת המלחמה האמריקאית נגד גרמניה ב-6 באפריל 1917. ארבעה חודשים לאחר מכן פעלה כך גם ליבריה, תוך גרוש מרבית הנציגות הגרמנית הנותרת במדינה (בפרט מתחנת הטנגרף), והלְאָמָת נכסים גרמנים. כתגובה נגד לכך צוללות גרמניות התקיפו את חופי המדינה, ומנעו לזמן מה את כניסת כלי השייט. פעולה נוספת שביצע ממשלת ליבריה היא שלחת מספר חיילים המתנדבים לקחת חלק במערכה על צרפת לצד מדינות ההסכמה, אם זאת אותם חיילים לא רשום שום פעולה קרבית מבצעית. בסוף המלחמה עם הפסקת הסיוע האמריקאי למדינות ההסכמה, המשיך מצב המדינה להחריף. ונשיא ארצות הברית ניסע להוביל הצעה לסיוע פיננסי לליבריה, כחלק מהרצון לסילוק את אחרוני אחיזותים של רמניות באפריקה, דבר שלבסוף נבלם בידי הקונגרס.^{[דרוש מקור]}

ליכטנשטיין

ליכטנשטיין הכריזה על נייטרליות בתחילת מלחמת העולם הראשונה. עם זאת עד תום המלחמה היא הייתה קשורה קשר הדוק לאוסטריה-הונגריה בשל איחוד המכס בין שתי המדינות והייתה אוהדת למעצמות המרכז. הערכה בממשלת ליכטנשטיין שהמלחמה לא תימשך זמן רב, ולכן לא נעשו הכנות לקראתה. עם פרוץ המלחמה צרפת, רוסיה ובריטניה עצרו את ליכטנשטיינים והחרימו חלקית את נכסיהם. כתוצאה מכך, ממשלת ליכטנשטיין הצהירה הצהרות שונות כי המדינה היא ניטרלית ובעלת עמדהעצמאית ונפרדת מאוסטריה-הונגריה.

אזרחים זרים המתגוררים בליכטנשטיין גויסו לצבאות של מדינות מולדתם, בעיקר אוסטריה-הונגריה וגרמניה, מתוכם 27 לא חזרו. בנוסף, גם ליכטנשטיין רבים התגייסו מרצונם לצבאות של שני הצדדים במלחמה, ביניהם כמה מבני בית ליכטנשטיין. בסך הכל ידוע ש-4 אזרחי ליכטנשטיין נהרגו במלחמה למרות שהמדינה הייתה ניטרלית, כולל הנסיך היינריך מליכטנשטיין, שהוא החבר הגבוה ביותר בבית ליכטנשטיין שנהרג בפעולה. שלושה ליכטנשטיין נכלאו בגין ריגול במהלך המלחמה.

מעצמות ההסכמה הטילו אמברגו כלכלי על ליכטנשטיין בשנת 1916. המדינה התמודדה עם הרס כלכלי ומחסור במזון כתוצאה מהמחסור במשאבי טבע, שהגביר את ההברחות בתוך המדינה באופן משמעותי ואילץ את המדינה להפחית את הסתמכותה על אוסטריה-הונגריה ולחפש קשרים כלכליים הדוקים יותר עם שוויץ. עד 1916 פסקו כל משלוחי המזון מאוסטריה-הונגריה, מה שאילץ את ליכטנשטיין לחפש קשרים הדוקים יותר עם שוויץ על מנת להבטיח את המשך משלוחי המזון.

ככל שהמלחמה נמשכה, המדינה התמודדה עם תסיסה אזרחית גוברת וחוסר שביעות רצון, במיוחד מזה כלפי ממשלתו של ליאופולד פרייהר פון אימהוף. דמויות כמו וילהלם בק הקימו נגדו קבוצת אופוזיציה, ובנובמבר 1918 הוא היה נתון להפיכה דה פקטו נגדו. ההפיכה אילצה את ממשלתו של אימהוף להתפטר והקמת ועדה מבצעת זמנית במקומו עד ה-7 בדצמבר בראשות מרטין ריטר, שהיה ראש הממשלה הראשון של ליכטנשטיין. למרות המאמצים הדיפלומטיים של ליכטנשטיין, הם לא קיבלו ייצוג במשא ומתן או בחתימה על חוזה ורסאי, אם כי המדינה קיבלה הכרה עקיפה בריבונותה בהסכם סן ז'רמן-אן-ליי.

