טיוטה:ג'ון סטיבנסון

ג'ון סטיבנסון

לידה	ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	קובינגטון, קנטקי, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס העשירי של וירג'יניה 4 במרץ 1857 – 3 במרץ 1861 (4 שנים) → סמואל סוואפ ג'ון מנזיס ←
סגן מושל קנטקי ה־19 3 בספטמבר 1867 – 8 בספטמבר 1867 (6 ימים) תחת מושל קנטקי ג'ון הלם → ריצ'רד ג'ייקוב ג'ון גריפין קרלייל ←
מושל קנטקי ה־25 8 בספטמבר 1867 – 13 בפברואר 1871 (3 שנים) → ג'ון הלם פרסטון לסלי ←
סנאטור מטעם מדינת קנטקי 4 במרץ 1871 – 3 במרץ 1877 (6 שנים) → תומאס מק'קרירי ג'יימס בק ←

ג'ון ווייט סטיבנסון (באנגלית: John White Stevenson‏; 4 במאי 1812 – 10 באוגוסט 1886) היה פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי שכיהן כמושל קנטקי ה-25 וייצג את המדינה בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית. כבנו של יו"ר בית הנבחרים לשעבר והדיפלומט האמריקני אנדרו סטיבנסון, הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת וירג'יניה בשנת 1832 ולמד משפטים תחת בן דודו, חבר הקונגרס לעתיד וילובי ניוטון. לאחר שעסק זמן קצר בעריכת דין במיסיסיפי, הוא עבר לקובינגטון שבקנטקי, ונבחר לתובע המחוזי. לאחר כהונה בבית המחוקקים של קנטקי, הוא נבחר כציר לוועידה החוקתית השלישית של המדינה בשנת 1849 והיה אחד משלושה נציבים שהופקדו על תיקון קובץ החוקים שלה, משימה שהושלמה בשנת 1854. כחבר המפלגה הדמוקרטית, הוא נבחר לשתי כהונות רצופות בבית הנבחרים של ארצות הברית, שם תמך במספר פשרות מוצעות למניעת מלחמת האזרחים והאשים את הרפובליקנים הרדיקלים בכישלונן.

אחרי שהפסיד במערכת הבחירות מחדש ב-1861, סטיבנסון, שתיאר את עצמו כתומך ידוע של הקונפדרציה, נשאר מחוץ לחיים הציבוריים במהלך המלחמה, ובכך הצליח להימנע ממאסר, כפי שקרה להרבה תומכי קונפדרציה אחרים. ב-1867, רק חמישה ימים לאחר שג'ון הלם וסטיבנסון נבחרו לתפקידי המושל וסגן המושל בהתאמה, הלם נפטר וסטיבנסון מונה למושל בפועל. לאחר מכן, סטיבנסון זכה בבחירות מיוחדות ב-1868 כדי להשלים את כהונתו של הלם. כמושל, התנגד להתערבות פדרלית בנושאים שהוא ראה כעניין של המדינות, אך התעקש כי הזכויות החדשות שניתנו לשחורים יתבצעו, והשתמש במיליציית המדינה כדי לדכא את האלימות שלאחר המלחמה במדינה. אף על פי שהיה שמרן כלכלי, הוא תמך בהטלת מס חדש למען החינוך והקים את משרד החינוך של המדינה.

בשנת 1871, סטיבנסון ניצח את הסנאטור המכהן תומאס ק. מק'קרירי במרוץ לסנאט של ארצות הברית לאחר שביקר את מק'קרירי על כך שלדבריו תמך במינויו של סטיבן ג'. ברברידג', ששנוא היה על רוב תושבי קנטקי, לתפקיד פדרלי. בסנאט, התנגד לשיפורים פנימיים והגן על תפיסה קונסטרוקטיביסטית של החוקה, כשהוא מתנגד לניסיונות להרחיב את הסמכויות שניתנו במפורש במסמך זה. בסוף 1873, סטיבנסון תפקד כיו"ר הראשון (לימים נקרא מנהיג הסיעה) של הסיעה הדמוקרטית בסנאט. הוא לא ביקש להתמודד שוב בבחירות ב-1877, חזר לעבוד כעורך דין וקיבל את ויליאם גובל, שעתיד להיות מושל קנטקי, כשותף במשרדו. הוא עמד בראשות הוועידה הלאומית הדמוקרטית ב-1880 ונבחר לנשיא של ההתאחדות הלאומית של עורכי הדין האמריקאיים ב-1884. הוא מת בקובינגטון ב-10 באוגוסט 1886, ונקבר בבית הקברות ספרינג גרוב בסינסינטי שבאוהיו.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

