טיוטה:ד"ר דוד קרייזלר
ד"ר דוד (דידי) קרייזלר היה רופא ממקימי בית החולים תל השומר וממעצבי הרפואה הצבאית בישראל.
ילדותו ונעוריו:
יליד 1925 בצ'רנוביץ', בוקובינה (רומניה). ניצול שואה, שבזמן המלחמה בהיותו נער, החביא פליטים יהודיים במחסן המשפחה במשך חודשים והגניב להם מזון ובכך הציל את חייהם. הוא נאלץ ללמוד את כל לימודי בי"ס התיכון בלימוד עצמי, בשל רדיפות הנאצים שאסרו על כניסת יהודים לבתי ספר, והשלים תעודת בגרות. ב 1946 החל בלימודי רפואה בטמישוארה רומניה, לאחר שעמד במבחני הקבלה בציונים גבוהים והתקבל למרות היותו יהודי. בכל תקופת הלימודים היה מראשי תנועת "חשמונאיה" באוניברסיטה, המקבילה הרומנית ל"מכבי", שעסקה באופן חשאי בפעילות ציונית נמרצת, ארגון עלייה / העפלה לארץ ישראל, ואימונים חשאיים בנשק ולחימה, זאת למרות התנגדות קשה של השלטונות, תוך סיכון עצמי. ב 1947 ניסה בעצמו לעלות לארץ, אך האונייה בה הפליג (פאן קרסנט) נתפסה בידי הבריטים והוא הוגלה ונאסר במחנות המעצר בקפריסין למשך 18 חודשים. במהלך מעצרו התנדב במרפאת מחנה המעצר כדי לפעול למען הכלל: למנף את הידע הרפואי מתקופת לימודיו לטובת טיפול במעפילים החולים ניצולי השואה, והתמודד עם שלטונות המחנה כדי להקל על חייהם הקשים בתנאים הבלתי נסבלים לאחר השואה. כך צבר ניסיון פרקטי עצום בטיפול בחולים במצבים שונים, כולל ביצוע טיפולים כירורגים באמצעים מינימליים ובתנאים קשים.
פעילותו בארץ כרופא וכקצין בחיל הרפואה:
ב 9 בפברואר 1949 עלה לארץ, והשלים את לימודי הרפואה במחזור א' של בי"ס לרפואה באוניברסיטה העברית. עם סיום לימודיו עבר לגור בעיר רמת גן עד יום מותו.
הוא הצטרף לפרופ' חיים שיבא והיה ממקימי בית החולים בתל השומר על חורבות בית חולים צבאי שננטש על ידי הבריטים. הוא תכנן את פרישת אתרי בית החולים בהתאמה לצרכים הרפואיים, למשל הסמיכות של המעבדות והרנטגן לחדר מיון כדי לזרז את הטיפול בחולים דחופים. במהרה הפך לסגן מנהל מחלקה פנימית, ומ 1956 מילא את תפקיד מנהל המחלקה בפועל כאשר פרופ' פדה מונה למנכ"ל משרד הבריאות. לאחר שהתמחה ברפואה פנימית (עם תת-התמחות בגאסטרואנטרולוגיה), פעל לקידום המערך האמבולטורי מתוך תפיסה של שמירת הרצף הטיפולי לחולים שנותחו וטופלו בבית החולים ונדרשו למשך מעקב. הוא הפך למנהל המיתולוגי של חדר המיון בשיבא במשך כ 3 עשורים, ויצר את הקונספט של "מחלקת השהיה" הסמוכה לחדר מיון, בה אושפזו חולים למעקב במשך כמה שעות, להחלטה אם יש צורך קריטי לאשפז אותם, כדי לווסת את העומס באשפוז מבלי לוותר על השגחה רפואית צמודה. שיבא מינה אותו לסגן מנהל בית החולים, תפקיד אותו מילא במשך שנים רבות, כולל אחריות על ניהול בתפקידיו השונים כמנהל חדר המיון, ניהול מרפאות חוץ, האגף הגניקולוגי, מכון העיניים, ועוד ועוד, תפקידים בהם פעל רבות לטובת המטופלים בסביבת בית החולים. ד"ר קרייזלר פעל באופן עקבי להרחבת השירותים שנותן בית החולים שיבא / תל השומר כדי לספק את כל צורכי המאושפזים, שירותים שלא היו בבית החולים המקורי, כדי שתושבי הסביבה יהנו מרמת רפואה המתקדמת ביותר בארץ. פעל להקמת אגף יולדות, בית חולים לילדים, מחלקת ניתוחי לב פתוח וטיפול נמרץ נשימתי. לצורך כך פעל ד"ר קרייזלר רבות לגיוס תרומות, למשל להקמת מכון הלב (ע"ש שלמה בוגרד), ולהקמת אגף שיקום בעקבות ריבוי פצועי צה"ל אחרי מלחמת ששת הימים.
פעילותו הציבורית והביטחונית:
ד"ר קרייזלר פעל בנחישות להחזרת רופאים ישראלים מומחים עולמיים מחו"ל, כדי להעלות את רמת הטיפול והרפואה לשיטות המתקדמות ביותר בעולם, עודד מומחים צעירים לצאת להשתלמויות עמיתים בחו"ל, וקידם את הקליטה של רופאים עולים ממזרח אירופה.