מונטנגרו

ערך מורחב – מונטנגרו במלחמת העולם הראשונה

מונקו

באופן רשמי מונקו שמרה על נייטרליות בזמן המלחמה, לצד זאת הנסיכות תמכה במדינות ההסכמה ו-80 חיילים ממונקו הצטרפו לשורות הצבא הצרפתי, מתוכם שמונה לא יחזרו.

ממלכת איטליה

ערך מורחב – איטליה במלחמת העולם הראשונה

ממלכת יוון

ערך מורחב – יוון במלחמת העולם הראשונה

ניו זילנד

ערך מורחב – ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה

סיאם

בזמן מלחמת העולם הראשונה סיאם (היא תאילנד של ימינו) הייתה מדינה עצמאית המוקף בקולוניות של מדינות ההסכמה, ובעלת קשרים טובים עם שתי הצדדים במלחמה. דבר שהוביל את סיאם בראשית המלחמה להכריז על נייטרליות, זאת תישמר עד למחצית של שנת 1917. אז תחל סיאם להתקרב למדינות הסכמה על ידי הכרזת מלחמה על גרמניה ואוסטרו-הונגריה, כמו גם החרמת רכוש וכליאת תושבים של אותם מדינות הנמצאים בסיאם. בנוסף סיאם גם שלחה חיילים, שלקחו חלק פעיל בלחימה בחזית המערבית לפני תום הקרבות, מתוכם כ-20 לא ישובו בחיים.

סן מרינו

במהלך מלחמת העולם הראשונה , כאשר איטליה הכריזה מלחמה על אוסטריה-הונגריה ב-24 במאי 1915, סן מרינו נשארה נייטרלית ואיטליה אימצה השקפה עוינת של נייטרליות סמארינו, בחשד שסן מרינו יכולה לאחסן מרגלים אוסטריים שניתן לתת להם גישה לתחנת הרדיוטלגרף החדשה שלה. . איטליה ניסתה להקים בכוח גזרה של קאראביניירי ברפובליקה ולאחר מכן ניתקה את קווי הטלפון של הרפובליקה כשלא הסכימה. שתי קבוצות של עשרה מתנדבים הצטרפו לכוחות האיטלקיים בלחימה בחזית האיטלקית , הראשונה כלוחמים והשנייה כחיל רפואה המפעיל בית חולים שדה של הצלב האדום. קיומו של בית חולים זה גרם מאוחר יותר לאוסטריה-הונגריה להשעות את היחסים הדיפלומטיים עם סן מרינו.

לאחר המלחמה סבלה סן מרינו משיעורי אבטלה ואינפלציה גבוהים, מה שהוביל להגברת המתח בין המעמד הנמוך והבינוני

סרביה

ערך מורחב – סרביה במלחמת העולם הראשונה

פורטוגל

ערך מורחב – פורטוגל במלחמת העולם הראשונה

קובה

קובה שהייתה נתונה להשפעה אמריקאית הובילה אותה גם למדיניות דומה כלפי המלחמה, וכמו כן להתקפות סוחר ימי מצד צוללות גרמניות. דבר שדחף את קובה לצאת בגינוי נגד גרמניה, ויום לאחר הכרזת המלחמה של ארצות הברית ב-6 באפריל 1917, אישר גם הפרלמט בקובה את הכרזת המלחמה שלו נגד גרמניה. כמו גם אישור שימוש בנמלים המדינה ומתן סחורות לטוב מאמץ המלחמתי של מדינות הסכמה, לצד ניסוח טיוטה לשליחת 12,000 חיילים לסיוע בחזית המערבית, מלבד כ־100 צוותי רפואה שנשלחו כבר מספר ימים קודם לכן. פעולה נוספת שננקטה הייתה תפיסת כל הספינות והסוחרים הגרמנים הפועלים בנמל הוואנה, וב-7 בדצמבר 1917 הכרזת מלחמה גם על אוסרו-הונגריה.

קנדה

ערך מורחב – קנדה במלחמת העולם הראשונה

רומניה

ערך מורחב – רומניה במלחמת העולם הראשונה

ישויות עצמאיות אחרות

הוותיקן

מדינת הוותיקן שבאותם ימים מעמדה היה שנויה במחלוקת עם איטליה, הכריזה על נייטרליות כבר בראשית המלחמה ועד לסופה.

ראו גם

• מלחמת העולם הראשונה