ג'ון וייט סטיבנסון נולד ב-4 במאי 1812 בריצ'מונד שבווירג'יניה, והיה ילדם היחיד של אנדרו ומרי פייג' (וייט) סטיבנסון. אמו - נכדתו של קרטר ברקסטון, מהחותמים על הכרזת העצמאות - נפטרה במהלך הלידה. סטיבנסון נשלח לגור עם סבו וסבתו מצד אמו, ג'ון וג'ודית וייט, עד גיל אחת עשרה, כאשר אביו התחתן בשנית. אביו, עורך דין בולט בווירג'יניה, זכה למעמד פוליטי גבוה במהלך ילדותו של סטיבנסון. הוא נבחר לקונגרס, ושימש כיו"ר בית הנבחרים, ולאחר מכן מונה לשגריר ארצות הברית בבריטניה על ידי הנשיא מרטין ואן ביורן, שם עורר הרבה מחלוקות בגלל דעותיו התומכות בעבדות. בגלל מעמדו של אביו, סטיבנסון הצעיר פגש את תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון.

סטיבנסון התחנך על ידי מורים פרטיים בווירג'יניה ובוושינגטון הבירה, שם גר לעיתים קרובות בזמן שאביו היה בקונגרס. בשנת 1828, בגיל 14, סיים את לימודיו באקדמיית המפדן-סידני (מכללת המפדן-סידני בהווה). שנתיים לאחר מכן, הוא עבר לאוניברסיטת וירג'יניה, שם סיים את לימודיו ב-1832. לאחר סיום הלימודים, למד משפטים עם בן דודו, וילובי ניוטון, שעתיד לכהן בקונגרס של ארצות הברית. בשנת 1839, סטיבנסון התקבל ללשכת עורכי הדין בווירג'יניה.

בעקבות עצתו של מדיסון, החליט סטיבנסון להשתקע במערב. הוא רכב על סוסו ברחבי הספר המערבי עד שהגיע לנהר המיסיסיפי והתיישב בעיר ויקסבורג שבמיסיסיפי. באותה תקופה, ויקסבורג הייתה יישוב קטן שלא סיפק לו מספיק עבודה, ולכן בשנת 1840 החליט להמשיך בדרכו לקובינגטון שבקנטקי, שם התיישב לצמיתות בשנת 1841. בקובינגטון, הקים משרד עריכת דין עם ג'פרסון פלפס, עורך דין מכובד באזור; השותפות נמשכה עד מותו של פלפס בשנת 1843.

סטיבנסון, שהיה אפיסקופלי אדוק, השתתף לעיתים קרובות בוועידות של הזרם הדתי שלו. ב-24 בנובמבר 1842, נבחר לשמש כאפוטרופוס בקהילת כנסיית טריניטי האפיסקופלית בקובינגטון. בשנת 1843, נישא לסיבלה וילסון מניופורט, קנטקי. לשניים נולדו חמישה ילדים: סאלי ק. (סטיבנסון) קולסטון, מרי וו. (סטיבנסון) קולסטון, ג'ודית וו. (סטיבנסון) וינסלו, סמואל וו. סטיבנסון וג'ון וו. סטיבנסון.

