טיוטה:כפתור חפת
כפתורי חפתים הם תכשיטים שתפקידם הוא להדק את חפתי החולצה. כפתורי חפתים מיוצרים ממגוון חומרים כגון זכוכית, אבן, עור ומתכות. כפתורי החפתים לרוב כל ידי שרשרת או מוט קטן שמסתובב על ציר. (T bar) לרוב יצרנים מקשטים את פני החפתים באנים או מתכות יקרות, אמייל, חומרי ציפוי ואפילו במשי או פוליאסטר. כפתורי חפתים מיודעים לשימוש רק בחולצות עם חורים מתאימים וללא כפתורים. יש שני סוגים מרכזיים של חפתים: חפת צרפתי (כפול) בו הקצה של החולצה מיוצר באורך כפול, מקופל אחורה ויוצר שתי שכבות של בד בחפת. וחפת בודד שבו הקצה אינו מקופל ומיוצר באורך הסופי שלו. ניתן לענוד כפתרי חפתים בשתי צורות: הצורה הנפוצה (מכונה גם חפתי "חבית") שבה החפת מהודק כמו כפתור של חולצה מכופתרת רגילה בצורה חופפת. והצורה השניה והיותר נפוצה כשעונדים כפתורי חפתים היא שהם במקביל זה לזה ו"נושקים" אחד לשני. בארצות הברית שיטת ה"חבית" הייתה פופולארית בגלל הבדרן דן רייס שנהג להדק את החפתים שלו בשיטת ה"חבית". לעומת בישראל כידוע חפתים עם כפתורים מכפותרים לעיתים רחוקות מאוד בצורה שבה חלקי החפת מקבילים זה לזה, אבל בכפתורי חפתרים כמו בשאר העולם, נהוג להדק אותם בשיטה הזאת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות החפתים הומצאו במאה ה-16 השימוש בהם לא נהיה נפוץ עד המאה ה-18. ההתפתחות של כפתורי החפתים קשורה בקשר הדוק להתפתחותן של החולצות, בני אדם (במיוחד גברים) לובשים בגדים כמעט מאז המצאת הבד הארוג. למרות הזמן הרב שעבר מאז המצאתה מבנה החולצה הבסיסי נשאר זהה, בגד בעל שרוולים וצאוורון שעוטף את פלג הגוף העליון עם לרוב כפתורים בחזית להקלה על הלבישה. בדרך לובשים אותה ישירות על העור וקל לכבס אותה, כדי לשמור על הבגדם החיצוניים מזיעה. אבל היא גם מגינה על הלובש מהבדים המחוספסים, במיוחד על ידי כיסוי הצאוור ופרקי הייידים.