טיוטה:הכוחות המזוינים של תוניסיה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| כוח אדם | |
|---|---|
| אורך השירות | 12 חודשים |
| כוחות פעילים | 89,800 |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 1.35 מיליארד דולר (2023) |
| אחוזי תמ"ג | 2.45% (2023) |
הכוחות המזוינים של תוניסיה (בערבית: القوات المسلحة التونسية) מורכבים מהצבא התוניסאי, חיל האוויר והצי.
נכון לשנת 2019, הכוחות המזוינים של תוניסיה כוללים יותר מ-150,000 חיילים פעילים, מתוכם 80,000 הם חיילי חובה. כוחות הביטחון הפאראמיליטריים כוללים את המשמר הלאומי המונה 12,000 חברים. תוניסיה משתתפת במאמצי שמירת השלום של האו"ם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (MONUSCO) ובחוף השנהב. בעבר, השתתפו הכוחות המזוינים של תוניסיה במבצעי שמירת שלום של האו"ם בקמבודיה (UNTAC), נמיביה (UNTAG), סומליה, רואנדה, בורונדי, אתיופיה/אריתריאה (UNMEE), ובמשימה בקונגו בשנות ה-60 (ONUC).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצבא המודרני של תוניסיה הוקם בשנת 1831 על ידי אל-חוסיין השני איבן מחמוד. בתקופת הפרוטקטורט הצרפתי (1881-1956), תוניסאים גויסו במספרים משמעותיים לצבא הצרפתי, ושירתו בחיל הרגלים ובחיל הפרשים. יחידות אלו השתתפו בשירות פעיל באירופה במהלך שתי מלחמות העולם.
לאחר העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-30 ביוני 1956 הוקם הצבא התוניסאי באופן רשמי על פי צו. הציוד הנדרש סופק למדינה הצעירה ממאגרי צרפת. הצבא החדש כלל בתחילה 25 קצינים תוניסאים, 250 נגדים ו-1,250 חיילים שהועברו מהשירות בצבא הצרפתי, בנוסף ל-850 חברי משמר הביי לשעבר. כ-4,000 חיילים תוניסאים המשיכו לשרת בצבא הצרפתי עד 1958, אז עברו רובם לצבא התוניסאי, שהגיע לכוח של למעלה מ-6,000 באותה שנה.
גיוסי החובה לשירות צבאי, שהפכו לחובה בינואר 1957, יחד עם גיוסי המילואים, אפשרו לצבא לגדול ל-12 גדודים שמנו 20,000 חיילים עד 1961. שישים אחוזים מהחיילים הללו הופעלו למשימות שמירה על הגבול והגנה.
יחידות תוניסאיות ראו לראשונה פעולה בשנת 1958 לאחר פלישות צרפתיות לדרום במרדף אחר לוחמי הצבא לשחרור לאומי (אלג'יריה). בשנת 1960 שירתו חיילים תוניסאים בכוח שמירת השלום של האו"ם בקונגו. 1,020 חיילים מהכוחות המזוינים של תוניסיה היו בין חיילי האו"ם הראשונים שהגיעו לקונגו ב-20 ביולי 1960. בשנת 1961 אירעו עימותים עם כוחות צרפתיים בביזרטה. למעלה מ-600 חיילים נפלו בקרב נגד הכוחות הצרפתיים. לאחר משא ומתן עם ממשלת תוניסיה פינו הצרפתים את הבסיס.
הצי התוניסאי, שהוקם ב-1958, קיבל את הספינה הראשונה שלו בסתיו 1959. חיל האוויר רכש את מטוס הקרב הראשון שלו בשנת 1960. בעוד שהכוחות המזוינים של תוניסיה מקבלים ציוד ממקורות שונים, ארצות הברית נותרה הספקית הגדולה ביותר. הכשרה לקצינים ומומחים עבור אנשי צבא תוניסאים נערכה בעבר באקדמיות צבאיות צרפתיות ואמריקאיות. כיום, משתלמים תוניסאים נשלחים בהדרגה לבתי ספר צבאיים שהוקמו לאחרונה בתוך המדינה.