קריירה פוליטית

זמן קצר לאחר שהגיע לקובינגטון, נבחר סטיבנסון לתובע המחוזי של מחוז קנטון. בשנת 1844 שימש כנציג בוועידה הלאומית הדמוקרטית, ובשנה שלאחר מכן נבחר לייצג את מחוז קנטון בבית הנבחרים של קנטקי. הוא נבחר מחדש בשנים 1846 ו-1848. בשנת 1849 מונה לנציג בוועידת החוקה של המדינה, שהובילה לגיבוש חוקת קנטקי השלישית. בשנת 1850 מונה, לצד מדיסון ק. ג'ונסון וג'יימס הארלן, כאחד מהנציבים האחראים על תיקון הקוד האזרחי והפלילי של קנטקי. עבודתם, "Code of Practise in Civil and Criminal Cases", פורסמה בשנת 1854. סטיבנסון שימש שוב כנציג קנטקי בוועידות הלאומיות הדמוקרטיות של 1848, 1852 ו-1856, וכן פעל כאלקטור לנשיאות בשנים 1852 ו-1856.

בית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1857 נבחר סטיבנסון לכהונה הראשונה מתוך שתיים רצופות בבית הנבחרים של ארצות הברית. במהלך כהונתו כיהן בוועדת הבחירות. הוא תמך בקבלתה של קנזס לאיחוד תחת חוקת לקומפטון.

ג'ון ג'. קריטנדן הציע פשרה בה תמך סטיבנסון.

כמו רבים מתושבי קנטקי, סטיבנסון הזדהה עם עמדת מדינות הדרום בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית, אך התנגד לפרישה מהאיחוד כדרך להתמודדות עם המתחים בין הצפון לדרום. בבחירות לנשיאות של 1860, תמך בידידו הקרוב, ג'ון ברקינרידג'. מתוך רצון למנוע את המלחמה, קרא לקבלת פשרות שונות שהוצעו, כולל פשרת קריטנדן שנוסחה על ידי עמיתו מקנטקי, ג'ון ג'ורדן קריטנדן. הוא האשים את עמידתם הנוקשה של הרפובליקנים הרדיקלים בדרישותיהם בכישלונן של כל הפשרות הללו, וב-30 בינואר 1861 נשא נאום שבו גינה אותם—נאום שהוגדר על ידי Dictionary of American Biography כמרכזי ביותר בקריירה שלו בבית הנבחרים.

בשנת 1861 הפסיד בבחירות לכהונה נוספת. במשך כל תקופת המלחמה, שנמשכה עד אפריל 1865, נמנע מהחיים הציבוריים כדי לא להיעצר, כפי שקרה לתומכים רבים של הקונפדרציה. לאחר המלחמה, שימש כציר לוועידת מפלגת האיחוד הלאומי בפילדלפיה בשנת 1865. הוא תמך במדיניות השיקום של הנשיא אנדרו ג'ונסון.

מושל קנטקי

מותו של ג'ון ל. הלם העלה את סטיבנסון לתפקיד המושל.

בוועידה הדמוקרטית של קנטקי שהתכנסה בפרנקפורט ב-22 בפברואר 1867, שלטו יוצאי הקונפדרציה. ג'ון ל. הלם, אביו של גנרל הקונפדרציה המנוח בנג'מין הארדין הלם, היה מועמד למשרת המושל, וסטיבנסון נבחר כמועמד לסגן המושל. כל מועמדי המפלגה הדמוקרטית נבחרו, כולל סטיבנסון, שקיבל 88,222 קולות לעומת 32,505 קולות לר. טארווין בייקר ו-11,473 קולות לה. טיילור. היחיד מבין המועמדים שלא היה תומך הקונפדרציה ונבחר לתפקיד באותה שנה היה ג'ורג' מדיסון אדמס, חבר הקונגרס מטעם המחוז ה-8 של המדינה, שהיה אמנם דמוקרט, אך שירת בעברו כחייל בצבא האיחוד. הלם נשבע אמונים לתפקידו על ערש דווי בביתו שבעיר אליזבת'טאון שבקנטקי, ב-3 בספטמבר 1867. הוא נפטר חמישה ימים לאחר מכן, וסטיבנסון הושבע למושל ב-13 בספטמבר. בין פעולותיו הראשונות בתפקיד היו מינויו של פרנק ליין וולפורד, חייל לשעבר בצבא האיחוד, לקצין השלישות הכללי, ושל פייט יואיט, חייל לשעבר בצבא הקונפדרציה, לקצין האספקה הכללי של המדינה.