הפרק הצבאי והביטחוני שזור בעבודתו הקלינית. ד"ר קרייזלר התגייס לצה"ל מיד עם סיום לימודי הרפואה והיה ממקימי חיל הרפואה בצה"ל. קבע דוקטרינות פעולה רפואית בשדה הקרב וצוין על כך על ידי הרמטכל לסקוב. פעילותו הן בחשיבה קלינית והן בארגון ניהולי של רפואת החירום בישראל הייתה הבסיס לעקרונות הרפואה הדחופה בצה"ל, גיבוש היסודות לדחיפות בטיפול ובפינוי מוסק משדה הקרב, ועקרונות הגישה לתפקידי טיפול ביחידות השדה, כולל בהיבטים רפואיים להכשרה בצנחנים וביחידות ההתנדבות הקרביות האחרות.
בתחילת דרכו ברפואה שימש רופא קרבי ועבר קורס קצינים מזורז כדי להפוך למפקד המרפאות הצבאיות בפיקוד דרום. ב־1954 מונה למפקד מרפאת ג'וליס, הגדולה שבמפקדות הרפואה בצה"ל, וארגן את שירותי הרפואה בפיקוד דרום, תפקיד שהפך למשמעותי במיוחד במבצע קדש ב־1956. בהמשך היה קצין רפואה פיקודי של פיקוד מרכז. אז נקרא על ידי פרופ' פדה לארגן את מיתווה העקרונות הרפואיים לגיוס לצה"ל ועבר למפקדת קצין הרפואה הראשי לתפקיד רע"ן רפואה. שימש סגן קצין רפואה ראשי, יועץ קרפ"ר לרפואה פנימית ורפואה דחופה, מפקד ר"מ 2 בפיקוד מרכז, ואחראי על המערך הרפואי של צהל בפיקוד מרכז עד שחרורו ב 1972 בדרגת סא"ל.
ד"ר קרייזלר היה במשך שנים רבות הרופא המייעץ של שרות הביטחון הכללי והמוסד הישראלי לביון וביטחון לנושאי שגרה ולמבצעים, כולל האספקט הרפואי של הבאת אייכמן לארץ, החזרת גיבורי "הפרשה" ממצריים, ועוד עוד. סייע בהקמת מערך הרפואה של משטרת ישראל. בהקשר זה יעץ גם לצבא האדום בשווייץ להערכות במצבי חרום.
הישגים מיוחדים:
במשך 20 שנה היה אחראי על רפואת החרום של בית החולים, עבודה קריטית ויום יומית של תרגול והערכות לטרור ומלחמות. הוא פיקד על בית החולים בימים קשים של מלחמת ששת הימים, ההתשה, מלחמת יום הכיפורים, והמבצעים בלבנון. התמודדות עם אסונות טרור כמו ליל הדמים בנמל התעופה בן-גוריון, חטיפת מטוס סבנה, ההערכות הרפואית למבצע אנטבה ועוד ועוד. כל זאת – תוך התחשבות עילאית בשגרת הטיפול בצרכי החולים המאושפזים לצד הפניית משאבים מקצועיים לפצועים שלעיתים הגיעו במספר גדול תוך זמן קצר. ד"ר קרייזלר תרם רבות למערך החרום של הרשויות המוניציפליות בגוש דן, בעיקר הערכות ללוחמת א.ב.כ.
בשנת 1970 הקים את המרכז הרפואי (ע"ש ד"ר בלומה קרייזלר רעייתו) ללא תשלום שם עבדו בהתנדבות ראשי מחלקות ופרופסורים שונים בטיפול בנצרכים אזרחי העיר רמת גן שידם לא השיגה לשלם עבור טיפול רפואי. ברבות הימים המקום הוסב לטיפת חלב.
ד"ר קרייזלר היה רופאם האישי של ראשי העיר אברהם קריניצי וישראל פלד, וכן של ראשי היישוב – דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, חיים ברלב ושל כל צמרת הצבא והאלופים, ביניהן מאיר עמית וגנדי.
היה ממקימי בית הספר להפרעות בתקשורת של אוניברסיטת ת"א המסונף למחלקת אף-אוזן-גרון בבית החולים שיבא, ומרצה לפיזיולוגיה במשך שנים רבות, במטרה להכשיר מטפלים מקומיים בהפרעות בתקשורת לרוחת תושבי העיר. היה גם ממקימי בי"ס לסיעוד בבית החולים שיבא, מרצה, ואחראי על שיבוץ בעבודה מעשית במחלקות בית החולים.
בשנת 1992 זכה בפרס "יקיר העיר" רמת גן על "פעילותו המסורה ורבת היוזמה למען הרפואה הציבורית והמוסדית הן כאיש צבא והן כאזרח. על תרומת הנכבדת לקידום השירות הרפואי לרווחת הציבור ברמת גן ובישראל".
הקים משפחה המתגוררת בקרבתו בעיר רמת גן, 2 בנות: - פרופ' אורנה טל, רופאה וסמנכל בי"ח אסף הרופא, סא"ל במיל, שנשואה לרו"ח עוזי טל - דפנה שטיינמץ, מנכל חברת היי טק, שנשואה לרופא ילדים בבי"ח שיבא ד"ר דן שטיינמץ ולו 7 נכדים ו-8 נינים