הכוחות המזוינים והתנגדות לפוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לספריית הקונגרס אומרים:
הכוח הבלעדי של בורגיבה לקדם קצינים צבאיים היה בין המרכיבים החזקים ביותר של שליטתו על הכוחות המזוינים. מאז העצמאות, נבחרו קצינים בכירים – מטה כללי ומפקדים בכירים במיוחד – בקפידה על פי נאמנותם למפלגה יותר מאשר על פי ניסיונם המקצועי וכישוריהם. זה החל בסוף שנות ה-50 כאשר הנשיא פיטר קצינים שהתאמנו במזרח התיכון ושעשויים היו להזדהות עם המדיניות הפאן-ערבית של נאצר במצרים. הקצינים הבכירים שנבחרו בקפידה, בתורם, סיננו בקפידה את כל הקצינים שנחשבו לתפקידי סמכות ביחידות קו כדי להבטיח שגורמים אנטי-משטריים לא יהוו איומים פוטנציאליים ברמות כלשהן של הממסד הצבאי. כתוצאה ממדיניות הקידום הללו, גובשה הקורפוס הקצין התוניסאי באופן הומוגני מאוד שהחל להתפורר רק בשנות ה-70. הקצינים הבכירים היו בדרך כלל נציגי המשפחות הדומיננטיות כלכלית ופוליטית מתוניסיה הצפונית, אזורי החוף והערים הגדולות. אף על פי שלאנשי צבא נמנע מלהפעיל מיזמים עסקיים גדולים או להחזיק במשרה פוליטית בעוד הם במדים, היה זה נפוץ שלבני משפחה יהיו בולטים בעסקים או בתנועה הפוליטית הדסטוריאנית. בדרך כלל מערביים ופרנקופילים בהשקפתם, קשורים בקשרי משפחה לשכבה הסוציו-אקונומית העליונה של המדינה, ומכירים אישית עם דמויות מובילות ב-PSD, יש לסווג את הקצינים הבכירים בתוניסיה כחלק מהאליטה הלאומית.
ציוד ויכולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות המזוינים של תוניסיה מצוידים בציוד צבאי מגוון המיובא ממדינות שונות, כולל נשק קל, כלי רכב משוריינים, מטוסי קרב ומסוקים. בנוסף, תוניסיה מחזיקה בכוחות ימיים קטנים הכוללים ספינות סיור וכלי שיט לתובלה ולוגיסטיקה.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- IISS (2020). The Military Balance 2020. Routledge. ISBN 978-0367466398.
- "Tunisia - Foreign Military Assistance". GlobalSecurity.org. 8 May 2011. Retrieved 15 July 2019.
- United Nations (Official Documents System) (18 July 196
| כוחות צבאיים בעולם הערבי | ||
|---|---|---|
| מדינות ריבוניות |  אלג'יריה •  בחריין •  קומורו •  ג'יבוטי •  מצרים •  עיראק •  ירדן •  כווית •  לבנון •  לוב •  מאוריטניה •  מרוקו •  עומאן •  קטר •  ערב הסעודית •  סומליה •  סודאן •  סוריה •  תוניסיה •  איחוד האמירויות הערביות •  תימן •  צ'אד
| |
| מדינות עם הכרה מוגבלת |  הרשות הפלסטינית •  הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהראווית •  סומלילנד
| |
| כוחות מזוינים אזוריים אוטונומיים | פשמרגה | |
| שחקנים משמעותיים אחרים |  המדינה האסלאמית •  חמאס •  חזבאללה •  חות'ים • היחידות להגנת העם
| |
[[קטגוריה:תוניסיה]] [[קטגוריה:צבאות מודרניים]]