מכיוון שהלם נפטר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, נקבעו בחירות מיוחדות לאוגוסט 1868 להשלמת יתרת כהונתו. הדמוקרטים קיימו ועידה בפרנקפורט ב-22 בפברואר 1868, ובה מינו את סטיבנסון להמשיך את כהונתו של הלם. ר. טארווין בייקר, שהתמודד בעבר מול סטיבנסון בבחירות לסגן המושל, היה מועמד הרפובליקנים. לרפובליקנים היו חסרונות רבים, כולל הרדיפה של המפלגה הארצית נגד הנשיא ג'ונסון והיעדר ארגון מקומי במחוזות רבים בקנטקי. למרות כישלונותיו של סטיבנסון כנואם ציבורי, הוא נבחר ברוב מוחץ – 115,560 קולות מול 26,605. באותה תקופה, זה היה הרוב הגדול ביותר שקיבל מועמד כלשהו בבחירות בקנטקי.

זכויות האזרח

לאחר המלחמה, הדמוקרטים מקנטקי התחלקו לשני פלגים – הדמוקרטים הבורבוניים השמרנים יותר והדמוקרטים הפרוגרסיביים יותר, ששאפו לשינויים. סטיבנסון שלט באופן מתון, תוך שהוא מעניק ויתורים לשני הצדדים. הוא קרא להחזיר באופן מיידי את כל הזכויות של תומכי הקונפדרציה לשעבר, ותקף את הקונגרס על כך שסירב להושיב חלק מהנציגים מקנטקי משום שתמכו בקונפדרציה. כמי שתמך בזכויות המדינות, הוא התנגד לחוקים פדרליים שראה בהם פגיעות בריבונות המדינות, וגינה בחריפות את התיקון ה-15 המוצע. בעקבות גישתו, האספה הכללית סירבה להעביר את התיקונים ה-14 וה-15, אך לאחר שהם עברו ברוב חוקתי של המדינות, עמד סטיבנסון על כך שלא יפגעו בזכויות החדשות שניתנו לשחורים. עם זאת, הוא שתק כאשר מחוקקים ופקידים בערים שונות השתמשו במגבלות מגורים ארוכי טווח ובשינויים בגבולות מחוזות ועיריות כדי למנוע משחורים להצביע בבחירות מסוימות. בקשתו מ-1867 לקרוא לוועידה חוקתית שתשנה את החוקה התומכת בעבדות של המדינה כך שתתאים למציאות שלאחר המלחמה, נזנחה לחלוטין.

סטיבנסון התנגד כמעט לכל מאמץ להרחיב את זכויות השחורים מעבר למינימום שהובטח על ידי התיקונים והחקיקה הפדרלית. חוק זכויות האזרח מ-1866 הבטיח לשחורים את הזכות להעיד נגד לבנים בבתי משפט פדרליים, אך הוא התנגד לדמוקרטים פרוגרסיביים כשדרשו מקנטקי לשנות את חוקיה כדי לאפשר גם לשחורים להעיד נגד לבנים בבתי משפט של המדינה, וההצעה נדחתה במושב בית המחוקקים של 1867. מאוחר יותר באותה שנה, בית המשפט לערעורים של קנטקי הכריז על חוק זכויות האזרח כחוק לא חוקתי, אך בית משפט פדרלי ביטל במהרה את ההחלטה. סטיבנסון תמך בערעור הדמוקרטים הבורבוניים על ההחלטה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. עם זאת, עד 1871, שינה את דעתו ותמך בזכותם של השחורים להעיד. למרות תמיכתו של סטיבנסון, ההצעה נדחתה שוב באספה הכללית ב-1871, אך התקבלה בשנה לאחר מכן, לאחר שסטיבנסון סיים את תפקידו.

בבחירות 1870, שבהן הייתה זו הפעם הראשונה בהן ניתן היה לשחורים להצביע, הזהיר סטיבנסון כי אלימות כלפיהם לא תתקבל. למרות שסמך על הרשויות המקומיות ביכולתן לדכא כל אירוע אלים, הוא הציע תגמולים עבור תפיסת מבצעי אלימות הקשורה לבחירות. סטיבנסון גם המליץ שהחזקת נשק מוסתר תהיה אסורה. האספה הכללית העבירה את החקיקה המבוקשת ב-22 במרץ 1871. החוק הטיל קנסות קטנים על העבירה הראשונה, אך הסכום עלה במהרה עבור העבירות העוקבות במטרה להרתיע עבריינים חוזרים.

ענייני המדינה

בהודעתו הראשונה למחוקקים, קרא להם סטיבנסון להחליט סוף סוף אם בירת המדינה תישאר בפרנקפורט או תעבור ללקסינגטון או לואיוויל, כפי שדרשו חלקם. נאומו הבהיר שהוא תומך בהשארת הבירה בפרנקפורט, אך ציין כי יש צורך בשטח נוסף בבניין הקפיטול הנוכחי, כי הבניין הקיים לא יכול להמשיך לאכלס מספיק מקום גם לגזבר המדינה וגם למבקר המדינה. הוא הציג חזון להרחבת הקפיטול שתהפוך אותו למרווח ומפואר יותר. כדי לממן את ההתרחבות, לחץ סטיבנסון, שהיה שמרן בתחום הפיננסי, על הממשלה הפדרלית לשלם את החובות של קנטקי עבור הוצאות מלחמת האזרחים. בסוף כהונתו, המדינה גייסה יותר מ-1.5 מיליון דולר בתביעות. עם זאת, המחוקקים לא התייחסו לתוכניתו להרחיב את הקפיטול, והחליטו לבנות בניין נפרד למשרדי הממשל ליד הקפיטול.

בנוסף, תמך סטיבנסון במחקר מעמיק של הוצאות המדינה כדי להתמודד עם ההוצאות הגדלות. הוא התעקש על כך שהמדינה תפסיק לממן את חובותיה לטווח הקצר באמצעות איגרות חוב. עם זאת, סטיבנסון היה מוכן להטיל מיסים למען ההפרדה בבתי הספר, ועזר להקים את משרד החינוך של המדינה ב-1870. מאחר שלרוב השחורים היה רכוש מועט ולא משמעותי, המיסים החדשים לא הניבו הכנסות רבות לתמוך במוסדות החינוך שלהם. מחוקקי המדינה דחו את הצעתו מ-1870 להקים משרד מהגרים וסטטיסטיקות שיקדם את ההתעניינות וההגירה למדינה. עם זאת, הוא שכנע את המחוקקים לבצע כמה שיפורים במוסדות העונשין והסעד של המדינה, כולל הקמת "מוסד שיקומי" לעברייני נוער.

אלימות האספסוף, שרובה המכריע בוצעה על ידי שומרי סדר שקראו לעצמם "רגולטורים" ושהרגישו כי הרשויות המקומיות נכשלו בתפקידן להגן על הציבור, הייתה בעיה מתמשכת בתקופת כהונתו של סטיבנסון. בספטמבר 1867, סטיבנסון קרא לכל תושבי קנטקי להיענות לרשויות המקומיות והורה לפרק את כל קבוצות השומרים. ב-1 באוקטובר, עם זאת, קבוצה בשם "חבורת רואזי" החלה לבצע מעשי אלימות נגד הרגולטורים במחוז מריון. הוא שלח את קצין השלישות הכללי וולפורד למחוז מריון, והסמיך אותו להשתמש במיליציה של המדינה כדי לדכא את האלימות אם יהיה צורך. וולפורד קרא לשלוש פלוגות מיליציה שדיכאו את "חבורת רואזי" ושלח עוד פלוגה לדכא תנועה דומה במחוז בול. מאוחר יותר באוקטובר, סטיבנסון שלח את המיליציה של המדינה למחוז מרסר, ומיליציה נשלחה למחוזות בול, גאררד ולינקולן ב-1869. המושל הצהיר כי לא יהסס לשלוח חיילים "מתי שיידרש לעצור ולהביא לדין את כל מי שמתאגד יחד, לא משנה תחת איזו מסווה, כדי לדרוס את החוק במעשי אלימות אישית".

חבר הסנאט של ארצות הברית

החל בסוף 1869, תקף סטיבנסון את הסנאטור מקנטקי תומאס ק. מק'קרירי ואת חבר בית הנבחרים תומאס לורנס ג'ונס על כך שלדבריו תמכו במינויו של הגנרל לשעבר בצבא האיחוד, סטיבן ג'. ברברידג', למשרה פדרלית בשירות הכנסות, בידי הנשיא יוליסס ס. גרנט. למרות שברברידג' נולד בצפון קנטקי, הוא פיקד על כוחות צבעוניים במהלך מלחמת האזרחים, וניתנו לו פקודות מיוחדות לדכא לוחמי גרילה של הקונפדרציה במדינתו. האספה הכללית של קנטקי ניסתה להעמיד אותו לדין על פשעי מלחמה בשנים 1863 ו-1864. ההיסטוריון א. מרטון קולטר כתב על ברברידג': "[תושבי קנטקי] רדפו אחריו ללא הפוגה, השנוא מכולם בקנטקי, ומאמציהם היו כה בלתי נלאים, עד שבסופו של דבר לא היה לו אף חבר במדינה שירים את קולו להגן עליו". התקפותיו של סטיבנסון על מק'קרירי וג'ונס ככל הנראה נועדו להרתיע אותם לקראת תום כהונתו של מק'קרירי בסנאט ב-1870. מק'קרירי הכחיש בחריפות את האשמות סטיבנסון ולבסוף אף קרא לו לדו-קרב. סטיבנסון סירב לאתגר, תוך שהוא מציין את אמונתו הנוצרית. האספה הכללית התכנסה לבחור את מחליפו של מק'קרירי בדצמבר 1869, ובסיבוב החמישי, בחרה בסטיבנסון כמועמד לסנאט לתקופת כהונה של שש שנים. סטיבנסון התפטר מהממשל ב-13 בפברואר 1871, לקראת מושב הקונגרס במרץ.

בסנאט, סטיבנסון החזיק בעמדות שמרניות באופן נחרץ ובלתי מתפשר, שהתנגד נחרצות להוצאות על שיפורים פנימיים ושמר על גישה לפיה יש לפרש את החוקה בצורה צרה ומחמירה. הוא קרא לחבריו הסנאטורים להתנגד לחוק זכויות האזרח של 1871, בטענה כי הסעיף שבו ניתנה לראש הרשות המבצעת סמכות להפסיק את הזכות להביאס קורפוס במקרים שבהם סבור כי אלימות עומדת להתרחש, מעניק לנשיא סמכויות של דיקטטור. הוא גם התנגד להקצאת כספים פדרליים למימון תערוכת המאה בפילדלפיה שבפנסילבניה, משום שלא האמין שלקונגרס ניתנה הסמכות לבצע הקצאה כזו לפי החוקה.

בוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1872, סטיבנסון קיבל את קולותיהם של ששת הנציגים מדלאוור למועמדות הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא, אם כי בנג'מין גרץ בראון נבחר בסופו של דבר. בפברואר 1873, סגן הנשיא סקיילר קולפקס מינה את סטיבנסון לאחד מחמישה חברים בוועדת מוריל, שהוקמה כדי לחקור את מעורבותו של הסנאטור מניו המפשייר, ג'יימס ו. פטרסון, בשערוריית Crédit Mobilier of America. סטיבנסון וחבר הסנאט ג'ון פ. סטוקטון מניו ג'רזי ביקשו להסיר את עצמם מהוועדה, אך הסנאט סירב לבקשתם. ב-27 בפברואר 1873, הוועדה המליצה להדיח את פטרסון מהסנאט, אך מליאת הסנאט התפזרה ב-4 במרץ מבלי לפעול לפי ההמלצה. כהונתו של פטרסון הסתיימה עם סיום המושב, והוא לא נבחר מחדש, מה שהפך את המשך ההתייחסות לנושא ללא רלוונטית.

מדצמבר 1873 ועד לסיום כהונתו ב-1877, סטיבנסון היה מוכר באופן כללי כיושב ראש (בהמשך נקרא "המנהיג הפרלמנטרי") של הסיעה הדמוקרטית בסנאט; הוא היה הראשון שפעל בתפקיד זה. במהלך הקונגרס ה-44, הוא עמד בראש ועדת תביעות המהפכה. הוא לא ביקש להיבחר מחדש בסיום כהונתו. בבחירות לנשיאות של 1876 השנויות במחלוקת, הוא היה אחד ממדינאי הממשל שביקרו בניו אורלינס, לואיזיאנה, והסיקו כי הבחירות במדינה התקיימו בצורה הוגנת.

אחרית חייו ומותו

לאחר כהונתו בסנאט, סטיבנסון שב למשרד עורכי הדין שלו בקובינגטון. בנוסף, הוא קיבל משרה בהוראת משפט פלילי וחוזים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סינסינטי. הוא המשיך להתעניין בפוליטיקה ונבחר ליושב ראש כינוס המפלגה הדמוקרטית של המדינה ב-1879 בלואיוויל, ולנשיא הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-1880 בסינסינטי שבאוהיו.בשנת 1883, החלה התאחדות עורכי הדין האמריקאית לחקור את רעיון הפדרליזם הדו-שכבתי. בשל היכרותו האישית עם ג'יימס מדיסון, אשר תיאר אותו כתומך בפדרליזם דו-שכבתי, סטיבנסון נשא נאום בנושא בכנס השנתי של ההתאחדות. סטיבנסון טען שמדיסון האמין בזכויותיהם של המדינות הריבוניות וראה בהגשת ערעור לבית המשפט העליון "תרופה לפגיעה בזכויות השמורות של המדינות על ידי חוקים לא חוקתיים של הקונגרס". סטיבנסון נבחר לנשיא ההתאחדות לשנה זו, ונאומו פורסם. חבר ההתאחדות ריצ'רד ווקס תיאר את דוח הנשיאות של סטיבנסון שבחנה חקיקה של מדינות ופדרליות ב-1885 כ"מרתק וחשוב מאוד למקצוע".

בין האנשים שלמדו משפטים תחת סטיבנסון בשנותיו המאוחרות היו מזכיר האוצר האמריקאי לעתיד ג'ון ג. קרלייל ומושל קנטקי לעתיד ויליאם גובל. גובל הפך לשותפו המשפטי של סטיבנסון ולמנהל צוואתו.

בתחילת אוגוסט 1886, נסע סטיבנסון לסוואני שבטנסי, כדי להשתתף בטקסי הסיום של אוניברסיטת סוואני. בזמן שהותו שם, חלה באופן פתאומי והובהל חזרה לביתו בקובינגטון, שם נפטר ב-10 באוגוסט 1886. הוא נקבר בבית העלמין ספרינג גרוב בסינסינטי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון סטיבנסון בוויקישיתוף

• ג'ון סטיבנסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

קטגוריה:עורכי דין אמריקאים במאה ה-19 קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת וירג'יניה קטגוריה:סגני מושלי קנטקי קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מקנטקי קטגוריה:חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית קטגוריה:מושלי קנטקי קטגוריה:מושלי מדינות ארצות הברית מהמפלגה הדמוקרטית קטגוריה:חברי הסנאט של ארצות הברית מקנטקי קטגוריה:סנאטורים חברי המפלגה הדמוקרטית קטגוריה:אמריקאים שנולדו ב-1812 קטגוריה:אמריקאים שנפטרו ב-1886